מבוא לפילוסופיה של יוון
ספר שלישי :
האתיקה של אריסטו היא מעין מדריך לאושר.
- בספר הראשון הנחנו שכל בני האדם רוצים להיות מאושרים.
- מכאן ניתן להסיק לוגית שאף אדם לא ירצה להיות אומלל מדעתו.
- גילינו כי האושר הוא לפעול באופן מצויין (מוסרי)
האתגר שיכול להיות מוצג בפני התורה הזו של אריסטו הוא שבפועל אם אנו מניחים שכל האנשים רוצים להיות מאושרים, הרי שיש אנשים בעולמנו שאינם פועלים במטרה להיות מאושרים. בכדי לשמור על התיאוריה ניתן להסיק שאנשים לא פועלים באופן מוסרי בניגוד לרצונם. כאן מתאפשרות שתי אופציות :
- כפייה - האנשים הללו מנועים מהשגת האושר
- ללא ידע - הם אינם יודעים מהו האושר.
כעת נותר לנו לברר לעומק מהם שני המקרים.
כפייה – פעולה שהמקור שלה הינו חיצוני. מבצע הפעולה אינו ראשית הפעולה. אולם לכאורה יש פעולות שהן כפויות אך רצוניות (ימאים בלב ים שנקלעו לסערה ונדרשים להטיל את כל הסחורה שקנו). אריסטו טוען שהטעות בהבחנה בין השניים היא בהתייחסות למטען. בהתייחסות למטען הפעולה אינה רצונית (אדם ירצה לשמור על מטענו ולא להשליכו) ואילו אם מסתכלים על הסיטואציה כולה האדם בוחר ובכך רוצה לשמור על חייו ולכן מטיל את מטענו.
אולי פועלים לאור קונספציות שגויות – אין התאמה בין תחושת ההנאה והדברים הטובים ולכן אנו מבצעים ללא ידיעתנו דברים שהם לא טובים.
אריסטו מפריד בין מושג ההנאה ומושג הנאה (הנכון).
פעולת כפייה מתאפיינת בתחושה לא נעימה ואפילו כואבת. מכאן שלא הגיוני שמי שפועל ונכנע להנאה פועל מתוך כפייה ולכן באופן לא רצוני.
ללא ידע – אריסטו טוען שלמרות שפעולה ללא ידע היא פעולה לא רצונית, אם איננו מביעים חרטה על התוצאה זוהי אינה פעולה לא רצונית או אי שם באמצע.
אריסטומציין כי אנו נוטים להיות סלחנים יותר לאנשים המבצעים פעולות מתוך שכרות כיוון שהוא לא בדעתו. אם כך, מדוע שלא נסלח לכל אותם אנשים שפעלו מתוך קונספציות שגויות, מתוך אי-ידיעה.
לשם כך אריסטו מפריד בין שני מצבים – פעולה הנעשית בחוסר ידיעה ופעולה הנעשית מתוך חוסר ידיעה. לפעול בחוסר ידיעה משמעה להיות לא מודע לפרטים. לפעול מתוך חוסר ידיעה משמעה לא לדעת מה נכון ומה לא נכון. הוא מתייחס לדברים כלליים ולא לפרטים.
אריסטו טוען כי אין אנו מאשימים את מי שפועל בחוסר ידיעה.
לפעול בחוסר ידיעה יכול להתבטא בצורות הבאות:
- פועל – מקלל את מי שהביא את המגפה לעיר על-אף שהאדם הוא אתה.
- מעשה – מתרגל שענה על שאלה מהמבחן כיוון שלא ידע שהשא' תהיה במבחן.
- הנמען – אדם שעסק בגילוי עריות מתוך אי ידיעה (לא ידע שזו אמא שלו)
- הכלי – אי מודעות לשינויים שחלו בכלי עצמו.
- אופן הפעולה – לחצתי למישהו את היד חזק מדי בלי להבין שאני לוחץ חזק מדי.
על מנת לפתור את הבעיה, אריסטו בעצם מבחין בין רמות שונות של רצון. המושג רצון יכול להיות מבלבל כיוון שהוא טומן בחובו תפיסות פסיכולוגיות שונות – תשוקה, החלטה, משאלת לב.
אריסטו מציב את ההחלטה כמושג המפתח:
(ליבס משתמש במילה בחירה, אך אנו נעדיף את המילה החלטה כי ככה נלי ענה-לי) - החלטה היא סוג של דבר רצוני, אינה זהה לחלוטין לכל מה שנכלל בפן הרצוני (ילדים פועלים מתוך רצון) אלא מהווה תת-סוג שלו מפני שהיא מערבת שיקול דעת (ילדים אינם בוחרים – הם אינם מפעילים שיקול דעת). האדם המבוגר שיש בו נטייה, קיימת בו תשוקה אך הוא מחליט לא להיענות לה לאור שיקול הדעת שלו.
שיקול דעת תמיד מכוון לאמצעים ולא למטרות (אף אחד לא מפעיל שיקול דעת – האם להשיג את המטרות שלו והוא גם אינו מפעיל שיקול דעת בניסיון לזהות פרטים).
החלטה לא יכולה להיות משאלת לב, וזאת מפני שמשאלות לב יכולות להיות גם לגבי דברים שהם לא בשליטתנו בעוד שאנו מפעילים שיקול דעת לגבי דברים שהם בשליטתנו. מלבד זאת, משאלות נוגעות למטרות ולא לאמצעים (יש לנו משאלה להיות בריאים או מאושרים, לא ניתן להחליט להיות מאושרים), בעוד שהחלטה (המערבת שיקול דעת) היא המסייעת לנו לממש את המטרה.
אריסטו טוען כי אנו תמיד אחראים להחלטות שלנו. גם אדם שמטרותיו אינן נכונות (שקיבל חינוך רע) אינו יכול לבוא בטענה על גינויו כיוון שאנו משבחים ומגנים אותו לאור החלטותיו. החלטות נכונות יכולות להגיע גם מהאדם הטוב וגם מאנשים שאינם חונכו כראוי.
אריסטו טוען כי ניתן גם לבוא בטענות לאנשים בעלי משאלות לב לא נכונות. בחישוב אחרון ההחלטות מובילות למטרות, כך שישנה שליטה לאדם על משאלות הלב שלו. ההחלטה מעצבת את המטרות ובכך האדם אחראי גם על החלטותיו וגם על משאלות הלב שלו.
החלטה היא לא דעה – אנחנו יכולים להחזיק בכל מיני דעות שהן לא בהכרח אמיתיות.
החלטה, כאמור, היא דבר רצוני שמערב שיקול דעת. מהו, אם כן, שיקול דעת?
חיבור בין הפילוסופיה של יוון הקדומה לפילוסופיה החדשה:
האסכולה הצינית – דיוגנס – עסק בשאלה מה זה אומר לחיות ע"פ הטבע האנושי. לטענתו הטבע האנושי הינו עיוות של הטבע האמיתי שלנו. עלינו לחיות בדומה לחיות (חי בחבית, לא צבר רכוש(. ידוע באנקדוטות שמטרתן בעיקר לזעזע – "מה אתה צריך כדי להיות מאושר? תזוז אתה מסתיר לי את השמש".
האסכולה הקירנאית – אריס טיפוס – הדוניסטים. טען כי האדם צריך לרדוף אחר הנאה. ההנאה אינה בהכרח הנאה מושכלת. יש לרדוף אחר הנאת הרגע כי הוא הדבר הממשי היחיד. כל מה שמעבר לתחושות אינו ידוע. גם הם בזו לקונבנציות חברתיות אך הפעם בדמות עושר, כבוד וכו'.
הפילוסופיה ההלניסטית:
- סטואים – קטאנגס וכריסיפוס - ידוע רבות על הסטואים אולם לא ידוע כמעט דבר על ראשי הסטואה. אנו צריכים להבין מה דעותיהם לאור הכתבים המתייחסים אליהם מאוחר יותר. מדברים על תיאוריות המשלבות פן אתי ופן פיזיקלי באופן הרמוני. הסטואים רואים עצמם כממשיכי הירקליטוס, מאמינים שהעולם כולו זהה לאל (הוא אחד) הזהה לחלוטין לעולם. השתלשלות הדברים בעולם הוא רצון האל – מכנים אותו גם גורל – מדובר בשרשרת סיבות פיזיקליות. אחת לכמה זמן העולם עולה בלהבה ואז נברא מחדש. האתיקה הסטואית טוענת שאם אתה חי נכון אתה תהיה מאושר. טוענים שעם התפתחות האדם דברים שונים הולכים ומקבלים ערך בעיניו, עד להבנה שהדבר היחיד הוא ההיגיון העומד מאחורי הדברים הטובים – הבנת רצון האל. האדם המאושר הוא האדם הנבון.
- אפיקוראים – דומה לתפיסת האטומסטים. האתיקה טוענת כי עלינו לרדוף אחר הנאה אך ההנאה הטובה ביותר היא חוסר כאב. הגעה לשלוות נפש.
- האסכולה הספקנית – האקדמיה של אפלטון. דוגלים בבחינה והטלת ספק. טוענים שלעולם לא נדע מתי הסברות שלנו נכונות.
המאה השלישית לספירה:
פלוטינוס – רואה עצמו כממשיכו של אפלטון. ממשיכים את הפילו' היוונית עד המאה השישית בה מגלים את האקדמיה של יוון לסוריה
המאה השישית-שביעית:
פרויקט תרגום של כתבי אפלטון ואריסטו לערבית עד המאה העשירית.
עם הכיבוש הערבי מגיעה הפילו' לספרד ומתחילה פרשנות של פרשנים ערבים לכתבי אפלטון.
המאה ה-12:
מתחיל עיסוק של פילו' נוצרים בכתבי אריסטו.
המאה ה-16 : תקופת הרנסנס :
No comments:
Post a Comment