הלכות תשובה של הרמב"ם

הלכות תשובה פרק י': סתירה ופתרונותיה

·         בהלכות תשובה פרק י' של מורה נבוכים מנסח הרמב"ם את האידיאל הדתי כעשייה לשם העשייה ולא לשם הרווח בצידה. המצוות לא ככלי, אלא כתכלית לשמה.

·         ההבטחה המקראית לשכר ועונש לא צריכות להיות המוטיבציה לקיום מצוות. שכר ועונש נועד לאנשים הפשוטים. אנשים יתחילו ממוטיבציה אגוצנטרית (של שכר ועונש) כדי שישתחררו מאותה המוטיבציה ויעבדו מאהבה.

·         להיות חכם - שחרור הרצון ממוטיבציה אגוצנטרית הוא ההופך את החכם לחכם.

·         מעלת אברהם: לאהוב את ה' מתוך אהבה לשמה. לא כל חכם זוכה בה. ליבוביץ' סבור כי הרמב"ם כאן מתכוון לעקידה כשהוא מביא את דוגמת אברהם כמעלה לאהבה.

·         לייבוביץ': כל תכלית אגוצנטרית היא אינה עבודת אלוהים:  העקידה היא הפרת הבטחה של האל לאברהם ואברהם משוחרר מההבטחה כי הוא מקיים את מצוות הפרת ההבטחה. ליבוביץ' חשב כי מה שחשוב זו המוטיבציה. אם המוטיבציה היא לא להישרף בגיהינום האדם עובד את עצמו (הוא שם את עצמו במרכז). גם מוטיבציה מעודנת יותר לקיום מצוות כמו חינוך לערכים או טוב למשפחה היא אגוצנטרית. גם קיום המצוות כדי להביא לתיקון הגוף והנפש זו מוטיבציה אגוצנטרית. גם זו לא עבודת אלוהים אלא עבודת האדם.

·         לכאורה נתקלנו בסתירה: כל פרקי טעמי המצוות עסוקים בכך שהמצוות משדרגות את האדם אבל במשנה תורה הרמב"ם כותב כי המוטיבציה לקיום מצוות צריכה להיות תיאוצנטרית - אהבת האל.

·         מופיע נרטיב משכנע שהמצוות נועדו להביא את האדם לשלמות, שתפקיד המצוות הוא אגוצנטרי. בפרק י הלכות תשובה ספר המדע - כתוב להפך. צריך לקיים מצוות בשביל עצמן מאהבה.

קריאה במורה נבוכים של הרמב"ם

פתרונות:

·         פתרון חלקי – ומשלא לשמה תבוא לשמה: כדי להגיע לקיום נכון של המצוות צריך לקיים קודם את המצוות מהסיבות הלא נכונות. כלומר כדי להגיע לאהבת האל צריך לקיים מצוות מתוך אגו. במהלך התהליך התפיסה תשתנה והאגוצנטריות תעלם => פרק חלק.

·         המצוות משחררות את האדם מהעיסוק בעצמו: הרמב"ם טוען שאפשר להגיע לקיום מצוות מאהבה כאשר המוטיבציה המתלווה למצווה היא המצווה העצמה ולא תוצאתה. הגמול נועד לפתות את האגו להכנס למסלול שיבטל אותו.

·         ליבוביץ: 25 פרקים במורה נבוכים המדברים על מצוות - הם לא מה שהרמב"ם באמת מאמין אלא עבודה לא לשמה.

·         מיכה: הגברת החלק האלוהי (והאנושי) באדם הוא עבודת האל לכן העצמת האדם היא עבודת האל.

·         רבניצקי: יש הבדל בין המוטיבציה לקיום המצווה לבין המוטיבציה לנתינת המצווה. 25 פרקי מורה נבוכים מגלים את המוטיבציה לנתינת המצווה ולא לקיום המצווה בפועל על ידי האדם. המוטיבציה אינה התכלית. הרמב"ם תיאר את התכלית השכלתנית למצוות, הוא לא תיאר את המוטיבציה של האדם לקיום מצוות. תכלית האדם היא אגוצנטרית אבל המוטיבציה שלו היא תיאוצנטרית.

·         בקבלה:  אין בעיה. המוטיבציה והתכלית של המצוות זהות - תיקון האלוהות.

·         אצל הרמב"ם: המוטיבציה הנכונה היא ציות לדבר האל (גיאוצנטרית) אבל התכלית היא הפיכת האדם לאדם שלם.

·         אחרי 25 פרקי טעמי המצוות הרמב"ם סותר את כל מה שהוא אמר. איזו תודעה מתפתחת אצל מקיים מצוות? אדם שאוכל על פי חוקים ומתלבש על פיהם ומנהל את חייו לפיהם. זה יוצר תודעת עבד ותודת מלך אצל האדם.

·         כל פעולה של ציות מעצימה את תחושת קיום הרצון המצווה. פעולת המצווה מעצימה את תחושת הרצון המצווה את התחושה שיש כח מצווה. לאדם המקיים מצוות נשחקת תחושת האנונימיות - הוא מרגיש שיש משהו הגדול ממנו ומגיב אליו. הריטואלים מנכיחים בתודעה את נוכחות האובייקט שאנו מגיבים אליו על ידי המצוות, את האל. המצווות מייצרות את תחושת האל המצווה, מעצימות אותו ומעצימות את עמדת האדם הכנועה. הן יוצרות פסיכולוגיה של שפלות רוח וכניעות כי הן מנכיחות את המצווה. הן הופכות מהיחסים של האדם עם עצמו ליחסים של האדם עם האחר המוחלט, עם אלוהים. לכן הן פועלות נגד המוטיבציה שבגללה נכנסתי לקיום מצוות. זו מוטיבציה אגוצנטרית המשמידה את עצמה - מתוך אגוצנטריות נכנסתי לקיים מצוות (כדי להצליח יותר בחיים) אבל הפעולה עצמה מבטלת את האגוצנטריות כי היא מנכיחה את אלוהים בחיי.

·         אינטואיציה ראשונה - הנחה שהטוב העליון מתגלה רק כשלאדם לא טוב יצר את הגיבור הסובל - ישו, ישעיהו נ"ג, אברהם בעקידה וכד'. זה נובע מההנחה שהטוב יכול להופיע רק כשהוא מזוהה בסבל ורק אז הוא באמת הטוב, כי אין שום אינטרס לקיים את הטוב פרט לטוב עצמו.

·         אינטואיציה שנייה - הטוב מזוהה מכך שהוא יוצר טוב אצל האדם - אריסטו, בודהה. בודהה הוא קדוש כי הוא המאושר האולטימטיבי. הוא נמצא בנרוונה. גם אריסטו באזור הזה. הטוב יוצר טוב ולכן סימן היכר של הטוב הוא העובדה שאדם מבצע מעשה מסויים וטוב לו.

·         הרמב"ם אומר כי יותר מאשר כיוון שהאדם חווה את עצמו כמצווה אזי הוא מקיים מצווה התהליך הוא הפוך. הוא מקיים מצווה וזאת הסיבה שהוא מרגיש את עצמו מצווה. עולם של מצוות מייצר תחושה דתית ולא מגיב אליה. יש רק בעיה אחת - התחושה שהוא יוצר של אל מצווה הרוצה דברים מן האדם, היא תחושה ההפוכה מכל מורה נבוכים - האל של מורה נבוכים אינו מעורב, אין לו רצון, פעולת האדם לא חשובה לו וכן הלאה.

·         ג נב - שובר את הפרוייקט של הרמב"ם בטעמי המצוות המנתקות את המצוות מן האל כדי לא להגיד שיש אל פרסונלי. אל פרסונלי לפי הרמב"ם (אל עם רצון המצווה מצוות) היא הגשמת האל, זו עבודה זרה. כל הפרוייקט של מורה נבוכים מנסה להתנקות מהדמות הזו, לשחרר את האדם מדמות האל כאישיות המצווה ורוצה מעשים מן האדם. בחלק ג נב הוא אומר שהדמות לא מתנפצת אלא נוצרת.

·         יש כאן מתח. נתמודד איתו בשיעור הבא.

·          

·         יש מתח בין ג נב לכל פרקי טעמי המצוות.