פרמנידס

מבוא לפילוסופיה היוונית

החיבור של פרמנידס מתחיל בתיאור מסע – כרכרות קתומות בסוסים המובילים אותו אל אלה אשר מציגה בפני פרמנידס את דרכי החקירה האפשריות.

אנו מנסים להבין מה האלה אומרת לפרמנידס – הטענה הבסיסית מסתכמת במילה "הינו".

הרעיון שמדריך את החקירה הנכונה הינה דרך ה"הינו" ואילו הדרך השניה היא "אינו חייב לא להיות" .

האלה אומרת לפרמנידס כי הוא אינו יכול ללכת בדרך של ה"אינו" רק שהיא לא יודעת לאן הוא יגיע עם דרך זו – אם למילה יש משמעות , המילה מסמנת דבר כלשהו אזי יש לו יקום בעולם ואילו אם מילה אינה מסמנת על דבר כלשהו אזי אין לה קיום בעולם. אם אנו מניחים שאנו חושבים בעזרת השפה, במידה והמילה שבעזרתה אנו חושבים אינה מסמנת דבר שקיים אין אנו יכולים להשתמש בה. נשליך תפיסה זו על משפטים- "סוקרטס אינו לבן". ניתן להבין את המשפט גם כהתחייבות על כך ש"סוקרטס הלבן" אינו קיים בעולם. מכאן שאין שום משמעות לטענה הזו כיוון שהנושא של הטענה אינו קיים בעולם. פרמנידס טוען שכדי שלמשפט יהיה קיום , יהיה לו משמעות כלשהי מחויב המציאות שיהיה נושא או אובייקט שיחזיק את המשמעות של המשפט. אפלטון לעומתו בסוגיה זו מצביעה על תופעה זו כניסיון לגדר או להפריד בין א' וב'.

פרמנידס טוען שהדרך היחידה בה ניתן להשתמש ושתניב מסקנות נכונות הינה רק דרך החיוב הנמנעת משימוש בשלילה. הטענה הינה טענה צורנית שאינה מתייחסת לתוכן. עליך להתייחס לאובייקט במונחים של היות ולא במונחים של אינו כיוון שאחרת לא תוכל לחשוב עליו.
הדרך השלישית – מדובר בעצם בתיאור של עולם הניסיון – אל יכריח אותך הרגל רב ניסיון ללכת בדרך זו – דרך זו הינה הדרך שרוב בני האדם מדברים אשר מערבים בין הינו ואינו.

בעצם עוד אין לנו אף מסקנה על העולם – רק עקרון צורני המעניק לנו מתודה, דרך .

אם אנו הולכים בדרך החקירה הנכונה נראה ש –

אם ננתח את רעיון ההתהוות אנו מבינים שמדובר במצב של עכשיו משהו הינו אך קודם לכן הוא לא היה. ולכן אנו צריכםי לחשוב על האין . מכאן המסקנה הקונקרטית הראשונה הינה שאין התהוות – הקיים הינו נצחי.

כך גם הכיליון. תופעת הכיליון מושתת על דבר שהינו ובעתיד יפסיק להיות, וכיוון שאנו איננו יכולים לחשוב על מה שאינו אזי הדבר הוא נצחי ולא יכול להתכלות. פרמנידס טוען שהדבר הצחי לא יכול להשתנות. פרמנידס מציג מסקנה קיצונית יותר – טוען כי הדבר שקיים גם לא יהיה, אלא הוא ישנו. הוא לא רוצה לדבר על האובייקט שהינו במונחי זמן. כנראה מדובר בתחילה של הבנה שיש אמיתות שהן אל זמניות ולא רלוונטי לדבר ליהם במונחים של זמן. למשל משולש – האם סכום הזוויות של משולש הינו 180 מעלות ? מובן שכן. האם יש חשיבות להאם האמת הזו היתה או תהיה ?

פרמנידס בעצם מפריד בין העולם שהמחשבה תופסת לבין הקוסמוס החומרי. המושג "נצחי" בשתי העולמות מקבל משמועת אחרת לגמרי.

לא ברור מהטקסט האם פרמנידס מתייחס לעולם החומרים או שמא הוא מתייחס על עולם המחשבה ובהיעדר כלים אחרים מביע את תפיסתו ע"י מושגים חומריים.

מה שהינו לא רק שהוא לא מתכלה או מתהווה , הוא אינו משתנה. זאת כיוון שהרעיון של התהוות וכיליוןו הינו רעיון לא קוהרנטי המחייב אותנו לחשוב במושגים של אין.

לא ברור לנו אם פרמנידס מתאר לנו עולם עגול או שמא מטאפורה. פרמנידס מתאר עולם שקול ממרכזו בו אין לנו סיטו' בה תכונה אחת חזקה מתכונה אחרת.

פרמנידס עושה בעצם שימוש בהוכחה שלו במילות שלילה ובמושג האינו. ההוכחה משולה לעלייה על סולם כאשר בסוף העליה אנו בועטים בסולם. המסקנה בעצם שוללת את הדרך בה הסקנו את המסקנה.

אם כך, מתגלה לנו עולם שבו הדברים ש"הינם" מאוד מונוטונים. קיימים , אינם משתנים וכו'.

פרמנידס נוגע בעצם בכל התופעות אשר היה ראוי לגעת בהם בספר של פיזיקאים .

האלה אומרת לפרמנידס כי העולם מבוסס על 2 יסודות – כל אחד זהה לעצמו ומנוגד לשני.

דרך אחת להתייחס – טיעון המתבסס על ריבוי של יסודות ( על אף שמצויינים רק שניים )

דרך שניה להתייחס – פרמנידס עושה לנו תרגיל מחשבתי שאמור להוכיח את דרך האמת הנכונה.

אריסטו אומר שפרמנידס חשב שעולם נגלה אלינו באופנים שונים . החלק השני של הפואמה מהווה מעין סדר , או איזה קוסמולוגיה החושף את הפאן המוחשי של אותו עולם לוגי.

אם ננסה לגשת ולתת מעין פרשנות או הסבר לעולם המחשבתי אשר עליו דיברנו. נניח שהעולם מורכב מיסודות שאינם חולקים תכונות דומות , כגון יום ולילה. יסודות אלו צריכים לתת הסבר להתהוות , לכיליון וכד'. אבל פרמנידס עושה לנו מעין תרגיל מחשבתי כיוןו שהעולם הנ"ל אינו קיים בפועל. בעצם ניסיון זה מנסה פרמנידס לתת הסבר טוב יותר מכל ההסברים שניתנו עד כה.