הביקורת של שפינוזה על הדת

ביקורת שפינוזה על הדת (בנספח של החלק הראשון)

על פי שפינוזה כל הבעיה של דקארט, היא שאנו חושבים שיש באדם בכדי לחלץ מושגים אמיתיים. זו הטעות הבסיסית ביותר ע"פ שפינוזה ובנספח הראשון הוא מתאר את אופן ההתהוות של מושגים נפסדים.

לדעתו של שפינוזה בני אדם נולדים בורים מבלי לדעת את הסיבות לדברים, אך בתחושה מאוד חזקה של הרצון/היצר שלהם – והם מתנסים בזה על אף שאינם יודעים את הסיבות. אילו בני אדם ידעו את הסיבות אז הם היו מבינים שמה שהם תולים ברצון, אינו אלא חוסר הבנה של הסיבות האמיתיות. כלומר, אני חושב שאני רוצה הערב לראות סרט טוב של ברגמן, אני חושב שזה הרצון שלי, אבל אני לא יודע שישנן סיבות, שהן בעצם קובעות באופן חמור, הכרחי, את מה שאני מפרש כרצון לראות ברגמן העבר. אם הייתי יודע את הסיבות לא הייתי חושב שהרצון שלי הוא הסיבה לראות ברגמן הערב.

מה שאנו מייחסים לו מקריות, שאיננו רואים בו סיבה או סיבה הכרחית, לא נובע מכך שאין סיבה אלא משום שאיננו יודעים את הסיבה (אילו ידענו את הסיבה לא היינו רוצים אלא יודעים, לא היינו מדמיינים אלא תופשים. ומכאן: לא היינו מדמיינים את האל אלא היינו תופשים את האל). והיינו נמנעים מלייחס לאלוהים רצון (לא היינו מדמיינים אותו כיצור עם זקן ארוך שבורא את העולם וכו' אלא פשוט כסיבת הסיבות, כנוסחה שאפשר להכפיף לה כל דבר).

כאשר שפינוזה מגדיר מחדש את אלוהים ומוציא ממנו את מושג הרצון הוא בעצם חותר תחת המושג המדומיין שיש לנו של האל (או לאנשים דתיים.. שהדת תופשת ביחס לאל) משום שעל פי שפינוזה שכשמוציאים מהאל את הרצון לא נותר דבר מהאל התיאולוגי.

כאשר שפינוזה, בחלק הראשון של האתיקה, רוצה לתקן את תפשתינו את האל, הוא יוצר מכונת מלחמה נגד הדת (הנספח של החלק הראשון). במקום להכריז, כמו אותו "משוגע" ש"אלוהים מת!!!" (ניטשה) שפינוזה הרבה יותר ערמומי ("אחרי הכל הוא מהשטייטעל..") והוא מגדיר מחדש את מושג האל באופן שמשלב בתוכו גם את הרצון שכל כך חשוב לשפינוזה

פילוסופיה של העת החדשה - סיכומים
מבוא לפילוסופיה של העת החדשה 
הביקורת של שפינוזה על הדת