הרמב"ם: הכניסה לפרדס

הרמב"ם: הכניסה לפרדס

למה צריך מצוות כדי לעסוק במחשבה הטהורה

·         למה צריך שלמות פיסית? שלמות ביולוגית? למה תיקון הגוף קודם לתיקון הנפש? בהעדר רוגע פוליטי, לא ניתן לעסוק בתיקון הנפש ובמחשבה הטהורה. פרמידת הצרכים של מאסלו.

·         תנאי לכניסה לפרדס הוא תיקון המידות, אחרת אי-אפשר להגיע לרמת הבהירות שהפרדס דורש. רק אחרי תיקון הגוף (פיזי, פוליטי, מידות) כל הארוס יכול להיות מופנה לתיקון הנפש.

·         קריאה של לווינגר: צריך את שלמות המידות כדי להיכנס לפרדס, אבל האם צריך את המידות כדי להיות בפרדס? האם צריך את המידות כדי לאפשר פילוסופיה או גם כדי להבין פילוסופיה. על פי חלק א' פרק 7, בקריאת לווינגר צריך גם מידות כדי להיות בפרדס: רוגע, שליטה עצמית ועוד (יש פיתויים גם בתוך הפרדס עצמו).

פירוש הרמב"ם למקור התנאי של סיפור הפרדס (א' ל"ב, סתירה בג' נ"ב וג' נ"א)

כללי (א' ל"ב)

·         אחד מת, שני נפצע, שלישי קיצץ בנטיעות, רביעי (רבי עקיבה) יצא בשלום.

·         מה ההישג הגדול ביותר של הכניסה לפרדס? לצאת כמו שנכנסת.

·         הברייתא מנסה למנוע מאנשים להכנס לפרדס. בפועל, הברייתא הזו, על פי עיקרון דחייה יוצרת קירוב, עוררה את הרצון להכנס לפרדס.  

·         פרדס: מילה פרסית לגן המלך. (לא בכוונה לפשט, רמז סוד וכו') פאולוס: תרגם לפרדייס.

פירוש הרמב"ם לפרדס

·         הפרדס: מעשה מרכבה ומעשה בראשית הפיסיקה והמטאפיזיקה.

·         רבי עקיבא אחרי היציאה מהפרדס "כשאתם מגיעים אל מקום אבני שיש טהור, אל תאמרו מים מים" הרמב"ם אומר: אל תזנקו למסקנות מהירות. (היה רווח סיפור על אנשים שחשבו שראו מים, קפצו אליהם ונתקעו באבני שיש טהור).

·         משל הראייה: אם אדם מנסה לראות משהו רחוק מיכולתו, הוא לא רק מתקשה בכך, הוא גם לא יראה אחרי לטווח קרוב. כך גם בתבונה. הרמב"ם קורה לאנשים לדעת את מגבלת תבונתם. (בגלל זה יש לשמור על שלמות המידות בתוך הפרדס)

·         אם האדם יעצור בספק ולא יחטא בהונאה עצמית בשאיפה לודאות מוחלטת (כלומר, לא ייחס הוכחה מופתית למה שטרם הוכח ולהפך), אז הוא יהיה בדרגת רבי עקיבא. מי שחטא בכך הוא 'האחר' (אלישע בן-אבויה) השלישי שנכנס לפרדס. הכשל האנושי הגדול בכניסה לפרדס הוא כשל הזינוק לודאות, בלי לעמוד במקום הספק, במקום החוסר-ודאות.

·         המשמעות: הרמב"ם הרציונאליסט הגדול, תוקף את הכח האינסופי של התבונה. לאדם יש כח מוגבל והוא חייב לעצור את עצמו באי-הודאות.

·         אריסטו: "כל בני האדם שואפים מטבעם אל הדעת", הרמב"ם בחלק א' ל"ד: האדם שמעירים אותו בשנתו, מת לדעת את התשובה על השאלות הגדולות בחיים, אבל הוא ירצה תשובה מהירה. אחד המסרים המרכזיים במורה נבוכים: זה הכשל של האדם, האדם חייב לרסן את תשוקתו לכמיהה לודאות. ולעמוד בחוסר הודאות. ההקדמה למורה נבוכים "אגרת אל התלמיד": "שמא תשוקתו גדולה מהשגתו" הרמב"ם (למרות שפונה לתלמידו) בפועל חושד שקורא מורה נבוכים יחטא בחט זו. אדם שתשוקתו סימטרית להשגתו הוא אדם שאפשר לחלוק איתו את הסודות של מורה נבוכים.

·         הפרדס עצמו, מלא בפיתוי הגדול ביותר: חרדת האי-ודאות. התשוקה לאמת (גורמת לזינוק מוקדם לודאות), וכך בפועל חוסמת את התנועה לאמת. חייבים להיות איש מידות גם בתוך הפרדס עצמו. הפיתוי הוא לא רק חומרי, הפיתוי הגדול ביותר הוא הרוחני: העמידה בחוסר הודאות. יישוב הדעת הוא המידה הטובה ביותר ואותה לא הייתה ל'אחר'.

·         הפתרון הוא המצוות: תרגול המצוות יוצר אישיות שאינה דוגמטית, אישיות של פתיחות מחשבתית. טענה מעניינת סוציולוגית: שומרי מצוות נתפסים כדוגמטים, שמרנים וחסרי פתיחות מחשבתית.

·         הכשרת התבונה לפרדס: מתמטיקה, גיאומטריה, מטפיסיקה הוא הכשרה אחת לפרדס.

·         המצוות הן לפי הרמב"ם הכשרת המידות לפרדס.

קריאה במורה נבוכים של הרמב"ם

תפקיד הספק - שאלת השאלות של מורה נבוכים

·         האם הרמב"ם אומר שההכרה בספק היא השלמות עצמה? או שהיא הדרך לשלמות? האם צריך להשהות את הודאות, כדי להגיע לאמת הודאית? האם הספק הוא מתודי, הוא כלי, או ההשלמה עם חוסר הודאות היא המטרה עצמה, האם הספק הוא מהותי? (לדעתי הרמב"ם הוא לא ספקן)

·         במידה מסוימת, השאלה הזו יותר מהכל, רלוונטית לדור שלנו: ההתמודדות עם המבוכה, עם הספק מכוונים שונים מלמדת על המשמעות המורדנית.

·         דורות של פרשנים סברו שהשאלה של מורה נבוכים היא קדמות וחידוש: האם הוא אריסטוטלי או לא. לדעת מיכה, שאלת השאלות של מורה נבוכים היא שאלת המבוכה.

·         סוף ב' ל"ג: להבין שאי-אפשר להבין זהו גם קפיצה לודאות. סוקרטס "אני מבין שאני בור" זו גם קפיצה לודאות. גם את הודאות של פרק א' ל"ב צריך לקחת בערבון מוגבל.

·         הפרק היה אמור לעשות בלבול בקורא. אל תתמסר לודאות, גם של הפרק הזה, גם של מורה נבוכים. המבוכה => הופכת להדרכה. השם של הספר יכול להיות מתורגם ל"מדריך נבוכים".

·         יש פיתויים גם בתוך הפרדס עצמו, ולכן שלמות המידות (המושגת באמצעות המצוות) קריטית גם בפרדס עצמו.  הפרדס לכשעצמו אינו מסוכן, מה שמסוכן בו זו הקפיצה לודאות.

·         סיכום מצוות: (1) משמרות רעיונות, (2) יוצרות תכונות בהתאם לעקרון ההרגל, (3) יוצרות קהילה (4) הכניסה אליהם היא אגוצנטרית, אך תוך עשייתן היא מתבטלת. (5) המצוות קריטיות גם במסע הפילוסופי לתיקון הנפש עצמו ולא רק להגעה אליו.

·         הפתרון: להיות צנוע, לא להיות אידיאליסט: אדם שלא יכול לזהות עצמו ללא דעותיו, אדם שאינו דוגמטי. ניתוק האדם מדעותיו.

·         עד היום נגענו בהשגחה, בנבואה, במצוות, בקשר בין האל לדת של הרמב"ם, בשכר ועונש. מהיום נעסוק בשאלת תכלית מורה נבוכים: המקום של המבוכה במורה נבוכים (בריאה מול קדמות, אלוהים, ועוד)