התפיסה המרקסיסטית של שוק העבודה

התפיסה המרקסיסטית של שוק העבודה:

בהנחה שיש שוק עבודה , עלות , עובדים ומעסיקים ובמאת יש כביכול סימטריה אז רוב הסוציולוגים יגידו כך:

אבל כשהמדינה בעצמה מאמצת את ההנחה שהשוק מאזן את עצמו והשוק הוא המנגנון הנכון שיקבע את השכר, המדינה מסירה מעצה את האחריות לפקח על שוק העבודה ולקבוע תנאי עבודה מינימאליים כי היא אומרת "שוק העבודה יסדיר את זה" והיא מתעלמת מהיכולת של המעסיקים לשלוט בשוק בתנאים של היום באופן כללי ובמיוחד בתנאים של גלובליזציה. נוצרת תחרות חריפה על עבודה, והסימטריה בין המעסיקים והמועסקים, כפי שהיא מונחת ע"י הנחת השוק החופשי, כאשר המדינה בעצמה מקבלת את העמדה הזאת ולא חושבת לפקח על אחד הצדדים היא מתעלמת מחוסר הסימטריה, מתעלמת מאי השוויון החברתי שבתוכה הוא משוקע והיא מתעמת מכל המנגנונים החברתיים שמצמצמים את האפשרות של העובדים לנהל משאומתן הוגן. לכן הטענה שרוב הסוציולוגים יסכימו עליה זה ששוק העבודה משוקע במנגנונים חברתיים והיררכיות חברתיות, בהיררכיות של כוח, יוקרה, מעמד, נגישות, אתניות וכל ההיררכיות החברתיות, של מרכז ופריפריה וכל ההיררכיות החברתיות מגדירות את יכולתן של העובדים לנהל משא ומתן בתוך שוק העובדה ולהגיע לעבודה שהולמת את הכישורים שלהם ושכר שהולם את הכישורים שלהם.

לסיכום, המדינה מקבלת על עצמה את התפיסה הסימטרית של השוק כפי שהכלכלנים תופסים אותו. ולעומת זאת  תומכי הגישה של השוק הדואלי יגידו שהיא פשוט מסירה מעצמה את האחריות.