Friday, November 18, 2011

תקשורת המונים: חדשות


חדשות
למיש, דפנה, 1994, החופש לצפות, מבט  שני  בטלוויזיה, הוצאת רכס,  אבן יהודה, עמ'  71-89

הטלוויזיה היא מדיום להעברת סיפורים המיוצרים על ידי בני אדם.
אמירה זו נכונה גם ביחס לתכניות החדשות והאקטואליה. הדיווח החדשותי איננו שיקוף המציאות אלא מה שאנשים מספרים על מה שהתרחש במציאות. הסיפור החדשותי נבנה תוך שיחזור, השמטה ועיצוב מחדש של מרכיבי הסיפור החדשותי[1].

 אפיונים בדרך הצגת החדשות בטלוויזיה
חדשות מופקות בתהליכי ליקוט ועריכה תחת מערכת אילוצים מורכבת. תוצר של מערכת אילוצים זו הוא מידע מקוטע, דרמטי, המתרכז באישי  והוא מידע פשטני.

מידע מקוטע          
הטלוויזיה מתרכזת באירועים הניתנים לצילום והמחשה ומשום כך נוטה להדחיק תהליכים מורכבים שאינם ויזואליים.  המידע המוצג אינו מחובר לתהליכים היסטוריים, פוליטיים וחברתיים. הסיפורים על האירועים נקטעים על ידי קפיצות בין נושאים ומרואיינים, בין דיווחים, פרשנויות ותמונות ריגושיות.

הצגת רצף אירועים שאין קשר ביניהם אף יוצר קשר מזויף ואשלייתי בין אירועים.

מידע דרמטי
מידע המתרכז בדרמה גם אם התרכזות זו באה על חשבון מידע חשוב.
המידע מוצג כבעל דחיפות. הידיעות נבנות  סביב המרכיבים הדרמטיים הידועים:
עימות  >  הסלמה  > פתרון.
אירועים פוליטיים מוצגים כסיפור עם התחלה, אמצע וסוף, הטלוויזיה מחפשת את רגעי השיא בחילופי הדברים בכנסת, את תגובות היריב הפוליטי, את האגרופים הקמוצים בהפגנה, את קריאות הביניים בנאום. כל אלה יוצרים תחושת קיטוב ומתח המאפיינים סיפור דרמטי.

הטלוויזיה לא פעם מואשמת בליבוי יצרים, אלא שהיא באותה עת גם מושכת את תשומת לבנו לסוגיות בעייתיות.

הדגשת ההיבטים הדרמטיים ניזונה גם מאידיאולוגיה מקצועית בחברה המערבית -  של עיתונאים החודרים לליבם של אירועים מסוכנים[2].

מידע אישי
העדפת הסיפור האישי, המוחשי. שימת הלב מתרכזת בדמותו של  ה"גיבור" ולא בתהליכים חברתיים, כלכליים והיסטוריים. במדיום הוויזואלי קשה להעביר מידע  מופשט על תהליכים ואידיאולוגיות ועל כן המידע מיוחס לפעולותיהם של אישים, כלומר הוא מידע אישי.

מידע פשטני
כתוצאה מריבוי הנושאים וכתוצאה מהעדפת הדרמה המידע הוא פשטני
בגלל הטיפול השטחי ממוזערים הקונפליקטים הפוליטיים ואובדת ההבחנה בין חשוב לפחות חשוב.

עימותים  בטלוויזיה

הבנת העימותים המוצגים בטלוויזיה נשענת על
א.      הבנת מרכיבי הדרמה בתכניות טלוויזיה,[3]
ב.      אפיונים בדרך הצגת החדשות בטלוויזיה והשפעתם על הצגת העימותים,
ג.       הצורך  של אמצעי התקשורת בחיפוש אחר רייטינג.

א.         מרכיבי הדרמה בתכניות טלוויזיה:
כל דרמה מורכבת מ: דמות; במה; עימות; פתרון.
אנחנו מכירים שלושה סוגי עימותים:
  • הדמויות מתמודדות עם אחרות (בודדות, בקבוצות או החברה כולה)
  • דמויות מתמודדות עם עצמן (התלבטות פנימית)
  • הדמויות מתמודדת עם העל-אנושי (איתני הטבע, אלוהים).
הטלוויזיה מעצם היותה מדיום ויזואלי נותנת העדפה לייצוג העימותים שבין אדם לחברו מפני שלעימותים אלה קל יותר לתת ביטוי פעלתני שניתן להציג בצורה ויזואלית. קשה יותר לתת ביטוי בשפת המצלמה לחיבוטי נפש נסתרים מן העין.

ב.         אפיונים בדרך הצגת החדשות בטלוויזיה והשפעתם על הצגת העימותים:
מידע מקוטע, מידע דרמטי, מידע אישי ומידע פשטני – לכל אלה השלכות על הצגת העימותים:
מידע מקוטע אינו מאפשר העמקה בהבנת הרקע ובתהליכים המורכבים שהובילו אל העימות,
מידע דרמטי גורם להקצנה והבלטת העמדות המנוגדות וההתנהגויות המוחצנות. חבטה על שולחן הדיונים תועדף על פני ויכוח מנומק ומאופק. 
מידע אישי משרת את הצורך בהבלטת דמות הגיבור איתו ניתן להזדהות. ניתן לייחס את התזוזות בתהליכים החברתיים המורכבים וארוכי הטווח לפעולותיו של הגיבור.
המידע הפשטני יוצר מצג שווא, בו נדמה לנו כי הבעיות ניתנות לפתרון באופן פשוט יותר 
וכי  מידת מורכבותן של העימותים פחותה מאשר במציאות.

ג.         הצורך  של אמצעי התקשורת בחיפוש אחר רייטינג
גורם לניסיון  לעורר את התעניינות הקהל בעזרת תחבולות של סיפור דרמטי, כלומר בניית מתח בעזרת עימותים.



[1] על פי למיש הנחה זו מעלה שלוש שאלות:
  1. מה הם מאפייני המידע החדשותי?
  2. כיצד מנסה הטלוויזיה לשקף את מציאות חברתית תוך כדי עיצובה של מציאות זו, בהיותה כלי להבעה ולהעברת מידע?
  3. מהן ההשלכות של המציאות המוצגת בטלוויזיה (מציאות מתווכת) על תפיסת עולמנו החברתית והפוליטית?

[2] למיש מזכירה כאן את האידיאולוגיה על "כובשי המערב הפרוע".
אפשר לצטט גם את עיתונו של אורי אבנרי – העולם הזה- שסיסמתו הייתה: "ללא מורא וללא משוא פנים".
[3] למיש, דפנה, 1994. החופש לצפות, מבט שני בטלוויזיה, הוצאת רכס,  אבן יהודה, עמ' 29 – 30.
ראה גם: 

No comments:

Post a Comment

Post a Comment