תקשורת המונים: תוכניות מציאות - ריאליטי

תוכניות מציאות-ריאליטי

מאפייני תכניות המציאות

תכניות המציאות החלו לצבור פופולריות רבה במדינות רבות סביב העולם בשנים האחרונות. אין מדינה באירופה המערבית שלא משודרות בה תוכניות המציאות, וישנם סיפורי הצלחה רבים של ערוצי שידור שהיו שוליים ולא נצפים עד שבחרו להוסיף ללוח התוכניות שלהן פורמט זה או אחר של תוכניות מסוג זה.

היסוד בבסיס הז'אנר הוא צילום של פעילות המתרחשת מעצמה, ללא תסריט המגדיר אותה מראש, ומבוצעת על ידי אנשים מן השורה, שלפני חשיפתם בתוכנית המציאות היו אנונימיים.

הרגולטור הצרפתי ( ה- CSA) מגדיר שלושה עקרונות עליהם מתבססות תכניות מציאות:

·         קיבוץ אנשים, שאינם מכירים זה את זה, במתחם סגור.

·         הקלטה שוטפת שלהם וצפייה בהם, באמצעות מצלמות וידאו במתחם.

·         בחירת זוכה, באמצעות תהליך ניפוי ע"י המתחרים עצמם או ע"י הצופים.

התכנית 'האח הגדול' כמייצגת את ז'אנר תכניות המציאות
במסגרת התכנית קבוצה של אנשים מוכנסת לבית אחד, וההתרחשויות בבית מתועדות כל העת. התכנית עלתה, בוורסיות שונות, במדינות רבות בעולם.

האח הגדול נתפסת כתכנית בעלת מאפיינים לאומיים למרות שזהו פורמט אוניברסלי. זוהי דוגמה ל"גלוקליזציה" – אימוץ פרספקטיבה מקומית לתוכן גלובלי.

בתורכיה למשל, הקפידו, ברוב העונות, על מבנה קבוצה הטרוגני ורב תרבותי. בעונה השלישית נוצר קונפליקט בין המתמודדים בניסיון ליצור כללי אתיקה פנימיים, בינם לבין עצמם. קונפליקטים נוספים בין מתמודדים (בעונות אחרות) נגעו בסטאטוס חברתי ובהשכלה. בעונה החמישית הורכבה קבוצה הומוגנית (מעמד ביניים, בוגרת ומשכילה) ולא היו קונפליקטים של ממש בין המתמודדים.

המוקד בתכנית 'האח הגדול' בוורסיה האיטלקית הוא הסקס. התכנית הציגה סקס מפורש וגלוי בשידור. בנוסף, הוצגו פעמים רבות קטעים שאינם מראים אקט מיני בגלוי אולם מרמזים עליו באופן שאינו משתמע לשתי פנים. למשל, שידור אקט מיני המתבצע בהיחבא או תחת שמיכה.

במאמר הבוחן את מאפייני התכנית באיטליה, מדגישים החוקרים כי בהיעדר חקיקה או רגולציה ברורות וחד משמעיות, הגדרת רמיזות מיניות וארוטיקה לעומת פורנוגרפיה נשארת שרירותית.

החוקרים באיטליה סיווגו את הנושאים המרכזיים בתכנית:

• שגרת היום יום
• משחקים ותחרויות
• מתחים ועימותים

·         פעילות מינית ודיבורים בנושא

במהלך הסדרה קיבלו שני הנושאים הראשונים מיקום משני ואילו שני האחרים הפכו מרכזיים. הפעילות המינית היא ביטוי של יציאה משגרת היום יום, והעימותים הם ביטוי של תחרויות שחורגות מכללי המשחק.

תכניות המציאות משלבות בדרך כלל מספר פלטפורמות לשידור התכנית. למשל, שידור גרסה ערוכה בערוץ ארצי לצד שידור רציף בערוץ לוויין תמורת תשלום או באינטרנט.

בתורכיה, למשל שודרה התוכנית 'האח הגדול' בעונה הראשונה בערוץ pay per view במשך 24 שעות, במקביל לגרסה יומית ערוכה בערוץ ארצי. בעונה השנייה שודרה התכנית ללא עריכה, 24 שעות ביממה בערוץ ארצי (במקביל לשידור גרסה ערוכה). כתוצאה מהשינוי, מרבית הצפייה בעונה השנייה הוקדשה לשידור הרציף ולא לתכנית הערוכה.

מובן כי בפורמטים שאינם ערוכים ואינם מוסדרים, הפיקוח על התכנים הוא מינימלי (אם בכלל), ועוצמתם של מסרים בעייתיים גוברת.

ערכים ומסרים בתכניות מציאות

במובן מסוים נתפסות תכניות המציאות כמימוש החלום הדמוקרטי של עידן המידע. "האמיתיות" של תכנים אלה קשורה באינטראקטיביות שלהם. הצופים משתתפים ביצירת התכנית והופכים לאקטיביים.

הצלחת תכנית מציאות תלויה ביכולת ליצור אשליה של מוצר מדיה דמוקרטי. הצופה מקבל "בעלות" על תהליך הצפייה דרך השידור החי והמתמשך (כאמור, בערוץ לוויין בכמה מדינות שודרה התכנית באופן רציף, 24 שעות ביממה) ובאמצעות מעורבותו בניפוי המשתתפים.

דרך הצפייה במשתתפים, הצופים לומדים מה "אמיתי". הם משתמשים בצפייה כדי להעניק משמעות והגיון לחייהם שלהם. התכנית מחזקת את הצופים דרך הצפייה בחייהם "האמיתיים" והאינטימיים של אחרים. נוכחות המצלמה מבטיחה אמינות, וכך, באופן פרדוקסלי, מאשרת את האינדיבידואליות של הצופה.

פנאי, הימורים ומציצנות הם המרכיבים המרכזיים של תכניות המציאות. תכניות כמו "אי הפיתויים" "הישרדות" ו"האח הגדול" מתרחקות מאלמנטים קהילתיים מוכרים (משפחה, עבודה) לעבר קהילות פיקטיביות שערכיהן המרכזיים הם תחרות אכזרית, מיניות, אסקפיזם, רווח מיידי והיעדר כל אחריות חברתית. בהתעלמות ממסגרות חברתיות קיימות מאפשרת תכנית המציאות לדמיין עולם נטול פרספקטיבה היסטורית או פוליטית.

תוכניות המציאות מאופיינות לא פעם בשילוב משימות קשות, שיש בהן סכנה פיסית ואפילו התאכזרות פסיכולוגית. למשל בתכניות מסוג 'הישרדות' הכוללות משימות של הישרדות בתנאי שטח קשים ותחרות קשה בין המתחרים. בסופו של תהליך קשה זה, נדרש הצוות להחליט מי מבין חבריו ראוי להמשיך ולהשתתף ומי יודח. תכניות אלה פוגמות בערכים של שיתוף פעולה ומתן סיוע לזולת. 

ביקורת על הז'אנר נוגעת בכך שהוא יוצר ומחזק תרבות של חוסר מעש, גסות, צריכה על חשבון יצירה ומתן דגש למראה החיצוני על חשבון האינטלקט. ביקורות נוספות טוענות כי התכנית מקדמת מציצנות, ריקנות וכוכבות מהירה.

אחת הביקורות המרכזיות על הסדרה 'האח הגדול' היא שהיא מקדמת הלך רוח בקרב צעירים לפיו ניתן להפוך למפורסמים ועשירים בקלות. מספיקה השתתפות בתכנית וחשיפה במסגרתה. המשתתפים "מוכרים" את פרטיותם תמורת תהילה. למעשה, הפרס האמיתי בתכנית המציאות הוא התהילה (לאו דווקא הפרס הפורמלי הניתן לזוכה). הפנטזיה של כוכבות, של חשיפה מקסימלית, היא המוקד, התשוקה והתכלית. המדיום אינו רק המסר, הוא הפנטזיה עצמה, בגלוי ובמוצהר.

ביקורת רבה נשמעת על המסרים המועברים בתכניות המציאות והערכים שהן מקדמות. אולם, ישנן גם דוגמאות לתכניות מציאות אשר מקדמות ערכים חיוביים.

למשל, תכנית מציאות המשודרת בארה"ב, במסגרתה חיים אנשים בסביבת חיים ממאות קודמות. התכנית מאפשרת היכרות עם תקופות היסטוריות ועם חלקים מן המורשת האמריקאית.

בתכנית מציאות בתורכיה, עוברות שתי משפחות לגור בשני בתים נפרדים. כל משפחה עובדת במקום עבודה, שאליו היא נשלחת על ידי ההפקה, תמורת שכר מינימום. המשפחה שהוציאה הכי פחות כסף זוכה. המתמודדים מתועדים בחיי היום יום. הסדרה מקדמת ערכים של הסתפקות במועט והיכרות עם קשיים כלכליים של קבוצות אוכלוסייה שונות. 

בארץ זכתה תוכנית המציאות "השגריר" להצלחה רבה. היא קדמה ערכים של הסברה, פטריוטיות, העלתה מודעות פוליטית לקונפליקטים בהם נתונה ישראל. המתמודדים הפגינו השכלה גבוהה, ידע בשפות, תושייה במצבי לחץ ורעננות יצירתית בקידום ההסברה. תוכנית המציאות "אימא מחליפה" העלתה את המודעות לסגנונות חינוך ודינמיקה משפחתית שונה, תוכנית אחרת "גומרים את האוברדרפט" מראה פתרונות להתמודדות עם התקציב המשפחתי. גם התוכניות המקדמות ערכים חינוכיים מרוויחה את הרייטינג שלה מהדרמות ומהקונפליקטים המוכרחים להיווצר על ידי הפורמט התחרותי.

תקשורת המונים - סיכום

מבוא לתקשורת המונים - סיכום