משל הארמון של הרמב"ם

משל הארמון  של הרמב"ם (ג' נ"א)

·         משלהארמון - יש ארמון והיררכית האנשים נמדדת על פי מידת הקרבה למלך במרכז הארמון.

·         רמה נמוכה ביותר - מחוץ לעיר. אין להם בכלל עמדה דתית. אלו הם מתחת לדרגת אדם ומעל דרגת הקוף.

·         רמה נמוכה - לא רק מחוץ לארמון אלא גם לא מסתכלים אליו. דעותיהם לא נכונות. הם מתעים את האחרים ולכן יש הכרח לעיתים להרוג אותם.

·         דרגה גבוהה יותר - פנים אל הארמון מחוץ לארמון - המון בני התורה. עמי הארץ העוסקים במצוות.

·         פנים אל הארמון ומחפשים את השער - חכמי הלכה המאמינים בדעות נכונות שקיבלו במסורת אבל לא בקיאים בחוכמת המדע, הדת והפילוסופיה.

·         נכנסו לארמון ונמצאים בפרוזדורים - אלו שהעמיקו בעקרונות הדת המדע והפילוסופיה. אם הם לא התקרבו לוודאות הם רק בפרוזדורים.

·         נכנסו להיכל המלך ורחוקים ממנו -

·         קרובים אליו ויכולים לדבר איתו - אם הם הגיעו לוודאות, ויש להם הוכחות מופתיות בתחומים בהם הן קיימות

·         ובתחומים בהם הן לא קיימות יש להם וודאות קרובה ויש דרגות כמה הם קרובים אליו וכמה הם יכולים לדבר איתו.

הנמשל

·         על תורת האקלימים:

-          תורת האקלימים רווחת בעולם העתיק. יש טענה שאנחנו מושפעים מן האזורים שאנחנו חיים בהם (אקלים המצמיח אנשים עם תרבות לעומת אקלים אחר המצמיח אנשים ללא תרבות).

-          הכוזרי התייחס לתורת האקלים כהסבר לכל ההתפתחות הרוחנית של האדם.

-          זה המקום היחידי במורה נבוכים בו הרמב"ם מרמז על כך שהוא חושב שיש אמת בתורה זו.

·         בין דת לפילוסופיה:

-          הגיבור התרבותי של התלמוד הוא זה שמבין את ההלכה מכיר את השתלשלותה, כלליה ויודע את השיח ההלכתי. הרמב"ם ממקם את הטיפוס הזה מחוץ להיכל המלך.

-          הוא הופך את הגיבור של התלמוד למחוץ להיכל המלך. הפורץ את היכל המלך הוא האדם העוסק בפילוסופיה דתית. הוא יוצר סוג חדש של גיבור.

-          הגיבור הדתי הוא העוסק בפילוסופיה דתית.

-          יש כאן ביקורת כנגד הגיבור ההלכתי שחזר לעולם בעוצמה רבה במאה ארבעים השנים האחרונות. הגיבור ההלכתי אומר שהנורמה היהודית היא ההלכה ולכן המצויינות הדתית היא למידת ההלכה. ההלכה לא רק משרטטת את הנורמה אלא לוכדת בתוכה את המצויינות.

-          הרמב"ם מגדיר מחדש מהי מצויינות דתית - פילוסופיה דתית שאינה הלכתית. ההלכה מאבדת את המונופול על הערך הדתי. המצויינות נמצאת מחוץ להלכה כי היא בפילוסופיה הדתית.

-          אפשר להגיע לפילוסופיה גם דרך ההלכה. ההלכה היא שלב לפני הפילוסופיה. הדרך השניה אל הפילוסופיה היא הקוריקולום האריסטוטלי הקלאסי - לוגיקה פיזיקה ומדעים.

-          הרמב"ם מציע מסלול אחר לחכם => הלכה, עקרונות ההלכה ואז פילוסופיה.

-          יש משמעות להלכה אבל היא מוגבלת, היא אינה היעד אלא רק הדרך אליו.

-          התבונה היא אוניברסלית. היא לא מבחינה במעמדות ובמגדר. ברמת העקרון כולם יכולים ללמוד את אריסטו. יש כאן השלמה של המעבר מכהונה שהיא תלויית יוחסין לחלוטין להלכה שיש בה שיפוט של האדם בתור יחיד אבל גם מתייחסת ליוחסין (סגורה בפני נשים למשל), ואילו התבונה לא מתייחסת ליוחסין בכלל.

-          יש כאן ביקורת על מי ששכח שהלכה אמורה להביא את האדם להיכל המלך ורואה בה את חזות הכל.

-          המצוות יוצרות אישיות מאוזנת ומגוננות על האמונות הנכונות אבל גם משחררות את המחשבה. הן הכשרה להכנס להיכל המלך.

·         פרק א הלכות דעות - דרך השם - דרך האמצע שהיא תכלית התורה - הגיבור שהשיג אותה הוא אברהם אבינו שכזכור לא קיים מצוות כי חי לפני משה רבינו.

·         לעומת זאת הרמב"ם בכל מורה נבוכים ומשנה תורה פרט לרמיזה זו, טוען שצריך מצוות כדי להגיע לשם, להשיג את דרך האמצע שהיא דרך אלוהים. אם אברהם אבינו הגיע לשם - לאורך זמן וקהילה גדולה לא תגיע לשם (פרק א עבודה זרה) למרות שאולי יש גם דרכים אחרות, אבל לאורך זמן המצוות הן הדרך הטובה יותר.

·         אלעד זאכות - המצוות הכרחיות לאדם כי הן מתייחסות לגוף ולכך מתייחסים טעמי המצוות.

·         שורה אחרונה משל הארמון - הבדל בין קרובים לרחוקים - במעמקי הפרדס בתוך היכל המלך יש מרחב שבו יש דרגת הבחנה של קרוב לוודאות (בתחומים מסויימים) ווודאות בתחומים אחרים. ככל שנכנסים עמוק יותר לתוך ההיכל נכנסים לתוך האי וודאות. קרוב למלך - אי הוודאות.

·         משל המערה אפלטון -עוברים מסברה לידיעה - רמת הוודאות גדלה.

·         משל הארמון של הרמב"ם - עוברים מוודאות בתחומים מסויימים לתוך תחומים שבהם אי אפשר להגיע לוודאות. יש תחומים בהם יש אי ודאות אימננטית.