סוציאליזציה אינטראקציונית

גישה אינטראקציונית:

1.דגש על תהליך הסוציאליזציה כתהליך דינאמי.

1.ניגוד לתפיסת התהליך של פרויד.

3.אצל פרויד האגו הוא מרחב של קונפליקטים בין איד וסופר-אגו. וקונפליקט זה הוא מקור הפתולוגיות.האגו הוא תוצאה של מפגש קונפליקט ואלי בין האיד-היצרים הבוערים שמנסים לפרוץ החוצה לבין הפיקוח החברתי-סופר אגו. הקונפליקט הוא המקור של הפתולוגיות האישיויות. כשבן אדם לא מצליח לאזן את האיד-כל היצרים לבין הציפיות החברתיות, כשתהליך התפתחות האישיות לא קורה כמו שצריך נוצרות פתולוגיות. ניגוד מובנה בין האיד לבין הסופר אגו. בין המרכיב האינסטינקטיבי ביולוגי מולד לבין החברה והיחסים האלה הם תמיד יחסים של קונפליקט.אנחנו מדגישים את פרויד בגלל מיד כי הם השתמשו בפרויד אבל באופן שונה.

4.אצל קולי ומיד האדם המחוברת הוא תוצר של תהליך דינאמי מתמשך של אינטראקציה בין נטיות אינטואיטיביות לבין דרישות החברה. הם עוסקים, כדרכם של מחזיקי גישה של אינטראקציה, לא באישיות עצמה, אם כי בתהליך הדינאמי של הרכבת האישיות, לא ניתן להפריד בין מרכיב ספונטני מולד לבין מרכיב שהוא חברתי. האדם הוא תוצר של הליך דינאמי מתמשך של אינטראקציה בין נטיות אינטואיטיביות לבין דרישות החברה.האינטראקציה בין המרכיב האינטואיטיבי לבין החברה היא לא קונפליקטואלית. אלא מדובר בשני גומרים שמשלימים אחד את השני, מזינים זה את זה ופועלים ביחד. אין כאן דיבור על פתולוגיות-למה הבן האדם הזה יצא מוחצן או מופנם או פסיכי, היא מתעניינת רק באופן שבו היחיד מציג את עצמו בפני החברה. וזה תמיד תוצאה של אינטראקציה.קולי ומיד הניחו את היסודות להרבה תיאוריות של חינוך הם היו מאוד הומניסטיים.אצל פרויד האיד והסופר אגו הם תמיד אותו דבר, ורק במצב של ההתנגשות ביניהם היחיד יכול להתעצב. אצל מיד וקולי לעומת זאת יש ויסוד מולד וספונטני אבל הוא מעצמו משתנה, הוא משתנה תוך כדי התהליך. גם האני וגם החארים משתנים כל הזמן אחד למול השני.

5.האני במראה-Looking Glass Self: מושג של קולי. נתייחס אליו. המושג הזה של אני במראה מתייחס לאופן שבו אנחנו מייצרים את האני החברתי שלנו אל מול משהו. אנו מייצרים את האני החברתי שלנו אל מול הסביבה החברתית שלנו. לא אל מול החברה כי אין חברה בגישת האינטראקציה הסימבולית, יש כמה חברות.לכן אנחנו אומרים סביבה חברתית. אני זה לא מה שאני חושבת שאני, ואני הוא לא מה שאתם/אחרים חושבים שאני. האני זה מה שאני חושבת שאתם חושבים שאני.אני רואה את מה שהמראה רואה את מה שאני רואה.האני הוא מה שאני חושבת שאחרים חושבים שאני. יש כאן את הלב של תהליך האינטראקציה. שני הצדדים נמצאים במשא ומתן דינאמי.יש לנו תהליך שהוא כל הזמן דינאמי והוא אף פעם לא נפסק. אנו מפתחים את המחשבה שלנו ואת יכולת הניתוח שלנו של מה שאחרים חושבים עלינו ויש לנו תהליך תמידי של אינטראקציה שבו האני הפנימי הזה משתנה תוך כדי שהוא מסתכל במראה.האני החברתי שמעניין את קולי ומיד זה האני שנוצר תוך האינטראקציה החברתית. 

6.אצל מיד: אבחנה בין I ל-Me . ואבחנה בין  Play  ו-Game. טיפה יותר סכמתי בחלוקה האנאליטית שלו והוא מפריד בין שני חלקים האני והעצמי.האיי זה אני  והמי זה העצמי. הרעיון של מיד טיפה יותר קרוב לזה של פרויד. האיי-הוא אותו חלק של האיד, החלק הספונטני, והעצמי,המי- זה יותר האני החברתי. התפיסה היא לא תפיסה של התנגשות אלא אינטראקציה תמידית והחלוקה הזו רק לשניים שהחברה אף פעם לא נמצאת מחוצה ליחיד. אין סופר אגו חיצוני החברה היא תמיד בתוכי.  מיד מציע תפיסה התפתחותית. הילד בגילאים מאוד קטנים הוא מורכב במה שמיד מכנה האחרים המשמעותיים-לרוב בני המשפחה הקרובים, והוא לומד להיענות לתביעות שלהם. הוא לומד שהוא צריך לשחק משחק. שלב הפלאיי:אין הבנה של כללי פעולה מובנים שחלים על כולם.מבחינת הילדים החוקים הם מה שהם עצמם יוצרים מול ההורים או המשמעותיים שלהם. ילד עושים לו דיגי דיגי הוא צוחק, מקבל תגובה ומבין שכעושים לו דיגי דיגי צוחקים.אין יכולת להבין שיש חוקים או כללים מקובלים. החוקים מוסכמים ביני לבין האחרים המשמעותיים. ככל שהילד מתפתח, מבינים שהתקשורת דרך סמלים היא מרכזית באינטראקציה הסימבולית. האדם הוא ייצור פרשני, והוא מפרש את סביבתו, ככל שהשפה שלו, שהיא מערכת סמלים, יותר מפותחת ככה היכולת שלו לחשוב מחשות מופשטות יותר אפשרית. ככל שהמערכת הסימבולית יותר נרחבת כך ניתן לחשוב מחשבות יותר מפשטות.ככל שהשפה מתפתחת ככה מתפתחת ההבנה שיש מציאות שהיא חיצונית לנו. יש מציאוצ שמולה אנו חיים והיא מתקיימת גם שאנו לא נמצאים בה. ילד קטן כשההורים שלו הולכים לסרט, הם אינם, הרעיון הוא שמישהו הולך נעלם הוא איננו. אנחנו לא יכולים לחשוב שהוא קיים איפשהו. הם לא מבינים שמשהו קיים כשהם לא רואים אותו. ואז אחרי גיל שנה, לקראת גילאים 3-4 מתחיל שלב הגיים-משחק שיש לו כללים קבועים וצריך לשחק לפיהם.בשלב זה מתחיל להתפתח האחר המוכלל. מתחילה להתפתח התפיסה של חברה. מתקיימת תפיסה של חברה כמשהו מופשט, כללי שיש לו רצונות מהילד. ממנו .יש צפייה חברתית כללית שאני לא אחטט באף למשל. נוצרת תפיסה של ציפיות ורצונות שאני צריך להתאים את עצמי אליהן. העצמי החברתי הזה נמצא כל הזמן באינטראקציה בניסיון לבין את הצפיות החברתיות ממנו ולמצוא את דרכו בתוך מהלך זה.בתוך המציאות.

7.דגש על חשיבות השפה כמערכת של סמלים.דיברנו על חשיבות השפה.