סיכומים בהיסטוריה: פוליטיקה מהפכנית במזרח התיכון

סיכומים בהיסטוריה: פוליטיקה מהפכנית במזרח התיכון

רוולוציוניזם פוליטיק במזה"ת

·         רוולוציוניזם פוליטיקס (הזכרנו אותו באירלנד – הגרמנים שלחו נשק לאירלנד, ואצל לנין): דוקטרינה גרמנית שתכליתה להתסיס מהפכות בעורף האויב.

·         אצל לנין: היה גולה פוליטי בשוויץ. אנשים בגרמניה הכניסו אותו לרוסיה לתוך תהליך המהפכה שהחל שם כדי להוציא את רוסיה מהמהפכה. מה שקרה שם בפועל, זה משהו אחר. מהות המושג: צד אחד בסכסוך שולח גורם מתסיס לצד השני.

·         הרוולוציוניזם הפוליטי במרד הערבי: השליט חוסיין נעמד לצד הבריטים והנהיג מרד ממכה צפונה למרוד בעת'מאנים. לפייצל בנו, הבטיחו הקמה של כל הממלכה הערבית אחרי תפיסת האימפריה העות'מאנית. (לורנס איש ערב שנשלח ע"י סעודיה, )

·         בפועל, דמשק, אחרי התבוסה, ניתנה לא לפייצל (למרות שזה היה טבעי להקים שם את האימפריה) אלא לצרפת (מאוחר יותר פוצל לסוריה ולבנון).

·         מנדטים: ממשל אירופי שאמור להכין את המדינה לעצמאות.

·         את פייצל העבירו לעיראק.

·         לעבדאללה נתנו את עבר הירדן (תחת השפעה בריטית).

·         בפועל: חלוקה של המזרח התיכון למדינות עובריות בשליטה של אליטות אירופאיות.

·         צרפת: סוריה (ולבנון בעתיד), בריטניה: כל השאר.

·         מה קורה?

-          תהליך מודרניזציה של למידה מאירופה: גיבוש תפיסה לאומית, סטודנטים שהלכו ללמוד באירופה וכד',

המנדט הצרפתי בסוריה:

·         המנדט התחיל רע.

·         כלל הרבה מאוד קבוצות אתניות שהסתדרו תחת שיטת המילט אבל לא עם רעיון הלאומיות.

·         מרד הדרוזים: סולטן עטאש מורד ב-1925 נגד השלטון הצרפתי במשך שנתיים. הצרפתים הפציצו בארטילריה עד שהגיעו להסכם.

·         לבנון: קרבות בין נוצרים למוסלמים: בסופו של דבר, זה מה שיוביל לבניית לבנון. הסכם טאיפ: כל אחד מדמויות המפתח הוא מעדה אחרת (מוסלמי-נוצרי וגם דרוזי).

·         אירופה "כופה" מודל אדמיניסטרטיבי מודרני במדינות החדשות: דואר, משטרה, משרדי ממשלה וכד' שעדיין שומרים על אופיים כמדינות הלאום העתידיות עולות. סוריה ולבנון הם דוג' טובה.

·         אנקדוטה: חלוקה מוסדית על בסיס חלוקה דמוגרפית סטטית: בפועל, הדמוגרפיה אינה סטטית ולכן חלוקה כזו היא מאוד בעייתית.

·         מלחמת העולם השנייה: סוריה, לבנון ורב האימפריה הצרפתית בידי שלטון 'וישי': בעלי ברית של הגרמנים. במקביל בצרפת ה'חופשית' פעל שארל דגול והבטיח לכל המדינות עצמאות. אחרי שהבריטים נצחו את שלטון וישי השלטון עבר לדה-גול וסוריה ולבנון קיבלו עצמאות.

שאר המזה"ת

·         הגבולות הישרים של המזה"ת: בריטים וצרפתים ששרטטו מדינה בקווים ישרים (עיראק, סוריה, ירדן, מצרים, אפריקה, ישראל והכל).

-          צרכים פוליטיים של המדינות המנצחות במלחמת העולם ה-1 (המדינות שהעבירו קולוניזציה באפריקה)

-          אינטרסיים כלכליים של המדינות

-          קריטריונים שהגיעו מאירופה ללא קשר למציאות במזה"ת: בפועל, לא הייתה התחשבות דמוגרפית כ"כ.

·         עיראק: כמה כמדינה עצמאית מהר בגלל ההבטחה של פייצל. בהתחלה לא נתנו לו עצמאות, ולאט לאט קיבל יותר עוצמה. עד 58 חי תחת השגחה האשמית.

·          הקמת רפובליקות לאומיות: הלאומנים במדינות הלכו לצברו תאוצה והקימו מדינות עם עצמאות במקום השושלות שהיו לפניהם. ó זאת, למרות הפיזור הדמוגרפי האדיר. => מי ששרד: מי שהיה מוצלח יותר ליצור לאומית חדשה!

-          מצרים: התחילה ב1805 ולאט לאט הפכה למדינה אחת (למרות שגם שם היו הרבה פילוגים), השלטון הקולוניאלי היה גורם מאחד. 1952 מהפכת הקצינים ועליית נאצר: לאומנים חילוניים המצמיחים רפובליקה מודרנית.

-          חסן אלבנא: שנות ה-20 הקמת האח"ס => כנגד המודרנה, המלחמות והבעיות הכלכליות.

-          עיראק: התחילה ב1920.

-          לבנון: גם היא התחפתה יחסית מהר בגלל ההשפעה של הצרפתים (אבל גם לא יש קשיי לאומיות מטורפים).

·         בשנות ה-50 התפתחה תנועה לאומית א-לאומית: הפן ערביות. מקור השפה, הנחה (שאגב לא נכונה) על המוצא האתני המשותף וכו'.

-          גמאל עבד-אלנאצר: אבי הפן ערביות שהקים וחיזק את התנועה.

-          נושאים שעלו בועידות והבשיח הפן-ערבי:

א.      פרשיית סואץ: לתנועה היה היבט אנטי-קולוניאלי חזק.

ב.      השאלה הפלסטינית

ג.        אלג'יריה: העיסוק המרכזי של הפן-ערביות.

-          הקמת הרפובליקה הערבית המאוחדת: רצון להקים רפובליקה אחת.

-          מפלגות הבעת': היו פעילות בסוריה ועיראק

-         הפן-ערביות דעכה במלחמת ששת הימים. אידיאולוגית, כתנועה, היא קיימת עד היום (אין היום באמת מפלגה פן-ערבית, אלא ביטוי לערכים שעמדו מאחוריה).