סיכום מאמר דפוסי מעורבות בתוכניות טלוויזיה בדיוניות  / ליבס וכ"ץ

המאמר שייך ל"תיאורית ההתקבלות" (שייכת לתיאוריות התרבותיות)

תיאוריית ההתקבלות :שילוב של התיאוריה התרבותית סמיוטית + שימושים וסיפוקים.

                                  כיצד מושפעת התפיסה הסלקטיבית מהתרבות ומהו השימוש היום יומי

                                  של הפרט(הנמען) במידע שהוא שואב מאמצעי התקשורת.

שאלת המחקר – מהי האינטרקציה של הצופים עם תוכניות הטלוויזיה ?

נבדק כיצד הצופים משתמשים בתוכנית כדי לדון בחייהם.

המדד למעורבות – הטווח שבו הנבדק מזכיר את המסגרת הביקורתיות (המטה לשונית -JACKOBSON)  יותר מאשר את המסגרת  הרפרנציאלית(מציאותית)  בתגובה לתוכנית.

המחקר בדק כ 50 צופים של הסדרה דאלאס . הצופים הנם מקורבים ובעלי רקע זהה.

בניתוח המחקר חולקו הצופים ל5 קהילות אתניות שונות:

1.                   יהודים מרוקאים

2.                   ישראלים ערבים

3.                   יהודים רוסיים

4.                   יהודים חברי קיבוץ

5.                   אמריקאים

בחינת ההבדלים התרבותיים בתוואי שיחה לגבי התוכנית ע"י בחינת

4 מכניזם רטוריים שבאמצעותם הצופים מקרבים או מרחיקים את עצמם ביחס לתוכנית:

1.מסגרות – האם הנבדק מתייחס לעלילה כמציאות או כאומנות

רפרנציאלי (עוסק בחיים האמיתיים) –הצופים מתייחסים לדמויות בטלוויזיה כאמיתיות ומקשרים בין  

הדמויות למציאות.

               ביקורתי    (עוסק בסיפור כמבנה אומנותי)- התוכנית נתפסת כהבניה בדיונית ואומנותית וחוקיה

                                  הם חוקים אסטיים ולא מציאותיים.

2.מיפתוח (keying) – הרישום שבו נעשו ההצהרות שראו בסדרה כמציאותית.

ריאליסטי = מעורבות גבוהה =פגיעות =  השפעה גבוהה

"מגוחך" = מעורבות נמוכה  = השפעה נמוכה 

3.רפרנטים (התייחסות) – מושא החיים האמיתיים שאליו קשור אלמנט כלשהו של הסיפור.

4.הכוונה ערכית – האם ההצהרה הריאליסטית היא פרשנית בלבד או גם הערכתית .

                                       האם ההצהרות הן נורמטיביות או חופשיות משיפוט ערכי.

סיכום המחקר:

ממצאים:

1.                   רוב הקבוצות תפסו את התוכנית כמציאותית.

2.                   גם בקרב אלא שתפסו את התוכנית כמציאותית יישנן יותר נקודות מפתח הקרובות לאמיתי מאשר

      למשחק.

3.                   יישנה נטייה לראות את האנשים באופן כללי ולקטלג קבוצות של אנשים .

       הביקורת היא על אנשים וקבוצות ולא על המציאות.

 4.  צורת הראיה הנ"ל מובילה לנטייה ברורה לשיפוט פרשני ולא ערכי של "המציאות" של דאלאס .

מסקנות :

התוכנית מתקבלת כאמיתית וכחסרת בעייתיות מוסרית.

 קירובם של נושאי ההצהרות מצביע על כך שהתוכנית אכן יכולה לקבוע מוסכמות של חשיבה ודיבור.

       ( לא ע"י כפייה אלא ע"י הזכרת הנושאים והעלתם לסדר היום)

הערבים נמצאים בקצה המגדיל את המעורבות . הם דנים במסגרות המציאותיות עם נקודות מפתח אמיתיות

      והם עושים יותר שיפוט ערכי במושגי הנורמות של החברה שלהם. ("אנו")

     בצד השני נמצאים האמריקאים.

    הם מדברים באופן ביקורתי ,ומתבטא ריחוק וזילזול בתוכנית ואפשרות תרומתה למען עצמם ("אני")

    הרוסים  - גם מאמינים שהתוכנית אמיתית ,מכלילים את התוכנית כ"הם" ומביעים חשש ממניפולציה 

    אידיאולוגית.

קבוצות מודרניות נוטות להיות פחות מעורבות בתוכנית מאשר קבוצות מסורתיות.

      אולם יישנם  2 סייגים לכך:

     א)יתכן שריחוק בא לשמש כהגנה מפני העובדה שאכן יישנה מעורבות

     ב) "הם " –יתכן שאינו מצביע על ריחוק כפי שכולם סבורים אלא על אפיפות .

המכניזם של הריחוק מחסנים מפני השפעת התוכנית. ולכן הקבוצות המסורתיות פגיעות יותר.

      סייג לכך :

    א) לקבוצות המערביות חסרה הגנה מוסרית אפילו מפני משחק המשדר ערכים מושחתים.

 תקשורת המונים - סיכום

מבוא לתקשורת המונים - סיכום

דפוסי מעורבות בתוכניות טלוויזיה בדיוניות  / ליבס וכ"ץ