מטאפיזיקה אלפא
קובץ הרצאות שונות של אריסטו – המשמעות של זה: או אחרי הפיזיקה, או ש____
אם אריסטו היה נותן שם היה זה ה"פילוסופיה הראשונה" העיסוק הכי פילוסופי. יותר מכל הכתבים האחרים, נמצא שם הרבה התלבטויות. הרבה פעמים לא יכריע. "מהו העצם?" ידון באפשרויות יפסול ובסוף ישאיר שתי אפשרויות מנומקות. מה שחשוב זה ההבנה של האלטרנטיבות ולא הגעה להכרעה. המחשבה הראשונה של אריסטו על הפילוסופיה מאוד גמישה. באה להבהיר ולהסבביר יותר מאשר להוכיח. טעויות היגיון ראשוני יותר מאשר הוכחה שיש רק דרך אחת נכונה לחשוב על "מהו העצם?".(מתלבט יותר ממקומות אחרים)
תיאור כללי של החיבור: מטאפיזיקה אלפא- ניסיון בסיסי להבין מהי הממשות המציאות ההוויה? חשוב אחרי דיון ראשוני במושג החוכמה. יש קשר בין ניסיון להבין את ההוויה לבין חוכמה. תיאור הסטורי לקוי לפתרונות השאלה.
מטאפיסיקה בטא. 15 אפוריות בשאלות יסודויות עמו האם עצמים הם רק דברים מוחשיים. האם להיות הArche העקרון הבסיסי של הדברים זה הסוגים ומהמינים שלהם או תשובה אחרת כמו לדוגמא ממה מורכב. ניסיון להבין מה זה להיות ממשי.
מטאפיסיקה גמא מהי פילוסופיה ראשונה ובמה נבדלת משאר העיסקוים התיאורטיים ובמה הם נבדלים משאר העיסוקים. אכסיומות משותפות לכל המדעים כמו עקרון האי סתירה.
מטאפיסיקה דלתא- מילון פילוסופי. רשימת מונחים והסברים מילוניים (לא פילוסופי)
אפסילון- עוד דון בפילוסוסופיה ובהבחנה בהוויה בין אמת ומקרה
זטא ואטא- מושגים בסיסיים ביותר. עצם ומקרה. חומר וצורה, מהי הגדרה מהו קיום? איך עושים אינדוודואיזציה ואיך מבחינים בין דבר אחד לאחר. איזה עיקרון יש להפוך ולקרוא למשהו בתור דבר יחיד סינגולרי
טטא- שני המושגים הכי חשובים להבנת המציאות המשנה- כוח ופועל פוטנציאלי ואקטואלי.
יוטא- אחדות וריבוי
כפא- סיכום ותוספות מחיבורים אחרים
למדא- (י"א) בעולם המוחש ובתיאולוגיה. משהו נצחי ולא מוחש זה האל.
מו ונו- בקורת של אפלטון בעיקר על ייחוס של קיום המושאים לא חומריים (אידאות ומתמטיקה) ועקרונות הדברים האלו. מתמטיזציה של תורת האידאות בדור שאחרי אפלטון. הרבה טיעונים מתמטיים.
חלוקת המדעים של אריסטו. מדע יוצר, מעשי ותיאורטי
העיסוק הראשון והכולל ביותר במדע התיאורטי הוא הפילוסופיה הראשונה- עיסוק בהווה באשר הוא הווה. Being qua being הוויה ולא שום דבר חלקי. מה זה הוויה בתור הוויה.
העיסוק של שני הפרקים הראשונים זה ניסיון מאוד ראשוני וסכמטי וקצרני (אפילו פופולרי) להבין למה אנחנו קוראים חוכמה. למה מיחסים את החוכמה? מתחיל במשפט "כל בני האדם שואפים מטבעם אל הדעת". רוצים לדעת. יש לידיעה רמות שונות אבל כולם מעדיפים לדעת מלא לדעת. בסיסית כולנו יודעים כל מיני דברים (ויש דברים כואבים שמעדיפים לא לדעת) אבל בסה"כ כולנו מעדיפים לדעת אפילו ברמה החושית. אפילו אם מבטלים את הצורך הפרקטי של החוש הבסיסי- הראייה, בחיים לא הינו רוצים לוותר על הראיה. לא רק הפרקטיקה גורמת לנו לאהוב את הראיה! אנחנו רוצים ושואפים לידיעה בסיסית גם אם לא עוזר לנו.
יש אנשים שמסתפקים בידיעה מועטה. השאלה היא האם לא כולם היו מעדיפים להיות במצב של הבנה מאשר של אי הבנה. האנשים שכן מוותרים כי זה קשה. בואו נבנה סכמטית (אין אדם שבדיוק עונה על ההגדרות) את האופן בו אנחנו מתחילים לדעת דברים. ההתחלה של ההתחלות. הדבר הבסיסי ביותר שמוביל אותנו לידיעה הוא התפיסה החושית. מתחילים מזה שאנו יצורים חשים. יש לנו כלי תפיסה.אם היה לנו רק כלי חישה, היינו חיים כל רדע כשלעצמו בלי שום המשכיות. כל רגע היינו חשים משהו אחר ואפילו לא היינו זוכרים שזה אחר מהרגע לפני. הדבר הבא, אחרי שאנו חשים אנו זוכרים. הניסיון הוא סוג של הדימיון דימוי משהו שלא נמצא- לא לתפוס. גם בזיכרון יש אבחנות. הרבה זכרונות. חלקם שייכים לאוביקטים שונים. יש זכרונות שמתארגנים לפי אובייקטים. כאשר יש ריבוי של זכרונות מדבר אחד, ארסיטו קורא לזה ניסיון. המלה אמפירי באה מהמלה ניסיון ביוונית.
שלב הבא הוא להבדיל בין הזכרונות לפי התוכן שלהם. כל הזכרונות מתיחסים לX וזה אומר שיש לי ניסיון בX.
הניסיון עוזר לי לעשות אבחנות מאוד ראשוניות. הניסיון מאפשר לי להכליל ויכולת ניבוי. כללים הקשורים לאוביקט המסוים. הניסיון שלי הוא כלל שרוללנטי רק למה שיש לי ניסיון ממנו. כל זה טיפוס במעלה וניתוח כושר ההכרה וכושר ניתוח המידע באופן מהותי. כולנו עושים הכל.
הדבר הבא הוא אומנות טכנית. ריבוי של נסיונות של דברים באותו המין, אפשר כללים שרלונטים למין כולו. יתרון האומנות ניסוח הכללים של מה שנכון..
למה אומנות נחשב ליותר חוכמה מאשר הניסיון? כשאני מנסח את הכל- הוא לא חיב להיות אוניברסלי באופן מוחלט אלא מספיק שהוא נכון שטטיסטית. מנסחים כלל. למה כ"ך הרבה בנ אדם מגיבים ככה לX- חייבת להיות סיבה! אחרי שאני יודעת שרוב בני האדם מגיבים כך אני רוצה להבין למה! יש לי הסבר וקודם כל אני יודר חכמה באומנות כי הוראלוונטי גם לאנשים
שלא נולדו. כלל של הפיזיולוגיה האנושית.
אומנות- ריבוי ניסיונות באותו תחום.
ניסוח כללים כמו במדע. בשלב האחרון באנלוגיה הסיבות שרלוונטיות לכל המדעים הם יהיו סוג החוכמה הראוי ביותר. תוסנות שיהיו רלוונטיות לכל המדעיםß פילוסופיה ראשונה שמחשפשת את הסיבות הרלוונטיות לסוגים הגבוהים של הדברים. כל המדעיםפ המוחשים הפילוסופיה תשאל מהו הדבר המוחש המשותף לכל המדעים. עולים ברמת הידע שלנו. דברים יותר כלליים יותר רלוונטים ליותר דברים. ולכן יגיד אריסטו שזו סוג יותר גבוה של חוכמה.
המדע, האומנות=סיבות, כללית. מנוסחת בצורה כללית קל ללמד את אוסף הכללים אחרת. הרופא שיש לו רק ניסיון יהיה לו קשה ללמד אותנו את כל הניסיונות שיש לו מסוקרטס. הוא כל הזמן יצטרך לדבר על הפרט- נקודתי. כשאנחנויודעים את כללי הרפואה אנחנו יכולים ללמד את השאר. יורתקל מזכרונות הרופא על סוקרטס. יכולה להיות אומנות ללא ניסיון וניסיון ללא אומנות. בפועל לא קורה. הכלל ניתן למסירה בקלות שלא כמו ניסיון.
חוכמה פוליטית- בעצם תלויה בהתפתחות אנושית מסוימת. אפילו פרדוקסלי. בשלב ראשוני של האנושית עסוקים רק בהשרדות ואין סמן לפתח אומנות ועל המשותף לכל הפרטים באותו המין ובוודאי של אאומנויות שיאמנן פרקטיות כמו אסתטיקה... ככל שחברה מתפתחת ולומדת לשרוד בצורה יוצר יעילה- ע" ארגון החברה בצורה יעילה וחלוקת עבודה. רק אז מתחילה לפתח פנאי- מאפשרת לאנשים פנאי- schole שורש המלה של school. הפנאי שנוצר לנו שאנחנו מתפנים מהצרכים המעשיים מאפשר לנו בשלב הראשון להתחיל לעסוק באומנות מעשית כמו רפואה ובשלב הבא לא מעשית כמו הפילוסופיה או האסתטיקה. יש קשר בין הארגון של חברה והאופן בה מארוגנת לבין השגיה לצד החוכמה. עליה להיות מאורגנת בצורה מסוימת כדי להפוך להיות חברה חכמה יותר.
הפילוסופיה מתחילה בהשתוממות- פליאה. מה היא? לא ענין מעשי. אפ מתפלאים זה לא מעשי, מה שאתה מחפש זה לא מעשי אלא אתה רוצה לדעת מה שאתה לא מבין. זו ההוכחה שהשאיפה זה דברים לא מעשיים כי ההתפלאות שלך איננה מעשית.
התשובה של אריסטו לשאלה- מה נעשה עם הפילוסופיה אחרי? זה האו]פן בה חברה מאורגנת כדי שאנשים יוכלו להחכים לא לצורך מעשי- סתם כי רוצים להבין. תכלית לעצמו ולא משרת דבר מה.
למה מתפלספים? רוצים לדעת את הסיבות הראשונות. רצויה בשביל עצמה. רוצים לדעת כי אנחנו מתפלאים וסקרנים. לא נעשה אבל נדע. קורא לזה "חו]פש" מי שקיים בשביל עצמו ולא בשביל האחר ולא בשביל תוצאותיה. מחפשים את החוכמה הכללית ביותר- ככה מדויקת ביותר. מה שיוצר חוסר דיוק זה הריבוי וההבדלים בין הפרטים. הנחות יותר כלליות הן יותר מדויקות. יותר הפשטה והכללה- מתרחקים מהחוש. מבינים דברים שיהיו רלונטים לכל מושאי החושים אבל מתרחקים בכל שמשכילים יותר ולא צריכיפ את הדברים הפרטיים כי מבינים מה שרלוונטי לכולם.
חוץ מזה, בקצה במחקר יש חשות מיוחדת- אלוהים. ההשכלה של אלוהים מתאפשרת רק ע"י התהליך הזה של עיסוק בפילוסופיה הראשונה. חוץ מזה זה מדע אלוהי כי אלוהים עוסק באלוהים.
התכלית שלנו היא לא להתפלא. ברגע שאתה מבין משהו הכרחי אין משהו שתתפלא עליו יותר מאשר אם הדברים היו אחרת. בהתחלה נראה כמו דברק שחייב הסבר. איך אין מידה משותפת בין שני קוי באותו משולש. אחרי שאתה מבין אין דבר יותר מפליא מזה שאין. המטרהלא להמשיך לשאול שאלות אלא לחפש תשובות. (בניגוד לפרשנות פוסטמודרנית של אריסטו- העיקר זה ההתפלאות. לא העיקר זה להבין)
אריסטו סיכם- זו חוכמה וזו הסיבה למה אנחנו רוצים אותה. עכשיו נראה שכל הפילוסופים חיפשו חוכמה כזו כללית שתסביר דברים הרלוונטים לעולם ולקיים כולו. לפני שמתחיל אומר שיש 4 סוגי הסברים אפשריים- ארבע סיבות ראשונית לדברים:
חומר- מה שהדבר ממנו
צורה- איידוס/מהות (אפלטון בעיקר)
פועלת- מה שהביא את הדבר לידי תנועה (הכוח המופעל- הכי רלונטי למדע של היום)
תכלית- תלוסץ בשביל מה הדבר?
ניתוח קודמיו בניתוח 4 הסיבות לדברים.
ההכרח מול התכליתי
מה שמאפשר לנו לדבר על מבנה הטיעונים שמשמר את האמת מהנחות ומסקנה זה המושגים המטאפיזים של חומר וצורה. האחבנה בין החומר לאופן בו הוא ערוך- באופן מופשט הוא יכול לחשוב על משפטים הקשורים באופן מבני ולא טכני.
יש סגנון מסוים שעבר מהמחשבה המטאפיזית למחשבה הלוגית.
No comments:
Post a Comment