תקשורת המונים: צילום עיתונאי

הצילום העיתונאי

סיקור מנהיגים – ההיבט החזותי

ד"ר דפנה סרינג,, (2005), סיקור מנהיגים ההיבט החזותי, פוליטיקה, גיליון מס' 14.

דמותם הויזואלית של המנהיגים המצטיירת לציבור באמצעי התקשורת היא פרי יצירתם של הצלמים ועורכי התמונות. התמונות, כמו כל טקסט תקשורתי, יוצרות עמדות, כוונות ומגמות של היוצרים. תמונות דוממות (stills) המופיעות בעיתון מחייבות התייחסות שונה מתמונות נעות המופיעות בטלוויזיה. את תמונות המנהיגים ניתן לחלק לחמש (5) קטגוריות על פי מטרות הצילום ומאפייניו.

1.      צילום סיטואציוני (תיעוד של מצב)

רוב התצלומים הללו ממחישים את הנאמר בכתבה או בכותרת . מטרתו לתעד את מעשיו של מנהיג כמו: היכן היה, עם מי נפגש, דיבר לפני מי נאם, על מה חתם וכן הלאה. חשיבות צילום זה היא  בעדות שהוא מביא למעשי המנהיג ולמעשה זהו האישוש למסר הנאמר בכתבה. הצילום מתאפיין בנרטיביות, רגע שנתפס מתוך סיפור שלם. "סיטואציה" מתארת מצב זמני ודינמי, במקרה של תיעוד מנהיג תוך כדי פעולה התמונה משאירה רושם אותנטי ומגרה את הקורא לדמיין את המשך הסיפור. צילום זה אינו מבוים על ידי הצלם, ונלקח בחטף תוך התמודדות עם אילוצי שטח, תאורה, צפיפות, ביטחון ועוד.

יתרון - ערך חדשותי. מתעד אירוע בצורה עובדתית.

חסרון - מתאפיין במידה של חוסר דיוק ושלמות בגלל אילוצים טכניים.

2.      צילום אילוסטרטיבי (תמונת ארכיון /איור)

מטרתו של התצלום או האיור לעטר את הטקסט הכתוב.

האיור או התמונה לקוחים מתיעוד של אירוע שונה מזה המובא בכתבה.

ייחודו של צילום זה היא במיקומו מחוץ להקשר שבו הוא מוצג והוא אינו תלוי בנסיבות הזמן, המקום והאירוע המסוקר. 

יתרון- תמונת ארכיון מעידה כל כוחו של המנהיג העולה מדרגת האקטואלי לדרגת הרלוונטי.

חסרון- תמונות נטולות ערך חדשותי ואין בהם עדות ישירה למתרחש בזמן הופעתם.

3.      צילום אלקטורלי  (שיווקי לצורך בחירות, אינטרסנטי)

רולאן בארת' (1998) אמר שדמות המנהיג אמורה לשקף לבוחר את דמותו שלו וליצור הזדהות. סוזאן סונטאג (1979) הראתה שבעבר נהגו המנהיגים לשאת בצילום את מבטם אל על כאילו הם רואים את חזון העתיד. היום מקובל יותר במשטרים דמוקרטים לדבר אל הבוחרים בגובה העיניים.

מטרת הצילום לתמוך במעמד המנהיג כאמצעי שכנוע המכוון בעיקר אל רגשות המתבונן.

צילום זה מבקש להחמיא לדמות המנהיג ולהציגו בפני הציבור כפי שהוא רוצה להיראות.

הצילום מתבצע בצורה מבוימת לחלוטין על ידי אנשי מקצוע היוצרים תדמית הרואית. דמות נאה, מכובדת ומקובלת.

הצילום האלקטורלי מצולם לרוב על רקע ניטרלי מוסכם כמו דגל, ארון ספרים. המנהיג מצולם בישיבה או בעמידה לא בתנועה כאשר רואים בעיקר את פלג גופו העליון – עם דגש על הראש חושב, מתכנן, שוקל, מרגיש ומזדהה. כאשר רוצים לרכך את רושם התעמולה משתמשים במושג "צילום פורמלי" (רשמי)

יתרון - צילום מדויק ומקצועי .

חסרון- מתעד אדם כפי שהיה רוצה להצטייר בעיני הציבור ולא כפי שהוא.

4.      צילום פולשני (פפראצי).

צילום זה עונה על הצורך להציץ, המציצנות יוצרת ביקוש לתמונות הללו ותאוות הבצע את ההיצע. מזוהה עם העיתונות הצהובה. המילה פפארצי מתארת את הבזק נורת ה"פלש" הצמודה למצלמה.

"פפארצי" ככינוי לצילום פולשני צמח מסרטו של פליני "לה דולצה ויטה"(1959) שם שימש כשם משפחתה של הדמות שזה היה עיסוקה.

הצצה פרטית למרחב הפרטי של מנהיג היא עניין מגרה אך קשה לדעת מתי התמונה ניתנת באישורו של המצולם ומתי היא מנוגדת לרצונו.

סנסציית התצלום החושפני נובעת מנטייתו  להסגיר ולהאשים.
"האשמה" חושפת עבירות על כללי המוסר והאתיקה. עיקרה במשמעות השערורייתית של התוכן המצולם ובתגובה – הסקנדל, שיעורר אצל הצופים (לדוגמא ניאוף). "הסגרה" פורצת בעיקר את מחסום הצניעות המקובלת (צילום של  אברי גוף חשופים). סנסציית "ההסגרה" טמונה בעצם מעשה החשיפה וההצצה ולאו דווקא בתוכן.

שני סיגי מבט מאפיינים את צילום הפפראצי: המבט המבוהל של מי שנתפס בקלקלתו והמבט הנינוח של מי שאינו מודע למתרחש.

יתרון- התמונות נתפסות כאמינות יותר ממילים. תופסות את עין הקורא גם זה המדלג על מלל רכילותי. לרכילות יש ערך אפיסטמולוגי להבנת העולם, מחזקת ערכים וסולידריות חברתית וכן מבטאה צורך אנושי בסיסי (בן זאב, 1993)

חסרון- נושא התמונות הוא עניין רכילותי ולא חדשותי.

5.      צילום חתרני (מתעלל, ביקורתי)

צילום שמטרתו לתאר את המנהיג בצורה שלילית על מנת לחתור תחתיו.

ניתן להבחין בין צילום "ביקורתי" -  המציג טיעון המטיל ספק בכשירותו של המנהיג, לצילום "מתעלל" – הטלת דופי בדמות המצולמת.

חתרנות המניבה תצלום ביקורתי נחשבת לגיטימית ואף רצויה בהיותה חלק מתפקיד התקשורת כ"כלב השמירה של הדמוקרטיה", כמו: נטיות של מנהיגים להתרועע עם דמויות מפוקפקות או להיעדר מאירועים חשובים. אולם ישנם תצלומים החורגים מכך והופכים למתעללים כאשר ישנם צלמים המשתלחים במנהיגים מסיבה לא ברורה ולא ממניעים טהורים. לפעמים זהו טון ביקורתי רווח אצל הכותבים ולפעמים זו סתם אופנה (טרנד).

לדוגמא: הייתה טענה כי צלמי התקשורת הראו את אהוד ברק באופן המחזק את טענת הכותבים בדבר היותו מנותק ובלתי מתקשר. למשל תמונה המראה את עורפו עם אוזניה בהקשר לא ברור. האם הוא מקשיב או נואם למי ובפני מי. לא מקובל להראות את עורפו של המנהיג זה יוצר תחושה של פגיעות מצד אחד והפנית עורף מצד שני.

הצילום המתעלל נהנה מהגנה שמפעיל עבורו ערך האמת והאישור הרשמי של המעמד.

יתרון- צילום ביקורתי

חסרון- צילום מתעלל 

ראה גם: 

צילום עיתונות: מונחים היסטוריים

סיכום

צריך לזכור, כי החלוקה הז'אנרית עוזרת לנו לסווג ולהכליל. יחד עם זאת נמצא תמונות מנהיגים המביעים עירוב ז'אנרים וכן תמונות העומדות בפני עצמן מחוץ לגבולות הז'אנרים.

תקשורת המונים - סיכום

מבוא לתקשורת המונים - סיכום