מטאפיזיקה טטא:
מושגים חשובים בספר זה הם כוח (פוטנציאל) ופועל (אקטואלי).
מה נותן לדבר אפשרויות והופך אותו לבעל אפשרויות שונות להתממש? או לא להיות? (אפשרות היא תמיד אפשרות גם לניגוד) הכוח!
מה נותן לו את הפוטנציאל את הכוח להיות משהו? החומר! מאפשר לו לקחת צורות שונות. החומר נותן לי אפשרות לעצב אותו- חומרים שונים ניתנים לעיצוב בדרכים שונות. החומר נותן לי אפשרות מימוש שלו אבל גם את אפשרות אי המימוש שלו. אי אפשר לעשות כל דבר מכל חומר.
מה שממנו דבר עשוי, ניתן לעיצוב באופן רחב אבל מוגבל. הפוטנציאל של דבר מותנה בחומר.
מה מקנה לדבר את מה שהוא( ולא את מה שיכול להיות)- הפועל- הצורה. היא קובעת, נותנת היקבעות ודרמינציה- המימוש.
החומר באופן מסים חסר הקבעות והצורה קובעת מבין האפשרויות שהחומר מקנה את ההיקבעות המסוימת.
הדבר בעל הפוטנציאל אינסופי הוא חומר טהור (אבל אין דבר כזה)
אריסטו דיבר על 4 יסודות הכי בסיסיים בטבע (אויר אדמה אש מים) מאלו ניתן לעשות המון דברים. אבל אין חומר טהור אלא במחשבה. גם הדבר הכי בסיסי בא עם דטרמינציה (לאריסטו ארבעת היסודות, לנו טבלת היסודות)
השאלה של אריסטו ביחס לפועל (הצורה) היא הסיבה התכליתית. מצורת הדבר אני לומדת על הפונקציה שלו. כסא שמיועד לישיבה ועכביש שמיועד חציד ע"י תווית קורים. זו הפונקציה- התכלית.
הפועל קשור לתכלית בשני מובנים. אחת באופן כללי ומהותי- מהותו של האדם הוא בעל חיים בעל שכל/פוליטי זו ההגדרה שלו וזה מה שמבטא את צורתו. במובן שני עליו לממש את הפונקציות הללו בהתנהגות. פועל במובן של פעולה. עליו לממש את מה שהצורה שלו מאפשרת לו- את תכלית המבנה שלו.
אנטלכיה (ממשות/פועל שלם- להיות במצב של מימוש התכלית) בטבע- מטרת הדברים היא להיות במצב האנטלכי שלהם. הטבע מתפתח וכלה. מתפתחים לקראת משהו וזה מאפין את רוב החיים שלהם ואז כלים. מהשלב ההתפתחותי בו לא ממושמשות הפונקציות העיקריות עד לבגרות בו הפונקציות המהותיות שלך ניתנות למימוש השאיפה שפרק זמן זה האנטליה יהיה כמה שיותר ארוך. אפרוח הוא תרנגות בכוח. אבל מימוש הפונק' הוא מה שמכתיב את ההתפתחות של האפרוח.
תנועה ואיך אפשר לדעת בהינתן תנועה. התחלה של הפיזיקה- איך תנועה יכולה להיות מנותחת כך שתיתון לנו ידיעה. יש סוגים של שינוי. (מקום, גדילה, שינוי איכותי ושינוי עצמותי= להפוך מהביצה לתרנגול- לא איכותי אלא בעצם) מה שמתמיד זה החומר, אבל עדין חסר לנו: יש משו מכוון את הביצה לתרבנגולת וזה הכוח והפועל. הביצה יש בה את הכוח להיות תרנגולת ולא שום דבר אחר. הפועל הוא מה שיסדיר את כל תהליך ההתפתחות. לא משתנה החומר, אבל מה שמסביר את כיוון ההתפתחות הוא הפועל. אפילו בשינוי עצמותי הצורה משחקת תפקיד- גורם מתמיד!
מימוש של מה שנמצא בכוח לפועל וההבנה של מה יהיה בדבר בפועל מאפשר לנו לחקור את הדרך והתנועה וההתפתחות באופו מדעי מהכוח לפועל- תנועה המאוכוונת ע"י הצורה לקראת המצב האנטליכי. הכוח הפעול חשובים להסבר התנועה בטבע בדיוק בניתוחנו את ההסבר הפיסי.
אריסטו טוען טענה קריטית- הפועל קודם לכוח בשלושה מובנים:
- בזמן. במובן מסוים כוח קודם לכוח. מבחינת הפרט. לפני שהיינו בוגרים היינו תינוק וביצית. אבל... לא היתה ביצית מוברית אם לא היה לנו אבאמא. מבחינת הפרא, הביצה קודמת לתרנגלות ומבחינת המין התרנגולת קודמת לביצה. זהו לא רק תנאי תורשתי אלא יותר מזה. רוב הטבע זקוק למשהו בפועל שיממשו אותם. בבע"ח בהיוולדם צריכים סיוע יש תכונות רבות שאם יהיה מי שיממש את תכונות אלו. צריך משו בפועל שכבר מממש את הכוח. כדי לדבר צריך מישהו שמדבר שיעזור לי לממש את הפוטנציאל שלי. החומר והצורה קשורים. הפועל והכוח הולכים בצורה מותאמת- הפועל הקרוב של הלבנים זה להיות קיר, הרחוק הוא להיות בית. המימוש המידי הוא לפועל הקרוב. אין קביצות דרך. כל פעם בלימוד שפה מתקדמים עוד קצת- המימוש הוא הדרגתי. כל היכולות של הטבע כזו. איפה שדברים נולדים יחסית מתאים להשרדות אומר שהתפתחו מאוד ברחם/ ביצה. כל תנועה אל הצורה כל התממשות מודרגת. וכך נצטרך מישו מאותו המין שיעזור לנו לממש אותה.
- אונתולוגית. אפלכיה- מימוש התכלית והצורה. מה שמכתיב את ההתפתחות מהכוח לפועל זה המימוש- וזה מה שבפועל. שני סוגי תהליכי מימוש: נפרד מהתהליך- הבית הוא הפועל יש מימושים של תהליכים הטבע המימוש בא יחד עם ה.. המטרה היא התמממשות- הוויה בפועל. בשאלה מהו הדבר הקיים התשובה הוא שכל התהליכים בטבע לקראת המימוש הפועל והפועלה. לכן, הכוח פחות נחשב אונתולוגית לעומת הפועל שמסביר את כל מימושים מהכוח.
- אפיסטמית- מבחינת הנוסחה. אתה לא יודע מה הדבר מהכוח שלו. אין לדעת מה יצא מהביצה אלא אם אתה יודע מה יצא אותה- לדעת מה זה תרנגול לא נוכל לדעת מהביצה רק מהתרגדול. עלינו לזכור שזיהוי פוטנציאל הוא רק בזכות היחדיעה של הפועל של מה שזה הולך להפוך להיות. הקדימות של הפועל קריטית לשאלות מדעיות. הטענה הזו של קדימות אפיסטמית של הפועל לכוח חלק מהטיעונים המטאפיזיים היו נעלמים מהעולם.
מקרה אחד בו אתה עושה פעולה וממש אותה כדי שתהיה לך את היכולת- אימון!
מערכת טובה כי היא רואה גם בכוח וגם בפועל.מה הכי קיים בקטגוריות? עצם ראוני. במטאפיזיקה זטא: שתי התשובות האפשיריו תלשאלה "מהי הוייה" מה קבוע ה=וטבינ= אפשרות של אמומשה אפשר דבר רק על הפועל הקרוב...
מה שזמין להכרה- הם הפועל. אני יודעת את הכוח מהפועל. המציאות בתור הוויה, ההכרה שלי את המציאות והתהוות בטבעבכולם המפועל משחק את התפקיד העיקרי בתור תנאי (לוהווינאו הכרה) הדגש של הפילוסופיה של מהדען צריך להיות על הפועל. בתור הגורם אותו חוקרים ומסביר את התנועה הטבע ואת מה יש.
ארבע הסיבות- ההבדל בין דברים טבעיים למלאכה\קדימות פועל לכוח
זמן: בפרט הכוח קודם, מין הפועל קודם
מונחים מימה"ב שקולעים למה שאמר אריסטו. הדבר הכי חשוב הוא טענתו של אריסטו שבטבע האחבנה המהותית היא בין חומר לבין שאר הסיבות. במובן מסוים, בטבע, הסיבה הצורנית והתכליתית והפועלת הן זהות. הצורה היא הצורה, התכלית היא הצורה שלו באופו אינטלכי ומבחינת הריבוי, רוצה לממש את המהות שלו כמין ביולוגי- שרוצה להבין מה עושה ומה התכלית יש להבין את הצורה, והסיבה הפועלת היא אותו המין (מי שעושה גור נמר זה נמר!) אותה צורה מבחינת המין שכן הצורה כללית
- חומר
- צורה
- תכלית
- פועלת
במוצרי המלאכה הסיבה הפועלת שונה לחלוטין. מה עושה את הכסא הוא הנגר ולא כסא אחר. (גם לא אנושי- מי שמכין את הקן זה הציפור).
בניגוד לדבר הטבעי שתכליתו נקבעת ע"פ הצורה המלאכותי הורה נקבעת ע"י התכלית. בגלל שאני מתכננת את צורת המלאכה, לפי הפונקציה שזה צריך למלא, היחס הוא הרבה יותר פתוח וכמובן יש את האידאה בראש לפני שאני מתחילה את השולחן יש לי דימוי של שולחן בראש והוא גמיש וניתן לשינוי. הקשר בין התכלית לצורה עובר דרך הזיהוי המודע שלי בתור המתכנן בין הצורה לתכלית. בטבע הם באים יחדיו. בכלל לא עושים דברים נטולי תכלית לחלוטין ואריסטו אומר שהטבע לא עושה דברים לשווא. יש בטבע מקריות רבה. מבנה ארגוני פונקציונאלי בטבע יש לבדוק מה הוא עושה. אנחנו יכולים לעשות דברים לשווא בדברי המלאכה- הטבע לא.
עוד משפט שעוות- האומנות מחקה את הטבע ומשלימה אותו. הכוונה שלו זה אם טבע היה בונה בית היה לו את כל הפונקציות שאנחנו מתכננים באדריכלות. ככל הטכנולוגיה מתקדמת ברור שההשראה היא מהטבע. אריסטו רק טוען שרואה את התכליתיות של דברי הטבע ודרכם אני לומד לעשות דברים תכליתיים. הקונספט של השימוש של דבר עם מבנה שמשיג לי משהו זה מצוי בטבע (לא אומר שאי אפשר להמציא אבל הקונספט נתון) והאומנות משלימה את מה שלא קיבלנו מהטבע.
הכוח הוא אפשרות למימוש ולאי מימוש בקיומם ובהעדרם. אם אקרב אש למשו ישרף ואם לא אקרב לא ישרף. לאדם יש שק"ד כשנמצא יכול לעשות דבר והיפוכו. מי שיודע לרפא הכי טוב גם יודע להרעיל הכי טוב! יש לו את הידע- הוא ידע זהה השאלה היא מה הוא מחליט לעשות עם הידע- זו הבחירה. אדם יכול לממש פוטנציאל בשני הכיוונים.
הכרח מוחלט ולא מותנה שמגיע מלמטה- יש חוקים לחומר והחוקין נבנים ע"פ חוקי ההכרח וחא ע"פ מבנה מארגן.
No comments:
Post a Comment