פרמנידס, האטומיסטים והסופיסטים

מבוא לפילוסופיה של יוון

פרמנידס :

הבעיה הפרמינדית אומרת כיצד ניתן לאפיין את עולם התופעות כשהחשיבה הלוגית מבוססת על כך שכל מה שאינו – בלתי קיים. אי אפשר לטעון טענה קוהרנטית המכילה שלילה של קיום כלשהו.

מכאן נוצר בעצם משבר – שימור הרעיון שקיימת אפשרות לתיאור המציאות בעזרת חשיבה לוגית מסוג מסוים שמתבססת על הנחה מסוימת. רדוקציה עד כדי שימוש באבסורד בשימוש בקו המחשבה כדי לתאר ולתפוס את המציאות.

קסנופנס למשל, ויתר על אופי אמורפי של דברים כדי לשמור על רעיון שעליו מושתתת המחשבה.

אם כך, על מה אנו שומרים בתיאוריה של פרמנידס ?  לפי המתודה אותה הוא מתווה אנו נשארים ללא כלום . לדבריו שימוש בשפה לא צלח אך יש אופציה לשנות את השפה וכך להמשיך בדרך של תיאור המציאות בעזרת השפה.

יש להפריד את התכונות – חלקן עונות על ההגדרות של פרמנידס וחלקן לא . כלומר מה שמכיל שלילה אינו קיים.

אותן ההגדרות של פרמנידס הפכו לחוקים אליהם ניסו להישמע רבים מההוגים שבאו לאחר פרמנידס ועדיין להישמע עקביים. הם ניסו להסביר מהו "שינוי" וכו' בלי לשבור את ההגדרות של פרמנידס.

האטומיסטים :

האטומיסטים אינם אומרים שהדברים בעלי תכונות מוחשיות אלא שהם מורכבים מאטומים – לוקיפוס טען שהאטומים הינם חסרי שינוי. הם טוענים שמה ש"אינו" הוא בעצם חלל ריק , ועצם העובדה שהוא נמצא שם מאפשרת את התנועה. כלומר יש לנו ישויות אין סופיות הנעות בחלל ריק וע"י התחברות והיפרדות נוצרים התופעות שאנו מכירים ע"י חושינו.

האטומיסטים בעצם ייחסו לאטומים שלהם מס' תכונות –

·         בעלי צורה שונה

·         נמצאים בתנועה

·         יכולים להסתדר בצורות שונות

·         להתחבר אחד עם השני באופנים שונים

·         להיות מוצבים בצורות שונות

אף אחת מהתכונות לא ניתנת לתפיסה ע"י החושים, אלא הן ברות הסבר ע"י האטומיסטים. כל עוד לא יכולנו לדבר על ה"אינו" לא יכולנו לדבר על הצורות. עצם ההבנה שקיים דבר שהוא "אינו" או חלל מסוים או ריק , מאפשר לנו לדבר על תזוזה של האטומים, על צורות שונות וכד'.

התנועה של האטומים הינה רנדומלית. יש הנחה שכל התרכובות הקיימות בעולם הן תוצאה של מקרה – תנועה רנדומלית של אטומים אשר גורמת להתנגשות והתחברות של אטומים.

אם האטומים אכן מתחברים לתקופה ואח"כ נפרדים, אנו מבינים שכל התופעות הן זמניות. הוא מתהווה כאשר הם מתחברים ומתכלה כאשר הם נפרדים. לעומתם האטומים הינם נצחיים כיוון שאינם מתכלים או מתהווים.  אם נקבל את ההנחה הזו נראה שלאטומים יש זהות משל עצמם (זהותם נשמרת לאורך זמן וללא שינוי ) בניגוד לכל שאר הדברים בעולם אשר זהותם לא וודאית (נוצר בצורה אקראית, זמני, מבטא ריבוי – מספר זהויות מחוברות. מכאן שעל התופעות , על התרכובות אין אנו יכולים להגיד שהם "הינו" אלא רק על "האטומים".

מכאן עולה השאלה כיצד יש משהו שהוא בלתי מתחלק ? הרי מבחינה מתמטית אין דבר שאינו יכול להתחלק. אם כך מה ההבדל בין המתמטיקה לפיזיקה ?

כל הדברים אשר הינם ניתנים לחלוקה תוקף היותם תרכובות של אטומים. אך הם מציינים כי יש יסודות אשר כולם מורכבים מאותו האטום . מכאן שאם ניקח דבר כלשהו שהינו יסודי כגון מים אוויר ואש , הזהות לא תשתנה.

אם כך , כיצד ניתן להוכיח שהאטומים שונים מבחינת הצורה ובלתי מתחלקים ?

סימפליקיוס טוען שההתחלקות מתבצעת בהתאם לריק שבגופים. כלומר כל תרכובת הינה חיבור של אטומים וריק. מכאן שלכל גוף מורכב ישנן נקודות בהן ניתן לחלק את אותו הגוף. אותן הנק' הן נק' הריק. "הרווחים". האטומים לעולם לא יוכלו להתחלק כיוון שלא היה בהם חלל\ריק.

מכאן שהדבר שמכיל חלל באופן פוטנציאלי ניתן לחלוקה בנק' החלל.

האטומיסטים בעצם טוענים שהעולם המתמטי אינו מדמה במאת האחוזים את העולם האמיתי.

ניתן לראות כעת את עולמו של פרמנידס באור אחר, אם נניח שהעולם האטומי הוא עולם ה"הינו" ואילו הריק מייצג את עולם ה"אינו". ואכן הדרך השלישית מייצגת את החיבור של ה"הינו" וה"אינו".

דמוקריטוס מבחין בין 2 צורות לאפיין את העולם –

1.       ממזרה המתייחסת לקונבנציה. ע"י ההכרה הממזרה נתפוש צבעים, שמות , ריחות. בני האדם פיתחו לעצמם קונבציה המאפשרת להם לתת שמות כלליים לתרכובות. אך אם ברצוננו לדעת ממה הם באמת עשויים עלינו להשתמש בהכרה הלגיטימית.

2.       לגיטימית – היא זו שמגלה לנו את הדברים הקיימים באמת. ובהתאם לאמת יש רק אטומים וריק.

כלומר התכונות הנתפסות תלויות בתופשים. קב' אטומים לא תהפוך לדבר מעבר למספר , צורה והצבה של אטומים. אך תפיסת בני האדם מקנה לה שם המוסכם ע"פ הקונבנציה.

ללא קשר לשאלת ה"היות" , אותה שאלה פרמנידית אנו רואים שהרבה תכונות מוחשיות נראות שונה לאנשים שונים. אפילו האדם עצמו תופס את התכונות במצבים שונים בצורה שונה.

אם כך , כיצד נדע איזה תכונות מייצגות את אותו הגוף ואיזה אינן מהותיות ? דמוקריטוס טוען שאם הרוח קרה לאחד וחמה לאחר אזי היא אינה קרה ואינה חמה. הירקליטוס היה אומר כי אין בעיה כי אותו הגוף מכיל ניגודים . דמוקריטוס אומר כי הרוח אינה קיימת . היא קיימת אך ורק בקונבנציה כרוח , היא בעצם אטומים וריק . זאת כיוון שלא ייתכן שתכונות סותרות יאפיינו את אותו הדבר. וכל דבר הנתפס בצורה שונה אצל אנשים שונים מעיד על כך שהוא לא אמיתי.

הסופיסטים :

בעצם מדמוקריטוס ( המאה החמישית ) אנו עוברים למסקנה של פרמנידס.אומנם הסופיסטים לא ראו עצמם כמגיבים לפרמנידס, אך בעצם נוצרה מעין ריאקציה בעקבות פרמנידס.

אתונה –

אתונה במאה החמישית הפכה ליותר ויותר דמוקרטית . הדמוקרטיה האתונאית בעצם כפתה על האזרחים  להשתתף באופן פעיל בהחלטות המדיניות שלה ( בריתות , מלחמות , עונשיםוכד' ) בעצם לא היתה ממשלה נבחרת. הדמוקרטיה האתונאית היתה מושתתת על אסיפות עם. כך שאזרח מן השורה יכול היה להציע הצעות מדיניות . כל הליך משפטי התבצע ע"י האזרח וכמובן שהליכים אלו שימשו לעיתים לקידום אינטרסים אישיים .

בנוסף אחד המנהיגים של אתונה היה פריקלס , אדם שרצה לקדם את אתונה מבחינה אינטלקטואלית, היה פטרון של אושיות רבות. מכאן שפריקלס היה בעל השפעה חזקה באתונה. השפעתו הרבה בעיר גרמה לנהירה של סופיסטים אל העיר .

סופיסט – כיום יש למילה קונוטציה שלילית. המילה סופיסט עצמה לא שימשה בעבר כמילת גנאי, הכוונה היתה שהאדם הוא חכם. כאשר מתייחסים אל אדם שמקצועו ה"סופיסט" הוא בעל קונוטציה שלילית. אם כך, מדוע כינוי שכזה מעורר תגובות שליליות ?

הסופיסטים היו מורים בשכר (לא מובן מאליו כיוון שסוקרטס ואפלטון לא לקחו שכר). חשוב לציין שנאו לא מכירים את הסופיסטים בצורה מספקת , כמעט ולא נשארו ספרים ולרוב נמצא עדויות עוינות. אחד המקורות המרכזים הוא אפלטון. הוא מתאר אותם כמורים נודדים הלוקחים שכר זעום או אסטרונומי ( מבקרים אותם על שתי הדרכים ) . הם מתיימרים ללמד את האזרחים כיצד להצליח להיות אזרח מצליח בדמוקרטיה . כלומר להיות פוליטיקאי טוב שיכול לחפות את דעתו באסיפות העם – כוח רב באתונה של אז (יכולים לתבוע את מתנגדיהם, להגן על עצמם וכד').

הדימוי שאנו מקבלים בעיקר מכתבי אפלטון לגבי הסופיסטים שהם לימדו את תלמידיהם כיצד לשכנע בהתעלם משאלת "מה נכון" . הם נתנו לתלמידיהם את הכלים לנצח בדמוקרטה האתונאית. הם לימדו את תלמידיהם כיצד להשיג יתרון לא הוגן על מתחריהם.

בסיטו' זו , במובן מסוים הסופיסטים יכולים להוות איום על הדמוקרטיה ועל טובת המדינה. במובן אחר יש משהו מאוד "שובר מעמדות" כיוון שכל מי שהשיג מעט כסף יכול היה להקנות לילדיו את היכולת להיות פוליטיקאים טובים ומכאן בעלי השפעה בעתיד.

ברור לנו שדעות אלו מוטות ואינן משקפות במאת האחוזים. חלקם התעניינו במחקר השוואתי, חלקם באסטרונומיה. הם היו אינטלקטואלים נודדים אשר לימדו בתשלום גם מדעים וגם את אמנות השכנוע או האמנות הפוליטית.

מה שמבדיל את הסופיסטים משאר הפילוסופים הוא שהם אינם מציבים פתרון אחד אלא נוגעםי במספר רעיונות , אקלקטיים.

הסופיסטים פיתחו אומנות של טעינת טענות ע"מ לשכנע. שיטות שאנו רואים שהשתרשו אצל סוקרטס בכתבי אפלטון.

פרוטגורס מתחיל בשני דיאלוגים של אפלטון, כאשר בראשון הוא מתאר מעין משנה פוליטית ובדיאלוג השני אנו בוחנים את תורת הידע שלו, כשהבחינה היא בעצם למהו האמת.

פרוטגורס אומר שהרוח היא קרה למי שרועד והיא חמה למי שחש אותה חמה. כלומר כש פרוטגורס  אומר שהאדם הוא המידה לדברים שהינם הוא מתכוון שכל דבר שהינו הוא הינו בשביל מישהו ואותו מישהו הוא המידה לאותו הדבר. מכאן שאין באמת משמעות לכך שהרוח היא חמה או קרה.

עד כה כל הפילוסופים ניסו למצוא קריטריון להבחנה בין מה שאמיתי למה שאינו אמיתי . פרוטגורס טוען שהאדם הוא הקריטריון כיוון שכל הדברים קיימים עבורנו. מכאן שהעולם יחסי בהתאם למי שתופס אותו . כלומר האדם הוא חלק בלתי נפרד מההיות של העולם . לכן לא יכול להיות ויכוח בין שני אנשים – אין לו כל משמעות כיוון שכל אחד תופס את הדברים אחרת.

ניתן לשאול מנגד שאנו כן יודעים להפריד בין מצבים. למשל אדם חולה יתפוס שונה את המציאות מאדם בריא.

פרוטגורס טוען שאנו תמיד נמצאים באיזשהו מצב. כיצד ניתן בכלל לדעת איזה מצב עדיף על המקביל לו ( האם אדם בריא יתפוס נכון את המציאות או שמא דווקא אדם חולה ? ).

אנו אומנם קוראים לדברים באותם השמות, אך כיצד אנו יכולים לדעת שאנו רואים את הדברים באותו האופן ?

מנגד ניתן לומר שאמנם אלו החושים, אך אנחנו ע"י השכל והחשיבה יכולים להבדיל. על טענה זו עונה פרוטגורס כי נוכל לייצר טיעון עקבי ואיכותי שיטען בעד ונגד על כל דבר. כלומר ע"י השימוש בשכל נוכל להגיע לשני טיעונים סותרים כלפי אותו המצב ולכן איבדנו את הקריטריון המבדיל.

הבנו את הטענה לגבי דבירם מוחשיים כגון צבעים . אולם עולה שאלה בנוגע לדברים אחרים כגון צדק , אמת וכד' . האם גם הם אינם חד ערכיים ?

אכן אחת הבעיות שעלו מהתפיסה הסופיסטית היא שהם ניסו לטעון את אותן הטענות גם בנוגע למסורת עליה גדלנו ולערכים – הם אינם יותר מסתם קונבנציה.

פילוסופיה יוונית - סיכומים

מבוא לפילוסופיה יוונית