הנבואה על פי הרמב"ם

הנבואה – גישתו הפוליטית של הרמב"ם

·         חלק א' פרק טו' - מורה נבוכים

משל "סולם יעקב"

·         סולם יעקב: אלוהים יושב בראש הסולם, מלאכי אלוהים עולים ואז יורדים – הם הנביאים. הנביא עולה בסולם: הוא מתפתח, מבין את אלוהים, מטהר, רוכש ידיעה – עובר מגיאומטריה, לפיסיקה, למטאפיזיקה, עובד על מידותיו, ומגיע עד לשלב סופי וידוע בסולם (מה שמרמז על כך שלא ניתן להגיע לקצה הסולם ולהגיע ממש לאלוהים).

·         אז, בשלב שני, אחרי שהוא טיפס מעלה, הוא יורד להנהיג את העם. למה לרדת למטה אחרי ההגעה למעלה? החזרה לחיים הפוליטיים הם ירידה.

·         השוואה למשל המערה של אפלטון: אפלטון מתאר היררכיה דרך המטאפורות פנים מול חוץ, מרכז מול פריפריה, מואר מול חשוך. ואילו הרמב"ם משתמש בתיאור הרווח בעולם השמי: גובה (למעלה למטה).

·         טענת אבי רביצקי: סולם יעקב: הוא "יהוד" של משל המערה שלאפלטון. הוא נועד כדי להוכיח את אותה הטענה ולבנות את אותו הגיבור: המלך-פילוסוף הוא הנביא המימוני.

·         אולם, בהשוואה למשל המערה האפלטוני, ניתן לראות גם הבדל למשל סולם יעקב פרי הרמב"ם:

-          משל המערה: הגיבור הוא זה שיצא מהמערה. זה שמבין שהמציאות הגשמית היא אינה הדבר האמיתי שנמצא בעולם האידיאות. המלך-הפילוסוף הוא זה שיצא מהמערה, גילה את הצדק, וחזר למערה, כנגד רצונו, כדי להנהיג את העם.

בנוסף, המלך פילוסוף לא יכול להיות מושחת: הוא מעוניין בחכמה ולא בכח ובשליטה => שליט מושחת הוא שליט שתמיד ירדוף אחר כח, ואילו המלך-פילוסוף בכלל לא מתעניין בכח. החזרה לפוליטיקה היא ניפוץ הפנטזיה של המלך-פילוסוף, הוא עושה זאת למען הצדק במדינה. הפילוסוף הפוליטי של אפלטון צריך להתגבר על הצרכים והרצונות שלו, כדי להנהיג את העולם. (בדומה, במובן זה, לגיבור ההשגחה הרמב"םיסטי).

-          הרמב"ם מנסה להוכיח נקודה שונה (על פי מיכה): הנביא הגיבור הוא זה שתלוי בעם.

·         פרק ב' ל"ז: אֶמינציה: העולם הוא אחד. אלוהים לא ברא את העולם, העולם הוא האקסטנציה של האלוהים. העולם הוא ההמשך של האלוהים.

·         שלמות יתר - מטאפורה לכד מתמלא במים. כשאדם לומד משהו, אם זה ממלא אותו – אחלא, אבל אם זה באמת שוטף אותו, זה ממלא אותו יותר מדי, והאדם חייב להוציא את זה החוצה: over flow)). לכתוב ספרים, לדבר, להרצות וכו'=> יש לו צורך פנימי להנהיג אחרת הוא חווה כאב.

·         (סוף פרק ב' ל"ז) מדוע נביאים מתגלים ועושים פעילויות לא רציונאליות? פירוש לירמיהו (ב' ל"ז): ירמיהו רצה להפסיק להיות נביא, אבל "אש בוערת בעצמותיו" הכריחה אותו להמשיך במשימה. מי שיודע את האמת מרגיש צורך פסיכולוגי לתקן את העולם ולהנהיג על פי האמת. => הגיבור של הרמב"ם קשור בעולם ובמציאות. הנביא הגיבור של הרמב"ם יורד למטה בסולם בגלל הארוס שיש לו לעולם. בדיוק ההפך מאפלטון. פסיכולוגיה הפוכה מזו שמציע אפלטון.

·         המושגח הוא אפלטוני הנביא הוא אנטי אפלטוני. => יש מתח בין תורת הנבואה (והנביא) לבין תורת ההשגחה (והמושגח).

·         קויפמן ואופנהיימר מפרשים את מהלך הנבואה של הרמב"ם כמהלך יהודי: העולם העתיק היה רווי בטיפוסים הזוכים להתגלויות, אולם המקרא מחדש בכך שהטיפוס הנבואי מונע מכוח חברתי.

קריאה במורה נבוכים של הרמב"ם