מבוא לסוציולוגיה -סיכומים: הבנייה
חברתית של המציאות
·
הבניהחברתית של המציאות – ניגוד לתיאוריות מבניות.
·
מיסוד:
השתגרות, מיסוד עוברי, אובייקטיביזציה, הפנמה.
·
תפיסה
דינאמית.
ברגר ולקמן מושפעים מוובר. עוסקים בסוצויולוגיה של הידע והמדע האנושי.
בעבודה שלהם מתמקדים בתהליך של מיסוד. תהליך שבו אנחנו עוברים מהסיטואציה בה כל
אחד הוא אינדיבדואל שנמצא באינטראקציה, מרמת המיקרו אל חברה. הם מתענינים בתהליך
בו בני האדם בונים את החברה, איך בכל זאת אנחנו חווים את החברה כאיזו מציאות
שנכפית עלינו (יציאה מהארון, להתגייס לצבא, להסתפר, פירסינג ועוד - נתפסים כדברים
"לא מקובלים"), משהו שאנחנו מייצרים בתוך הסיטואציות ומרגישים שהוא נכפה
עלינו ורוצים לפרוץ כבליו. איך אנחנו מכוננים, יוצרים מציאות שאחר כך אנחנו
מרגישים אותה כמציאות אמיתי שהיא חיצונית לנו.
יש תיאוריות של מבנה חברתי ויש תיאוריות של הבניה חברתית.
תיאוריות
של מבנה – סטרוקטוראליסטיות - מניחות שהמבנה קודם לפעולה האנושית, קודם
יש מבנה והוא יציב וקבוע ואנשים שמתחלפים לא משנים את המבנה. לעומת זאת תיאוריות
של הבניה - מניחות שאנחנו מייצרים
את המבנה. האנשים תוך כדי הפעולה שלהם יוצרים מבנים אחרים, חדשים. במקום
להסתכל על המבנה כמשהו חיצוני, מציאות אובייקטיבית, עובדה אנחנו מסתכלים על האופן
בוא המבנה הזה מכונן. אם נסתכל על מבנה ונביע דעתנו על מבנה קיים או על תהליך
הבנייה של הבניין. דוגמה: מבנה חברתי יציב – חלוקת העבודה בין המינים נשים
עובדות בבית וגברים בספרה הציבורית. דירקהיים אומר שזה מבנה כי זה קיים בכל חברה,
זה קורה כי זה משרת את החברה. זה שם וזה קבוע. אנשי הגישות ההבנייה יטענו כי בימי
הביניים העולם לא נראה כך. ההפרדה בין הספרה הציבורית בכלל לא הייתה חותכת. המשפחה
הייתה יחידת הייצור ולא הייתה חלוקת תפקידים כזו. אנחנו חוזרים אחורה ומחפשים את
המשהו שהפך למובן מאליו. היו המון דרכים לפעול ולא אחת קבועה אך פתאום לגמרי מובן
לנו מאליו שלאישה יש תפקידים מסוימים ומוגדרים. במקום לשאול שאלות על חלוקת העבודה
והפונקציה שלה (כמו דירקהיים) אנחנו שואלים איך התחולל התהליך שבסופו חלוקת העבודה
היא מובנת מאליה. עובדה חברתית מול פעולה חברתית. מבנה ותהליך.
תהליך המיסוד: תהליך של השתגרות, תהליך שגורם
לאינטראקציה. אנחנו מנסים כלמיני דברים ומתעצלים לקבל כל פעם החלטות מחדש לכן
בוחרים משהו אחד, המתאים ביותר שהופך לקבוע. אחרי ההשתגרות אנחנו כבר לא חושבים על
זה, זו שגרה. דרך שאנחנו החלטנו שאנחנו מעדיפים, זו אינה עובדה או מציאות חיצונית
לנו. מיסוד
עוברי כלומר, אנחנו לא מדברים על זה לפני פעולה, יש לנו הרגלים קבועים
ואנחנו לא שואלים או מתווכחים עליהם וזוכרים שאנחנו החלטנו. השתגרות
– שלב בו אנחנו עוד דנים בדברים. שלב
האובייקטיביזציה – כך הדברים קורים כי ככה הם כמציאות שנמצאת בחוץ, לא
חשוב מה קרה או איך התקבלו ההחלטות. ברגרולקמן מתעניינים באופן בו תהליך המיסוד נעשה ברמת החברה. איך תופעות בחברות כמו
חלוקת תפקידים בין המינים או היררכיות אתניות, איך המצב הזה הפך למובן מאליו ואנו
מתייחסים אליו כאל דבר מובנה, נתון מראש. הגישות ההבנייתיות ישאלו איך ההפרדה נוצרת.
המושג של מובן מאליו הוא מושג מפתח בגישה ההבנייתית מה שאנחנו לא חושבים
עליו. מה הנקודה בה משהו הופך למובן מאליו. אנחנו יודעים שהדבר הוא כך ולא
שואלים מדוע או איך זה קרה. המיסוד יכול להתפרק. כל עוד זה מובן מאליו ויש לנו מסגרות שמאפשרות
לתפוס את זה אנחנו מדברים על מצב של מוסד חברתי.
התפיסה היא דינאמית כי בעוד תפיסות אחרות בוחנות מוסד ומה הוא עושה
לאנשים בחיים בתוכו הגישה ההבנייתית ממשיכה להניח שיתכן מצב שבו המציאות הזו תתפרק
ויצמחו מוסדות חדשים ולכן הגישה הזו למרות שהיא מתייחסת למיסוד ולהתליך שנעשה יותר
ויותר יציב בכל זאת משאירה מקום לשינוי. היא כל הזמן דנה במי הן הקבוצות שמערערות
על המובן מאליו ולפרוץ אותו או איך הן עושות אותו. איך המובן מאליו מתפרק ונוצר
מובן מאליו חדש.
No comments:
Post a Comment