משמעות המצוות על פי הרמב"ם

משמעות המצוות והטקסים כמשמרים רעיונות:

·         ויטגנשטיין: "האדם הוא חיה ריטואליסטית". (לחיצת ידיים בעולם המערבי – נבעה מכך שהאדם יצהיר שהוא ללא נשק, עשייה לחיים כדי לערבב משקאות ולוודא שאין רעל אך היום כולם הפכו לסימני שלום והבעת חיבה, טקס יומהולדת כתולדה של העולם המאגי וכו') טקסים משתמרים ועוברים מדור לדור, בעוד שמשמעותן מתחדשת. יש מספר מוגבל של ריטואלים והסברים רבים למשמעותם. האדם המודרני משמר את הטקסים וטוען אותם במשמעות חדשה.

·         הרמב"ם חושב ההפך. לדידו, התפקיד של הריטואלים הוא לשמר רעיונות. כל המטרה של הריטואל הוא לבטא רעיון ולשטול אותו עמוק יותר באדם המקיים את המצווה. מעשים לא רק הופכים לתכונות (כמו שהוכחנו לעיל), הם גם מעבירים את הרעיון שמאחוריהם. למצוות תכלית כפולה: גם איזון הנפש וגם הקניית משמעות לשימור רעיון.

·         דוגמא של הרמב"ם: השבת. כל שבת האדם השבת היא ריטואל שנועד כדי לשמר את הרעיון של הבריאה.

תיאור האמונה בעולם בפרק א' של הלכות הלכה זרה/ מה קורה בעולם ללא ריטואלים:

·         האנושות הייתה מונתיאיסטית, מאוחר יותר האדם החל לבצע ריטואלים פגאנים כשהם עובדים ומיועדים לאלוהים (בדור אנוש). הטעות שלהם היא לא ברעיון (הם באמת רוצים לעבוד את אלוהים) הטעות שלהם בריטואלים (הם עשו ריטואלים פגאנים), כך התדרדרו והתחילו לעבוד ייצוגים של הכוכבים (שאינם הקדוש ברוך הוא אלא בכוחו בלבד) וכך לבסוף נשכח שם השם מכל העולם. (ההמון האמין לפסלים, הכהנים והחכמים האמינו לכוכבים) למרות שהכל התחיל מהרצון לעבוד את אלוהים, לבסוף הם שכחו אותו בגלל הטקס. אנשים התחילו להאמין לטקס עצמו. נוצר פער בין הסמל למסומל והסמל הפך להיות המסומל. לדעת הרמב"ם הפגאניות נוצרה בגלל ייצוג לא נכון בין הטקס לרעיון.

·         אברהם הבין שכל העולם טועה (רגע נדיר של גאונות שמישהו הצליח להשתחרר מהריטואלים). ולא רק זה: הוא הצליח להבין מה מקור הטעות – הריטואלים עצמם. (במובן זה, הוא הסוקרטס של היהדות. הוא משחרר מהסתירות ומהחשיבה הלא נכונה) 

·         לאט לאט התחילה להתגבש קהילה ואז אומה שיודעים את השם. תורת אברהם הייתה האמונה בשם ללא ריטואלים בכלל. אמונה זו ללא ריטואלים לא החזיקה ולאחר מכן חל משבר שני במצרים. אחרי משה רבנו התחילה אמונה בשם יחד עם הטקסים היהודים הקלאסיים (ריטואלים שאינם גסים). הריטואלים הכרחיים לנעה לידיעת השם.

·         התיאור הוא אינו היסטורי אלא ספרותי. הוא תואם את האתיקה של מידת האמצע: אנוש כבעל ריטואלים גסים מדי, אברהם ביטל את הריטואלים לחלוטין, משה חוקק ריטואלים נכונים המביאים לרעיון תבוני טהור.

קריאה במורה נבוכים של הרמב"ם

מעשים ורעיונות

·         מפרק א' בהלכות הלכה זרה, ניתן להסיק את המסקנה: המעשים המתבטאים בטקסים משמרים את הרעיונות. אצל מסה של אנשים חייבים ריטואלים כדי להחזיק את הרעיון.  

·         אברהם היה בשל עצמו מונותיאיסט עם רעיון דגול ללא טקסים לאורך כל חייו. אבל לדעת הרמב"ם קשה מאוד להחזיק ברעיון טוב לאורך זמן ללא טקסים. רעיון שאינו מוגן בריטואלים, סופו להתפוגג. כך הוא מסביר את הפקפוק שחל במצרים. משה היה זה שהוציא את בני ישראל מהפקפוק ונתן להם את התורה ואיתה את כל הריטואלים שישמרו את הרעיונות. המצוות הופכות את הרעיונות המקראיים לנצחיים.

·         הרמב"ם תמיד הואשם בכך שהוא מתאר את המצוות ככלי בלבד, וכל אחד יכול להגיד שהוא נוגע ישר במטרה ולהשיל את המצוות. הרמב"ם טען שזה הכל של אברהם ושל פאולוס.

·         חיזוק הרצון: על פי אריסטו אדם שיודע מה אסור ובכל זאת עושה זאת, לדוג' גנבה, הוא אדם לא מוסרי כי הוא חלש. חיזוק הרצון = הפיכה של אדם ליותר מוסרי. כשאדם זה יהיה בעל ידיעה, אם רצונו יהיה חזק כך גם יהיו פעולותיו. 

ראה גם:

הרמב”ם – טעמי המצוות

משמעות המצוות של הרמב"ם:

·         שבת: הזכרת הבריאה.

·         כשרות: התאמנות באופן יום-יומי בדחיית סיפוקים, בריסון פיתויים וחיזוק הרצון. הכשרות משלימה את "לא תגנוב" במובן זה.

·         צדקה:  

·         המצוות הם בין אדם לעצמו. אלוהים נוכח בשכל ולכן העצמת מידות האדם היא במובן זה גם בין אדם למקום:

·         האדם נמצא במרכז. תפיסה אגוצנטרית של התורה. תכלית אגוצנטרית אך

·         מי שמקיים את המצוות בשביל מוטיבציה – ביקורת לייבוביץ 

שני טענות "נגד התורה":

1.       ג' כ"ד - יש בעיה: אם לכל אדם יש מאפיינים משלו במידותיו, איך התורה שכל מצוותיה אחידים לחלוטין מתיימרת להיות טובה לכולם. האם התורה אינה עיוורת לחריג? אי אפשר היה לתקף תורה נפרדת לכל אדם. החריג הוא "קרבן" של התורה. (הרמב"ם חשב שיש להתאים את התורה לאדם ספציפי מסוים: זהו תפקיד הפוסק/החכמים. ליהודי המגרב הוא פסק להתאסלם ולא למות למרות הכלל שהוא עצמו כתב).

2.       ג' כ"ט - טענה נוספת: התורה מסבירה את עקרונות המצוות אך לא את הפרטים (למה דווקא 7 קורבנות, למה שעות מסויימות וכו'). התשובה אינטואיציה אריסטוטלית: הפרטים הם לא אינטליגביליים (לא נגישים לתבונה, אין להם מובן) בסוף יש רזולוציה שלפרטים בה אין משמעות. (מכאן גם תקיפת הרמב"ם על הקבלה שמציעה הסבר לפרטי התורה במקום לרציונאל בתורה כולה). הפרטים.

·         ג' ל"ה: כל המצוות שהם לכאורה מצוות בין אדם למקום, הם מצוות בין האדם לעצמו.

·         סיכום: הכלים של האדם להגיע לגיבור המושגח או הנביא הם המצוות. תכלית המצוות היא אגוצנטרית: הבאת האישיות לשלמות ע"י תיקון הגוף ותיקון הנפש.

·         לייבוביץ: תכלית המצוות היא ריפוי עצמי. קיום המצוות לשלם עצמן היא עבודת האלוהים.