תקשורת המונים: ספירלת השתיקה

ספירלת השתיקה

ספירלת השתיקה הוא מחקר של אליזבת' נואל-נוימן, 1970, גרמניה.

היא למעשה בודקת את ההשפעה של התקשורת על התגבשות דעת קהל (בעיקר בזמן בחירות). נואל מוצאת פידבק ספיראלי בין ייצוג דעת הקהל בתקשורת לבין דעת הקהל הממשית. התקשורת מציגה איזושהי התפלגות של דעת קהל, נניח במקרה של בחירות – כמה לימין וכמה לשמאל - אבל הייצוג הוא לא בהכרח נכון. למרות זאת הייצוג הזה משפיע על דעת הקהל בפועל. במובן זה מדברים על יצירה של מציאות חדשה שהיא הפוכה מהמציאות האמיתית.

זו תיאוריה של השפעה חזקה.

דעה ברמה הבסיסית היא הגדרה שמגיעה מהפסיכולוגיה והסוציולוגיה, ולמעשה דעה היא מה שאדם חושב ומרגיש בנקודת זמן ספציפי, להביל מעמדה שהיא הרבה יותר מפותחת.

דעת קהל היא מה שציבור של אנשים שמכירים אלו את אלו חושבים ומרגישים בנקודת זמן מסוימת. החשיבות של הקהילה היא מכרעת.

נואל טוענת שהסיבה היא שהיחיד חושש מבידוד חברתי, והעובדה שהוא לא רוצה להיות מבודד חברתית חשובה יותר מיכולת השיפוט העצמאית שלו. עיקרון הרוב והרצון של היחיד להיות יחד עם כולם משמעותי יותר, היחיד מפחיד להשמיע קול אחר מהקול של כל האנשים מסביב. היחיד לא רוצה להיתפס כסוטה.

היחיד מצוי תמיד בספק עצמי באשר להחלטות הספציפיות שלו, הוא תמיד בודק את סביבתו ואיפה הוא נמצא על הסקאלה של רוב ומיעוט, והוא מעדיף למקם את עצמו איפה שנמצא הרוב.

נואל מוסיפה ואומרת שדעה שנתפסת בעיני היחיד כחזקה בהווה ככל הנראה תישאר חזקה – אם דעתי היא חזקה, כלומר דעתו של הרוב, אני מצטרפת לרוב ובכך מגדילה את כוחו, ולכן מה שרציתי שיקרה אכן יקרה בפועל. לדוגמא, אם אני חושבת שהימין ינצח בבחירות וכך הרוב חושב, ואני חושבת ככה בגלל שהרוב חושב ככה, אז אני מצטרפת לרוב, אנחנו יותר ברוב, ואז למעשה יותר אנשים מצביעים בפועל לימין.

נואל בדקה את מצב השתיקה – מדוע יחידים לא מביעים את דעותיהם בפומבי. הבדיקה הראשונה שנעשית היא מה קורה בשטח – היחיד רוצה לבדוק אם הוא ברוב או במיעוט. לפיכך נואל שאלה את עצמה האם יכול להיווצר מצב שבו דעת מיעוט נתפסת כדעת הרוב – מצב של רוב דומם: בכוחה של התקשורת ליצור אקלים דעות מוטעה, בו דעת המיעוט נתפסת במגמת התחזקות, ומכאן הופכת לדעת הרוב – למרות שבפועל היא עדיין דעת מיעוט.

התקשורת מציגה את דעת המיעוט די הרבה, כלומר יש ייצוגים רבים של דעת המיעוט בתקשורת, קודם כל כי זה מעניין.

נוצרת ברשתות החברתיות אשליה שאותה דעה היא חזקה ובעלת משמעות הרבה יותר משהיא במציאות. במובן זה נוצר מצב ספיראלי של חזרה לתקשורת. כיוון שהיחיד יצפה בדעה הזו מוצגת פעמים רבות ותופס אותה כחזקה ומשמעותית והוא לא רוצה להיתפס כסוטה – אז הוא שותק. היחיד מפחד מהסנקציות המתלוות לחוסר הקונפורמיות. בדרך זו דעת היחיד יכולה להפוך לדעת הרוב.

אחת הביקורות המשמעותיות על המחקר הזה היא הטוענת שאי אפשר לשחזר את הממצאים האלה, כיוון שאף חברה לא דומה לגמרי לרעותה ולכן מחקרים שונים יניבו תוצאות שונות, וגם אם התוצאות יראו דומות – יהיו עדיין ניואנסים קטנים ביניהם.

ביקורת נוספת היא על ההתייחסות ליחיד כחלש, כחסר דעה. באופן דומה בתפיסה זו התקשורת היא מאוד חזקה ובעלת השפעה עצומה על היחיד.

ניתן לבקר גם את הגישה הזו מבחינת הנקודה של כוח הקהילה, כי בפועל יש קהילות שהעובדה שהן דעת מיעוט ועצם הידיעה שהן אכן דעת מיעוט לא גורמת להן לחשוש להביע את דעתן – להיפך (נניח המתנחלים).

תקשורת המונים - סיכום

מבוא לתקשורת המונים - סיכום