תקשורת המונים: גישות ביקורתיות בתקשורת המונים

סיכום של הגישות הביקורתיות

בתיאוריה הכלכלית-פוליטית התקשורת היא חלק מההון והשלטון, התקשורת מבקשת למקסם את ההון ולשמר את המצב הכלכלי הנתון.

בתיאורית ההגמוניה התקשורת שבויה בתוך אידיאולוגיה של האליטה, היא לא ממש חלק מהאליטה אבל העיתונאים שבויים בתוך קונספציה, התקשורת משרתת את השלטון – התקשורת היא שופר של המעמד השליט. כאן התקשורת שבויה באידיאולוגיה האליטיסטית, היא יכולה לכאורה לחשוב שהיא עיתונות "נושכת", אבל היא תמיד תהיה במעגל סגור של אותה כוונה של ההון והשלטון, ואז תשדר אותה להמון – פשוט כי היא לא מכירה אחרת, לא יודעת אחרת. התקשורת בתיאוריה זו מייצגת את האידיאולוגיה השלטת אך היא לא כופה את זה על האדם. מדובר פה במעין שכנוע סמוי.

אסכולת פרנקפורט, הכוללת גם את החוקרים אדורנו והוקהיימר, טובעת את תיאורית המניפולציה – התקשורת היא כלי בידי המעמד השליט כדי ליצור בקרב הקהל תחושה של שוויון, שיחשוב שטוב לו ואז לא ירצה לשנות את המצב. הם טובעים את המושג "חרושת התרבות"- אשליה של אינספור תכנים שניתן לבחור מהם אך למעשה הם כולם אותו הדבר. אסכולת פרנקפורט עסקו כולם בתרבות גבוהה אל מול תרבות פופולארית, והם הציעו דרכי התמודדות וחשיבה ביקורתית אל מול המניפולציות הללו.

הגישה המבנית-תפקודית \ הגישה הפונקציונאלית

הגישה המבנית תפקודית למעשה מתכתבת עם הגישה הביקורתית, אבל אם הגישה הביקורתית אמרה שאי אפשר לשנות את המצב הקיים, היא הגדירה את המקום של התקשורת בחברה ככלי בידי האליטה; הגישה הפונקציונאלית מבקשת להציג את התקשורת במקום אחר בחברה, לשאול מה התפקיד שלה.

הגישה הפונקציונאלית, להבדיל מהגישה הביקורתית, חושבת שהתקשורת צריכה לשמר את הסטאטוס-קוו, המצב הקיים. היא רואה בתקשורת אמצעי למענה על צרכים חברתיים. זו גישה שיוצאת מזרם סוציולוגי. החברה היא מערכת אחת גדולה שבתוכה יש הרבה תת-מערכות שלכל אחת תפקיד שאמור לענות על צורך מסוים, כמו אורגניזם חי.

חמישה תפקידים (תפקיד - מכלול התנהגויות או פעילויות הנעשות למילוי צורך חברתי כלשהוא) שיש לתקשורת (לפי רייט):

1. סיקור הסביבה
2. תיאום או קישור
3. המשכיות
4. בידור
5. גיוס

לכל צורך יש מענה – תפקיד - ואלו הצרכים עליהם עונים התפקידים למעלה –

• סיקור הסביבה הוא איסוף המידע וההפצה שלו (על אישים, על אירועים).
• תיאום\קישור הוא ייחוס המידע בהקשר שלו, כלומר מציעים לנו איך להבין אותו ואיך להגיב אליו, מציעים לנו מסגרת – פרשנות. בפרשנות האג'נדה של התקשורת היא סמויה, אנחנו לא יודעים איזו מטרה היא משרתת.
• בהמשכיות עולה על הצורך בהעברה של ערכים ונורמות חברתיות. במובן הזה אמצעי התקשורת הם סוכני חברות, הם מעבירים את המורשת.
• הבידור עונה על הצורך באסקפיזם, בריחה מהמציאות, הפגת מתחים ברגעי מצוקה. משחרר לחצים.
• גיוס מקדם ומטפח אינטרסים לאומיים, שלמענם התקשורת מתגייסת. לעומת הפרשנות, כאן המטרה שלשמה מתגייסים היא שקופה, יש שקיפות של האינטרסים.

יש גם השלכות לתפקיד – והשלכה נקראת תפקוד.

מה זה תפקוד?

מגוון של התנהגויות ופעולות שהן תוצאה של התפקיד.

דוגמא - אם אני רוצה לדעת מאיפה לנסוע אחרי השיעור הביתה, אני מדליקה רדיו כדי לשמוע דיווחים, הרדיו מספק לי מידע – עונה על הצורך שלי בסיקור הסביבה – ואז אני אסע מדרך חלופית כדי לא להיתקע בפקק, והבחירה הזו שלי היא התפקוד.

התפקוד נחלק לשניים – חיובי ושלילי, או פונקציה ודיס פונקציה (בהתאמה):

לדוגמא – אם אני מקשיבה לרדיו כדי לדעת כיצד להתכונן לסופה ואז אני אשתמש במידע שהרדיו סיפק לי ואני אנתב אותו למקום של להיערך בהתאם ולאגור מזון – הרי שמדובר בדבר חיובי, פונקציונאלי.

אם אני אקח את המידע למקום של פאניקה, הרי שהתוצר הוא שלילי – דיס פונקציה.

בנוסף, תמיד נבחן אם מדובר בהיבט בחיובי או שלילי לפי ההקשר של המקרה.

לדוגמא - לגיטימציה הולכת וגוברת של ההומואים בחברה, מצעד הגאווה כתוצר, היא חיובית לקהילת הגייז אבל שלילית לחרדים.

רייט גם מבחין בין פונקציה גלויה ופונקציה סמויה –

פונקציה גלויה: מידת המודעות והמכוונות מצידו של המוען, האם הוא צופה את ההשלכה הזו. פונקציה סמויה היא בדיוק להיפך.

רייט לא רואה את החברה כמקשה אחת, הוא מחלק את התפקודים על ההשפעה על היחיד, על קבוצה או מיעוט, על האליטה (ולא במובן של האסכולות הביקורתיות) ועל התרבות.

לזרספלד ומרטוןכותבים על הטענות והחרדות מכוחה האדיר של התקשורת. הם אומרים שיש מי שטענו שכוחו של הרדיו הוא ככוחה של פצצת האטום – כוח אדיר שניתן לעשות בו שימוש לטוב לרע, אבל בד"כ עושים בו שימוש לרע.

שני החוקרים הנ"ל (מהתיאוריה הפונקציונאלית) אומרים שאולי קצת הגזימו בתפיסת המקום והחשיבות של התקשורת בחברה.

התקשורת אמנם מגיעה לקהל אדיר, אבל האם צריכה של תקשורת בהכרח מובילה להתנהגות מסוימת, כולם אותו דבר?

הם מונים שלושה תפקודים, שלוש השלכות, של התקשורת. שתיים מהן הן פונקציות (כלומר השלכה חיובית) והשלישית היא דיס פונקציה (שלילית). הענקת מעמד ואכיפת נורמות חברתיות הן פונקציה, סימום הוא דיס פונקציה.

1. הענקת מעמד - מתן לגיטימציה, יוקרה, סמכות של אירוע או סוגיה או איש שמסוקרים – "אם אתה שם אתה קיים". עצם הסיקור נותן לדבר שמסקרים חשיבות.

      מחליטים לנו מה יהיה על סדר היום, מה חשוב, מה שסוקרים מקבל מעמד של

      משהו בעל חשיבות וכך אנו צריכים להתייחס אליו.

           לא רק מעבירים לנו מידע אלא גם אומרים לנו איך להבין אותו – תיאום, פרשנות.      

2. אכיפת נורמות חברתיות – התקשורת מציגה סטיות מן הנורמה כדי לחזק את הנורמות הקיימות. לדוגמא, שחיתות ציבורית. התקשורת מסקרת את השחיתות הזו כדי לחזק את הנורמה של טוהר המידות וניקיון הכפיים של אנשי הציבור. המטרה היא שימור המצב הקיים והסדר החברתי, ולכן מדובר במשהו חיובי. אין פה קריאה לשנות את המצב הקיים.
3. סימום (דיס פונקציה) – אנחנו מוצפים במידע כל הזמן, מה שהופך אותנו לאדישים. מעבר לאדישות נוצרת אצלנו אשליה של שותפות, של עשייה חברתית. כלומר, הסימום הזה והאדישות הזו הופכים אותנו לפעילים פוליטיים בביתנו שלנו ומונעים איזושהי עשייה אמיתית.

אנחנו יכולים לשמוע במשפט "מי שמשלם לחלילן קובע מה תהיה המוזיקה" נימה מרקסיסטית. אז לא, זו דוגמא מתוך התיאוריה של לזרספלד ומרטון, אבל, הם כן אומרים שכדי שהתקשורת תעשה את עבודתה נאמנה ותשמור על המצב הקיים צריך לשים לב למבנה הבעלות וההפעלה ולשנות אותו במידה רבה. הם מודעים לכך שבעלי אינטרסים הכלכליים הם המשפיעים על התכנים (דוגמת "עובדה" וישראייר).

בנוסף הם אומרים שמצב הבעלות הזה יש פנייה למכנה המשותף הנמוך ביותר במובנים תרבותיים (דודו טופז למשל). כדי למכור פרסומות יצרו פורמטים שפונים לפלחי שוק ענקיים.

הם גם אומרים שצריך לבחון את המידע שלא נמסר לנו כי הוא עלול לשקף אינטרס. אנחנו, כציבור, צריכים לשאול "למה?".

מבנה הבעלות הזה, והאינטרסים הכלכליים שנכנסים אליו אותם צריכים לשנות כדי שהתקשורת תעשה את תפקידיה, מובילים לקונפורמיות חברתית - בעצם מציגים את הרעיונות שבקונצנזוס, את הדעות שמקובלות על מרבית האנשים. מציגים מעט מאוד עמדות שנמצאות בשוליים, והמצב הזה יוצר שיח ביקורתי די נמוך.

בנוסף, נוצר מצב שאמנם הרבה יותר אנשים נחשפים לתרבות גבוהה או בכלל (יותר מבעבר) אבל יחד עם זאת הטעם הפופולארי מתדרדר. התקשורת במידה רבה אחראית להתדרדרות הזו. זו הפעם הראשונה שחוקרים נוגעים בנושא של טעם פופולארי, ולא רק בתכנים פוליטיים.

שני החוקרים אומרים שישנם שלושה פרמטרים שיכולים להביא לפעולה חברתית חיובית – הם מודים שיש השפעה לתקשורת (גם אם מוגזמת) ואותה השפעה היא משמעותית, והם רוצים למנף את הכוח של התקשורת למען שינוי חברתי:

אחד מתוך השלושה חייב להתקיים כדי שתצליח תעמולה חברתית חיובית –

• מונופוליזציה – היעדר קמפיין נגדי. המסר שלי הוא היחיד שנמצא. ברמה העקרונית ראוי שתמיד יהיו מסרים קואליציונית ואופוזיציוניים, אבל אם המסר הוא חיובי ולמען מטרה טובה אז צריך שכל התקשורת תתגייס למען המטרה הזו. רק בתעמולה חברתית המצב הזה חיובי, שאין קמפיין נגדי.
• תיעול – המסר יהיה אפקטיבי ביותר רק כאשר אנחנו מחזקים עמדות שכבר קיימות. התקשורת לא יוצרת עמדות חדשות, למרות הכוח האדיר שלה. היא יכולה בעצם רק לחזק עמדות קיימות.
• השלמה – תקשורת פנים לפנים. התעמולה תצליח כשהיא תבוא לצד דיון פנים אל פנים מחוץ לצפייה היומיומית, מחוץ לתקשורת.

תקשורת המונים - סיכום

מבוא לתקשורת המונים - סיכום