הפיסיקה של אריסטו

מבוא לפילוסופיה של יוון

הפיסיקה - המשך :

אריסטו טוען שכניעת הקדם סוקרטים לפרמנידס נובעת מהסיבה שהם לא שמו לב לכך שהדבר שממנו התחילה ההתהוות לא השתנה ונשאר שם. נק' ההתחלה אינה מנוגדת לנק' הסופית.

אריסטו מסביר את ההתהוות, את השינוי בכך ש:

כשאנו מדברים על שינוי ניתן לדבר עליו הן במושגים פשוטים(לבן,אדם) והן במושגים מורכבים (אדם לבן). לעיתים אנו אומרים שהאדם הפך לשחור או שהדבר הלבן הפך לשחור. בעצם הדבר השחור התהווה מהדבר הלבן, התהווה מדבר מה (במקרה לבן).

מכאן שלא ניתן לומר שמה שהינו הפך למה שאינו כפי שמתאר פרמנידס. ישנו בסיס של הינו, מצע\עצם אשר נשמר לאורך כל השינוי. העצם הוא הדבר אשר הניגודים נאמרים עליו. הוא נושא את אותם הניגודים.  המצע מאפשר לנו לדבר על התהוות מניגוד לניגוד.

כאשר אנו אומרים שהכהה הפך לבהיר איננו מתכוונים להכהות הפכה לבהירות אלא שהדבר הכהה הפך לבהיר. אותו אדם עבר תהליך, קודם היה בהיר והפך לכהה.

כיצד ניתן ליישם את המודל הנ"ל לטובת הסבר של התהוות אדם(תינוק לבוגר). סיטואציה בה העצם עצמו התהווה, המצע השתנה?

לצורך כך משתמש אריסטו בדוגמת הפסל המפסל פסל. גם כשהוא יוצר יש מאין הוא משתמש במצע. הפסל לקח גוש אבן חסר צורה והפך אותה לבעלת צורה (דמותו של הרמס). המצע כביכול השתנה, מתפקד בשתי דרכים שונות –

-          משמש כבסיס ומצע לתהליך ההתהוות (אבן חסרת צורה שהפכה לאבן בעלת צורה –הרמס)

-          משמש כעצם העובר בעצמו תהליך של שינוי

כיצד ניתן להסביר זאת בטבע? במקום בו לא ניתן להפריד בין חומר וצורה כמו בדוגמת הפסל? אריסטו סובר שצריך להתייחס אל הדבר המתהווה כצורה של ריבוי, אשר צריך לחלוק אותו למס' גורמים בכדי לנתח בצורה נכונה את תהליך השינוי.

החומר של האדם לצורך העניין יכול להיות איבריו, או הבשר והעצמות שלו. לשאלה מה היה שם קודם לכן יענה אריסטו שהוא היה קודם לכן עובר. כשאריסטו מדבר על חלוקה לחומר ולצורה, הוא מתכוון לחומר במובנו המופשט. צריך להבין כי גם אותו החומר של האדם (איברי הגוף) יכול להתחלק גם הוא לחומר וצורה וכן הלאה. בסוף התהליך נגיע ל4 היסודות – אדמה, אוויר, אש ומים. אך פעמים רבות נרצה לדבר על חומר של דבר ספציפי ולא יהיה צורך בחתירה אל היסודות הבסיסיים.

אזהרה: הדימיון בין דוגמת ההתהוות של בהיר לכהה ובין ההתהוות של תינוק לאדם הוא בכך שמבנה המשפט שלהם דומה ( התהוות ממשהו שלא היה כך קודם לכן ), אולם יש הבדל משמעותי ביכולת להסביר את השינוי. שום דבר בחוסר הצורה של הבהיר לא מסביר את הפיכתו לכהה ואילו בחוסר הצורה של התינוק יש מן ההסבר להפיכתו לאדם.

אם בשינוי מבהיר לכהה ניתן לדבר על שינוי חד שהפסיק את היותו של "הבהיר", במקרה השני התינוק לא מפסיק להתקיים. היה אצל התינוק משהו מן האדם שהלך והתפתח.

סיכומון :

-          מה שהיה פעם אחד הופך להיות דבר מרוכב ממספר דברים.

-          הניתוח משתמש בחלוקה לחומר ולצורה. החומר הוא המצע והצורה היא דבר הנאמר על אותו המצע.

דברים טבעיים –

-          מכילים את הסיבה לשינוי שהם עוברים. למשל - האבן אינה מכילה את הסיבה להפיכתה לפסל של הרמס. לעומתה התינוק מכיל בתוכו את הסיבות לכך שהוא הפך לאדם וכך גם את הסיבות להפיכתו זקן ולמותו. כל הדברים המכילים את סיבת התנועה (התהוות) שלהם מתהווים באותה הצורה (כיצד ניתן להסביר שגור פילים יהפוך לפיל או שתינוק יהפוך לאדם).

-          רק העצמים הם דברים טבעיים. אם אנו מגדירים דבר טבעי כדבר המכיל את סיבת התהוותו. כל שאר הקטגוריות אינן מסבירות או מהוות סיבות לשינוי. אם דבר יהפוך ללבן אין בלובן הסבר לשינוי. אפלטון בפיידון טוען שהסיבות למושאים המוחשיים נמצאות בדברים שלעצמם. הסיבות לגודל של דבר כלשהו הוא הגודל עצמו או הקוטן עצמו. אריסטו טוען בניגוד אליו שההסבר אינו תלוי בישויות חיצוניות כגון האידאות אלא בעצמים הטבעיים המכילים את הסיבה לשינוי. הסיבה לשינוי נמצאת בדבר העובר את השינוי.

ראינו שהאספקטים חומר וצורה הם החיוניים לשם הסברת ההתהוות. אריסטו תוהה מי מהם נותן הסבר טוב יותר. אם נחשוב על מיטה, מה הופך אותה למיטה – האם הוא החומר או הצורה ? במובן מסוים אנו לא יכולים לחשוב על דבר מסוים מבלי לחשוב על החומר ממנו הוא עשוי. מצד שני הגיוני לחשוב שצורה היא מהותית יותר.:

1.       כשאנו אומרים שמשהו התממש בהתאם לטבעו אין אנו מתכוונים לחומר ממנו הוא עשוי אלא אנו מניחים שהוא מתנהג כמו תכליתו (הוא מממש את הפוטנציאל שלו), מתנהג כמו אדם לדוג' וההתייחסות היא לצורה ולא לחומר.

2.       אם נחזור לדוג' התינוק והאדם, הרי שלא הגיוני שהחומר הוא הקריטי כיוון שהחומר היה קיים לכל אורך התהליך, ואילו אנו מסמנים נק' סיום ספציפית בה הדבר התממש ולכן לא יכול להיות שמדובר בחומר.

3.       כמו כן עצם היות כל הדברים עשויים מארבעת היסודות לא מאפשר לנו לעמוד על השוני בין הדברים השונים באם הקריטריון המהותי הינו החומר.

אם כך הצורה היא האספקט המהותי. יש דרכים נכונות ולא נכונות להסתכל על צורות :

גיאומטריה – מדע הלוקח דברים טבעיים ומפשיט מעליהם את צורותם. הגיאומטריסט מתייחס רק לצורות הגיאומטריות ולא לצורות כפי שהם בטבע. הוא יתייחס לעיגול ולא לכדור. לעומתו חוקר הפיסיקה חייב להתייחס לדברים הקיימים בטבע. הגיאומטריקן הינו אפלטוניסט. בכדי להבין עצם מהטבע הוא פונה אל ישויות מופשטות. לדעת אריסטו לא ניתן לגזור האידאות המופשטות תובנות לגבי המציאות. ניתן לחקור צורות אך יש חובה להתייחס אליהן בהקשר הנכון (צורה של משהו מסוים – למשל הבחינה של הסלידה צריכה להיאמר בהקשר לאף, למשהו חומרי כלשהו).

כפי שאמרנו שהאומן צריך להבין בצורות אך גם חייב להכיר את החומרים המשמשים ליצירותיו, כך הפיסיקאי חייב באותה המידה להכיר את החומרים שהצורות יושבות עליהם. ניתן לחלק את הצורה והחומר לתכלית ואמצעי. הצורה היא התכלית אותה רוצה האומן לממש והחומר הוא האמצעי בו הוא משתמש. לא ניתן לבצע המלאכה ללא אחד מהם.

אריסטו מזהה 4 סיבות המאפשרות להסביר "משום מה?" על הדברים בטבע :

1.       הסיבה החומרית – תענה על השאלה מדוע הדבר מתנהג כמו שהוא מתנהג בהתייחס לממה הדבר עשוי. לדוג' האבן היא הסיבה החומרית של הפסל. יש באבן משהו הכרחי המאפשר את ההתהוות של הפסל. יש משהו באבן המאפשר להבין מהו הדבר בו אנו מתעניינים. הסבר חומרי לנבל יהיה שיש מיתרים גמישים המפיקים קול.

2.       סיבה צורנית – הלוגוס של הדבר עצמו – המהות שלו (לעיתים יהיה לאיזה סוג כללי הדבר שייך). אם נזקק מדבר מורכב את מהותו נבין שהגענו לסיבה הצורנית. למשל הסיבה הצורנית של אוקטבה היא יחס של שתיים לאחד(מיתר אחד ארוך פי שניים מהשני). הסיבה הצורנית מנסה להתעלות מעל החומר ולדבר על היחסים בין החומרים. הסיבה הצורנית תכלול את סך המאפיינים של הדבר, כולל ההתנהגויות שלו.

3.       הסיבה שהיא ראשית התנועה – סיבה חיצונית. פעולה חיצונית המבוצעת על הנפעל. הסיבה הכי אינטואיטיבית. לדוג' מה הייתה הסיבה שהיא ראשית התנועה לפסל הרמס – לכאורה מדובר בפסל שיצר את הרמס. הסיבה להתהוותו של התינוק היא לכאורה האבא, הזרע של האב. אם נחדד זאת נבין כי מדובר באומנות הפיסול ולא בפסל. האי אומנות הפיסול לא תיצור דבר למעט פסל, אולם הפסל יכול לעשות גם דברים אחרים. הסיבה שהיא ראשית התנועה צריכה להיות זהה בצורתה לדבר שנוצר. למשל משה הבנאי אינו הכרחי לבניית בית, אך טכניקת הבנייה היא הכרחית לבניית בניין. האומנות הזו בכדי לפעול בעולם חייבת להתממש. אצל אריסטו דבר צורני כאומנות הבנייה יכול להתקיים בכמה דרגות –

-          דבר מופשט – אומנות

-          דבר מוחשי יותר – מישהו לומד אותו – קיים במוחו של אדם מסוים.

-          דבר ממשי – מישהו מיישם אותו – האומנות יצאה מן הכוח אל הפועל.

כשאנו רואים אדם בונה בניין אנו חוזים באומנות הבנייה מתממשת. קיומו של פעול בניין אינו משמעותי כיוון שהוא סיבה מקרית להתהוות הבית. הסיבה הכרחית היא אומנות הבניה.

מבחינת אריסטו צריך לחשוב על הסיבה ביחד עם התוצאה. אין הבדל בעצם בין בית שנבנה ובין בניית בית. לא ניתן לחשוב על כך בנפרד. הסיבה והתוצאה הם מאותו הסוג, אחד בעל פן פאסיבי והשני בעל פן אקטיבי.

4.       הסיבה התכליתית – לשם מה? מה הטעם בכך? מה התכלית של הדבר? אריסטו טוען שכשאנו מדברים על תכליתיות אנו שואלים זאת על החומר. מה החומר עושה? למה הוא טוב? מה הוא אמור לממש? מה הוא עוזר לי לממש? מה היתה המטרה שנועד התהליך להשיג.

פילוסופיה יוונית - סיכומים

מבוא לפילוסופיה יוונית