תפיסת הרמב"ם את אלוהים

תפיסת הרמב"ם את אלוהים

·         לרמב"ם שני אלוהים שונים: נמצא בפרקים (א': ס"ח, ס"ט: אל אחד. ב' – נ"ו – נ"ט: אל שני)

האל הראשון: דרך השלילה הVia Negativa-

·         חלק א' פרקים א'-מ"ט: דיונים לקסיקוגרפיים שעניינים הוצאת האל מהשפה, שלילת ההגשמה. עיסוק ב"ניפוץ" תארים מקראיים של האל שמאנישים את האלוהים. תורת התארים השליליים היא שיא טיהור השפה בפרקים א' נ'-ע'.

·         לא ניתן לומר דבר על אלוהים: אפשר רק לשלול ממנו תארים: הוא לא אחד, הוא לא...

·         כל אפיון כובל כשאתה אומר על מישהו משהו אתה כובל אותו: אפילו אם אמרת שהוא חכם, הגבלת/כבלת אותו במובן מסוים.

·         יותר מזה, על פי הרמב"ם, להשתמש בשפה כדי לתאר את אלוהים זה עבודה זרה.

·         אסור להאניש את אלוהים (חט האנתרופומורפיות): השפה מכניסה את אלוהים ואת האדם לאותה הקטגוריה: להגיד על אלוהים שהוא טוב, אפילו אם הוא הכי טוב, הוא עדיין באותה הקטגוריה של האנשים הטובים. ההבדל בינו לבין האדם הוא כמותי בלבד (הוא יותר טוב)

·         אלוהים הוא אינסופי: ולכן בלתי-מוגבל. כל דבר שנגיד עליו יגביל אותו.

·         הרמב"ם רוצה להוציא את אלוהים מהשפה: להגן על החירות של אלוהים, להוציא אותו לחלוטין/באופן טוטאלי מהעולם. להפוך אותו לטרנסצנדנטי (לחוץ המוחלט).

·         המהפכה המקראית מאופיינת במעבר בין העולם הפגאני הכפוף לטבע, לעולם בו אלוהים מעל הטבע: הוצאת אלוהים מהטבע. "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ". ובכל זאת אפשר לדמיין ולדבר על האלוהים. הרמב"ם מקצין את המהפכה המקראית: הוא מוציא באופן טוטאלי את אלוהים מהעולם. אי אפשר לחשוב עליו, לדמיין אותו וכו'.

·         השפה מבצעת את כשל הפרידיקציה: שיוך תכונה לאלוהים, הופכת אותו ליותר מאחד: יש את אלוהים ויש את החכמה שלו=> שיוך פרידיקט הופך את האל לריבוי. אלוהים הוא אחד באופן מוחלט.

ביקורת דרך השלילה של הרמב"ם

·         פויירבך: ריקון האלוהים מפרידיקטים = אין אלוהים: "תורת התארים השליליים זה אתיאיזם באמונה מאוד מתוחכמת" בסוף כשרוקנת דבר מכל תכונותיו, לא השארת ממנו דבר. (פויירבך היה ממייסדי האתיאיסטים, "האדם לא נברא בצלם אלוהים, האלוהים נברא בצלם האדם")

·         האל של הרמב"ם מעלים את הדת של הרמב"ם: אין קשר בין האלוהים לאדם. אין קשר בין אלוהים למקרא. איך יכול להיות קשר אם לא ניתן לדבר על אלוהים.

מה היה משיב הרמב"ם לפויירבך:

·         שם משותף: שם של מושג שמכיל מילים נרדפות שאין להם דבר במשותף (לברך באיוב): "עין" זה גם מקור מים, גם אות, גם איבר ראייה. אין להם דבר במשותף. השפה העברית מכילה שמות משותפים רבים כי יש בה יחסית מעט מילים. זה אחד ממנגנוני האיזוטריות של המקרא.

·         טכניקה של ריפוי השפה האנתרופומורפית היא השם המשותף: להגיד על אלוהים שהוא נמצא. זה להגיד עליו שם משותף. נמצא זה שם משותף גם של המשמעות בעולם שלנו וגם במשמעות אחרת שנאמרת על אלוהים (שהיא בשום צורה לא המשמעות האנושית) ואת משמעות זו אנחנו כבני אדם לא מבינים.

תשובתו של הרמב"ם לביקורת השנייה: זה מה שכל מורה נבוכים של הרמב"ם נועד לעשות: לגשר בין תפיסה תיאולוגית טרנצנדנטית בה הרציונאליזם הוא הכלי לביטוי הקדושה => לבין הדת של הרמב"ם.

הוכחה מופתית לקיום האל: הוכחה מטאפיזית/אונטולוגית בקיום האל (אחת משלושת ההוכחות בחלק ב', פרק א')

·         באיזה סוגים של ישים מאוכלס העולם? (אפלטון: אידיאות ומושגים מוחשיים). הרמב"ם עושה את ההבחנה הבאה:

א.      נמנע מציאות: מה שלא קיים לוגית: לדוג' משולש עם 190 מעלות הוא נמנע.

ב.      מחוייבי מציאות / הכרחי במציאות: מה הדברים שחייבים להיות קיימים? שהם הכרחיים? דברים שאין להם סיבה חיצונית. (סיבת עצמה בשפת הפילוסופיה המודרנית). לדוג' משולש עם סכום זוויות של 180 מעלות. דברים לוגיים.

ג.        אפשרי במציאות: מציאות קונטינגנטית: דברים שהם תלויים בדברים שקשורים אליהם. לדוג' שולחן. (תלויים גם מבחינה אפיסטמולוגית – מכירים אותו רק כי מכירים דברים אחרים וגם מבחינה אונטולוגית – דברים שהם לא סיבת עצמם) דברים שיכול להיות שהם קיימים: דברים מוחשיים יכולים להיות קיימים, הם לא הכרחיים.

·         איך נוכל להוכיח שקיימים דברים שהם הכרחיים במציאות? זה שיש דברים אפשריים אפשר להסיק מהצפייה החושית. אם יש משהו אפשרי במציאות יש משהו אחר אפשרי במציאות שתלוי בו וכך הלאה. בקצה השרשרת חייב להיות משהו הכרחי במציאות שהוא סיבת עצמו אחרת יש רגרסיה אינסופית והשרשרת קורסת. הרמב"ם טוען שכדי שיהיו דברים ב'אפשרי במציאות' חייב להיות משהו שהוא הכרחי במציאות שהוא סיבת עצמו (סיבת הסיבות בשפת אריסטו).

·         מה זה שקיים במציאות ההכרחית? אם נדבר עליו, כל פרידיקט שניתן לו, יכבול אותו לשפה ויתנה אותו בדבר שבמציאות הקונטינגנטית (לדוג' אם הוא יציב הוא תלוי בתכונת היציבות) ואז נהפוך את מה שנמצא במציאות ההכרחית לקונטינגנטית. אי אפשר לדבר על מה שבמציאות ההכרחית. הגעה לידיעה שחייב להיות משהו שהוא מחוץ לגבולות הידיעה => גילינו שיש אמת טרנסנדנטלית גדולה ואנחנו לא יודעים אותה => הוכחנו  את האל הטרנסצנדנטי.

·         לא רק הוכחנו שיש משהו מחוייב מציאות, הוכחנו גם שהוא נמצא מחוץ לטווח הידיעה האנושית. => הצדקת השימוש בתורת התארים השליליים. אולם, הוכחנו שלא ניתן לדעת עליו דבר. ההוכחה המטפיזית מצביעה על קיום האל, אך היא לא קושרת אותו באל שהתגלה בסיני, שמשגיח על ההיסטוריה וכו'.

·         סייג: הוכחה זו תלויה במציאות האפשרית ובתפיסה החושית.

·         ועדיין: לא פתרנו איך מקשרים בין המקרא לאלוהים. בין המציאות לאלוהים. בין האל הטרנסצנדנטי לבין ההשגחה, הבריאה, וכד'.

הוכחת שנייה של האל:

·         פרק א' של הלכות יסודות התורה: (הנחה סמויה שהעולם קדמון). תנועת הגלגלים היא אינסופית, לכן יש כח בלתי-מוגבל שדוחף אותם, הכח הוא האלוהים.

קצת פילוסופיה של השפה:

·       ג'ון לוק: המילה כסא מייצגת ייצוג מנטלי של הכסא בתודעה ולא את הכסא עצמו.

·         מדוע אי אפשר להציג בשפה את אלוהים:

א.      בגלל שאי אפשר קוגניטיבית לתפוס את אלוהים בתודעה.

ב.      אפשר לתפוס "חלק" מאלוהים, אבל אי אפשר לייצג אותו בשפה. יש צורת חשיבה כלשהי שאינה לשונית (לדוג' רגשות שאי אפשר להסביר במילים).

·         שאלה טובה בהקשר מורה נבוכים: יש טענה שאומרת שב' הוא הנכון: כדי שהמחשבה תוכל לתפוס את אלוהים, יש לשחרר את המחשבה מהשפה. 

קריאה במורה נבוכים של הרמב"ם