היחיד
והסדר החברתי:
במוקד העיסוק הסוציולוגי: שאלת היחס בין היחיד לחברה? איך נוצר ואיך
משתמר, מה משמעותו. איך והאם אנחנו מתאימים את עצמינו לסדר החברתי והוא כופה עצמו
עלינו. באיזו מידה יש לנו יכולת לפעול מחוץ לסדר החברתי. איך אנחנו הופכים להיות
חלק מהחברה. איך נוצרת פעולה חברתית? איך אנחנו הופכים להיות חיות חברתיות?
השאלה הבסיסית: איך אנחנו מפנימים את הסדר החברתי ויודעים להפוך לחלק
ממנו? איך הוא מעצב אותנו והופך לחלק מאיתנו?
בין תת
חיברות לחיברות יתר:
*בחברה בת זמננו אנחנו רגילים לחשוב במונחי האינדבידואל האחראי לחייו.
*כלכלי – הומו אקונומיקוס – האדם הרציונלי הממקסם תועלת. האדם
הוא אדם תועלתני. אני מחשב איזו התנהגות
תיתן לי את התועלת הרבה ביותר ובה אני בוחר לנקוט. הכלכלה השתנתה מאד ולא תמיד
ניתן לדעת מה מניב הכי הרבה תועלת אך הפעולה שלנו תמיד נוטה להיות לכיוון זו בעלת
התועלת הרבה ביותר.תפיסה של היחיד כאינדיבדואל לא כחלק מחברה והחברה נתפסת כאוסף
של אינדבדואלים מפיקי תועלת
*הפסיכולוגיה מתמקדת באגו. האגו שהוא
תוצר של יצרים מולדים ומצג שני החברה שנכפית על זה מלמעלה וזהו הסופר האגו. בתווך
נוצר האגו ה'אני'. הוא לא אני שלא מעוגן בחברה אבל הוא אני שאותו פסיכולוגיה ברובה
חוקרת ואותו מבקשת להסביר. ההסבר נגזר מהתנגשות בתפיסה הזאת. היחיד והחברה נמצאים
במסלול קבוע של התנגשות וקונפליקט והם המייצרים את האישיות והאדם כמו שאנחנו
מכירים אותו.
*הסוציולוגיה אינה מגיעה לקיצוניות האינדיבדואליסטית, ההתעניינות היא
תמיד באדם כחלק מאינטראקציה אבל גם בסוציולוגיה יש תפיסות שונות של הקשר בין יחיד
לחברה. החשיבה הסוציולוגית לא מגיעה לקיצוניות של ההסתכלות באינדיבדואל
כיחיד. תמיד מתייחסת אליו בתוך אינטראקציה. הסוציו' מכילה מגוון של נסיונות להבין
את הקשר בין היחיד לבין החברה.
תת חיברות: אין בכלל משולבות בחברה. הצד הקיצוני יותר (אדם סמית')
החברה נדמית כאוסף של פרטים ממקסמי תועלת. לא מתייחסים לדבק בין הפרטים. היחסים הם
יחסי תועלת של תן וקח. לא יכולים בתפיסה זו לדבר על חברה שהיא מעבר לפרטים שמכילים
אותה. היחיד הוא מקבל החלטות רציונלי, מקבל אותן בעצמו. אוסף אינפורמציה ועל בסיס
מידע מלא הוא בוחר כמה לשלם על מה. מה לקנות ומה לא. האינטראקציה בין היחידים היא
לא יותר ולא פחות מחליפין שבהם כל צד מבקש לתת את המינימום ולקחת את המקסימום.
חיברות יתר: אובר סוציאליזיישן – יותר מידי מעוגנות בחברה. (אמיל
דירקהיים) מציב בפנינו את תמונת הראי, הדגם הקיצוני ביותר על חברה. החברה קיימת
מעבר לפרטים. היא ישות בפני עצמה. לחברה יש קיום מעבר לפרטים שמרכיבים אותה היא
משהו בחוץ, מציאות בפני עצמה והיחידים בתפיסה הדירקהיימיינית הם כמו מריונטות,
בובות על חוט סוג של ביטוי של החברה. היחידים מפנימים את הכללים הנורמות את דרכי
הפעולה המקובלות פנימה ופועלים בתוך טווח מאד קטן של אפשרויות פעולה ומי שלא פועל
בתוך הטווח המצומצם של אפשרויות הפעולה – נענש. אנחנו לומדים להתנהג לפי הציפיות
של החברה ולפי ההתנהגויות שהחברה מכתיבה לנו. היחידים הם ביטוי של החברה. החברה
בעצם נתפסת כקודמת ליחיד. היחיד יכול לשנות או לעצב אותה אך עדיין הסוצולוגיה שמה
את הדגש על האופן שבו החברה מעצבת את היחיד והרבה פחות על האופן שבו היחיד מעצב את
החברה.
התיאוריות השונות של הסוציולוגיה עוסקות הרבה בשאלה של איפה האדם מונח
בין חיברות יתר לתת חיברות. זהו הרצף (הציר) והתיאוריות השונות בסוציולוגיה
מסודרות בין שני הקצוות.
No comments:
Post a Comment