הרציונאליזם של הרמב"ם

הרציונאליזם של הרמב"ם

עיון בפרק א' של מורה נבוכים של הרמב"ם

·         פתיחת מורה נבוכים בשאלה: מדוע אנשים מאמינים שאלוהים הוא בעל גוף? בגלל התורה.

·         2 בעיות בפסוק "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" שהרמב"ם מבקש לתקן:

א.      אלוהים מוצג בלשון רבים.

ב.      הבנת המילה "צלם": לדעת הרמב"ם יש הבנה לקויה של המילה צלם כצורה פיסית (form). הרמב"ם עוסק בהבנה לקויה זו:

-          האנשים סברו שהאל הוא חומר גשמי שאינו בשר ודם ומאופיין בתכונות כמותיות טובות משל האדם. כך, אם האדם לא יאמין שהאלוהים הוא חומר פיסי שאותו הוא יכול לתפוס, הוא יפסיק להאמין באלוהים: ו"יאפיס את האל".

-          כדי לרפא את האמונה יש לרפא את השפה: ברוח הפרויקט המימוני של מורה נבוכים "לרפא" את השפה.

-          הרמב"ם מכריז שתפקידו להגדיל את תפיסת היש. להרחיב את תפיסת היש של האדם מהגשמי לבלתי גשמי.

-          הצלם במקראית: "העניין העושה הדבר לעצם ולמה שהוא" = הצורה האריסטוטאלית (1. המהות, מה שמגדיר את הדבר, 2. כזו שאי אפשר לשייך לה תכונות מקריות, אלא תכונות מהותיות (שאם יהיה שינוי בהם יהיה שינוי במהות) בלבד 3. המהות מייצגת את התכלית של הדבר.) 

-          האתיקה האריסטוטאלית: כל דבר הוא טוב אם הוא מבצע את תכלית מהותו בצורה טובה (הטוב קשור באופן אינהרנטי לצורה). הגנב הטוב הוא גנב שיודע לגנוב. מהו אדם טוב? אדם טוב, הוא אדם בעל תבונה (עיונית או מעשית). => החלק המהותי לאדם נלקח מאלוהים. מהותו של האדם היא התבונה. ככל שהאדם אנושי יותר הוא אלוהי יותר.

-          צלם הוא בהכרח צלם אלוהים. הצלם הוא הצורה האריסטוטלית אבל הוא בהכרח נאמר על אלוהים => אדם בעל תבונה, הוא אדם הנוגס דבר מאלוהים => החלק הכי אנושי באדם (היותו בעל תבונה), הוא החלק הכי אלוהי באדם. (סותר את האינטואיציה הדתית, את המיסטיקנים ואת קירקגור: שהאלוהות גלומה בנטישת התבונה, בהתגברות על האנושי).

-          השלמת הזיהוי המשולש: טוב – אדם – אלוהים (קדושה). / צורה – צלם – אלוהים.

-          הרמב"ם נאבק בתפיסה הרווחת לפיה היות=היות גוף. הרמב"ם מעוניין להרחיב את ההוויה גם למישור הרוחני.

·         הוכחה מופתית: הוכחה אבסולוטית. הוכחה ששוללת את החירות של האדם להאמין במשהו אחר: יכול להיות שנכנסת לספר מרצון, אך (לאחר הבנת ההוכחה המופתית) אתה כפוי לקבל את התוכן שבפנים. הוכחה מופתית מבטלת את הצורך באמונה ורצון: התודעה האנושית העומדת מול הוכחה מופתית נכפית לקבל את מסקנותיה.

·         הרציונאליזם של הרמב"ם: האנושיות (כבעל התבונה) היא החלק הקדוש, האלוהי.

·         הרמב"ם שולל את הבנת הפסיכולוגיה הדתית (בפרק ג' לא') שהבלתי מוכר הוא קדוש. שהאי-רציונאלי הוא הקדוש. דבר מובן אינו מאבד מערכו, להפך. הקדוש הוא לא הבלתי מובן, אלא המובן. החכמה היא הפסיכולוגיה הדתית של הרמב"ם: הקדושה הדתית מתממשת בהבנת העולם, בחכמה, ברציונאליזם.

·         למה האדם חווה את החיים רק במובן הגשמי? למה האדם אינו מבין את שמחוץ לגשמי? הרמב"ם יגיד: אלוהים שבי, האנושיות שבי, יכולה לשחרר אותי מהנטייה המטריאליסטית. האדם צריך להיות צנוע ולהודות שיש מעבר לחוויה החושית.

·         ההפך ממה שאומרים המיסטיקנים שצריך לפרוץ את החוויה האנושית כדי להגיע לאלוהי. האלוהיות היא הגשמת האנושיות.

·         רציונאליסט: אדם המאמין שהכל ניתן להבנה על ידי הרציונאליות. אין גבולות לתבונה. לדעת מיכה הרמב"ם אינו רציונליסט. הוא אולי רציונאלי מאוד (הוא מאמין בכח התבונה) אבל הוא אינו רציונאליסט.

·         דוג' לרציונאליסט דתי: רס"ג – גבולות הידיעה חופפות לגבולות העולם. ניתן להוכיח בכח התבונה את כל אמיתות הדת כולל נצחיות הנפש, העולם הבא וכו'.

חולשות התבונה

·         הרמב"ם פותח את מורה נבוכים ברמיזות לחולשות החוסמות את התבונה:

א.      נטייה להיתפס בדברים מטריאליסטים.

ב.      זיהוי קדושה עם חוסר הבנה (ג' ל"א)

ג.        טענת ההד הומינן בפרק א' ב': התפסות לדעות קדומות ואי פתיחות אינטלקטואלית.

ד.      השפה כמכשול.

·         בגבולות התבונה נעסוק יותר מאוחר.

המקורות ההיסטוריים של הרמב"ם

·         נאו-אפלטוניזם: חשבו שאין מחלוקת גדולה בין אריסטו לאפלטון. המחלוקת המהותית הוצגה רק במאה ה-19. הם תפסו את אריסטו כפרשן של אפלטון. עשו סינטזה של אריסטו, אפלטון, ההלניסטים והפרה סוקרטיים.

תרגום של הנאו-אפלטוניים לערבית: פלוטינוס-מייסד הנאו-אפלטוניות: "האנאדות"  נכתבו כתמצית הפילוסופיה של פלוטינוס. אלקינדי (המתרגם לערבית) ייחס את "האנאדות" לאריסטו, על אף שנכתבו על ידי תלמידו של פלוטינוס. פסאודו-אפיגרפיה (שיוך ספר לאדם אחר). האנאדות היו המקור הפילוסופי ליוונים במשך 1700 שנה. הרמב"ם וכל הוגי ימי הביניים שייכו את האנאדות לאריסטו עצמו.

הפילוסופיה הנאו-אפלטונית (וגם היוונים) עסקה בטבע ולא בדת.

·         טוענים שהרמב"ם אריסטוטלי בכל תורתיו, מלבד התורה הפוליטית, בה הוא אפלטוני יותר.

·         אלפאראבי, אבן-סינה אבן-באג'ה אבן-רושט (הכי אריסטוטאלי שיש בימי הביניים, כנראה לא הכיר את הרמב"ם) כמקורות משמעותיים של הרמב"ם.

טענת הארי וולפסון: בעקיפין הרמב"ם הושפע מכתיבה יהודית של פילון

·         פילוסופיה דתית היא יצירה יהודית.

·         פילון (המאה ה-1) היה הראשון שאיחד את הדת עם הפילוסופיה הנאו-אפלטונית.

·         הפרויקט הפילוני האדיר, שהיה כתוב ביוונית, נהרס בחורבן הקהילות היהודית במצרים.

·         לפני שנהרס, הנוצרים שאבו הרבה מהפרויקט הפילוני. האסלאם הושפע מהנצרות => הרמב"ם הושפע מהאסלאם וכך הושפע בעקיפין מהפרויקט הפילוני.

·         פילון היה זה שהתחיל ושפינוזה היה זה שסיים את החיבור בין הדת לפילוסופיה.

·         הרמב"ם, וההוגים המוסלמים בימי הביניים קראו את תרגומי אלקינדי לנאו-אפלטוניים (האנאדות של פלוטינוס) ולא את אריסטו עצמו.

רציונאליזם - המשך

·         בא' ע"א הרמב"ם נותן הכשר ללמידה מספרי הפילוסופים המוסלמים בדרך הבאה: היהודים (בכוונה לחז"ל) היו גדולים במדע ואיבדו את ידיעותיהם בגלות, המוסלמים רכשו מהם את הידע הזה. ולכן רומז הרמב"ם שניתן לקרוא את כתבי המוסלמים שהרי הם בגדר החזרת האבדה לבעליה.

·         העיסוק המדעי וההגעה לחכמה היא התכלית העליונה של האדם על פי הרמב"ם.

קריאה במורה נבוכים של הרמב"ם