Tuesday, April 24, 2012

מבוא לסוציולוגיה -סיכומים : אי שיויון וזהות מגדרית - מין ומגדר


מבוא לסוציולוגיה -סיכומים : אי שיויון זהות מגדרית - מין ומגדר
בין מין למגדר
·         "אישה אינה נולדת אישה אלא נעשית אישה" (סימון דה בובאר, המין השני)
·         המושג מגדר מתייחס להבדלים בין נשים וגברים שמקורם חברתי, להבדיל מהבדלים שמקורם ביולוגי ועבורם אנו משתמשים במושג "מין".
·         שלוש שאלות עיקירות:
o        כיצד נוצרות קטגוריות מגדריות וכיצד הם מקבלות ומשנות את משמעותן?
o        כיצד הופכת האישה לאישה?
o        כיצד נוצר ומשועתק אי השיויון המגדרי?
כשאנחנו בוחנים שאלות של מגדר, אנחנו שואלים כיצד נוצרות קטגוריות מגדריו וכיצד הן מקבלות ושמנות את משמעותן. מצלצל לפרדיגמה ההבנייתית כיצד הופכת אישה לאישה או גבר לגבר, חשוב בסוציולוגיה של המגדר, משך הרבה שנים דיבורים על מגדר התייחסו לנשים אך יחד עם לימודי האישה הופיעו לימודי הגברים והגבריות. זה חשוב מפני שאנחנו יודעים משהו על זהות ואחרות. אם יש לימודי נשים בלבד, זה כבר ברור מיהו האחר. הוספת לימודי גברים יוצרת סימטריה בעניין הזה.
כיצד נוצר ומשועתק אי השיויון המגדרי?
גישה פמיניסטית – אי שיויון ואפליה מגדרית:
·         גישות פמיניסטיות:
o        ליברלית: נשים הן כמו גברים ויש לפרק את המכשולים העומדים בדרכן להצלחה. היסטורית, הראשונה שהתפתחה ברמה הפוליטית. מדברת על שיויון הזדמנויות. בלב הדיון שלה המושג של שיויון הזדמנויות, הטענה המרכזית היא שנשים הן כמו גברים והן צריכות לקבל בדיוק את אותן הזדמנויות, אם יש מכשולים או עיוותים שמקשים על השתלבותן של נשים בחברה (לא רק בצד הכלכלי והתעסוקתי אלא גם מבחינת ייצוג פוליטי, כל אותם תחומים בהם יש בעיות שמקשות על נשים יתר מאשר גברים) צריך להתגבר על הבעיות האלה ולהביא לשיויון הזדמנויות. אם יש דעות קדומות שגורמות למורים למשל לתת ציונים גבוהים יותר לבנים מאשר לבנות צריך להסיר את זה. תהליך הסוציאליזציה מכשיר ומלמד נשים להיות פאסיביות שקטות ולא פעלתניות ומשימתיות (לפי ויצמן) אז יש לשנות את תהליך הסוציאליזציה. יש היום נסיון להכיר בזה שיש מכשולים, כלמיני בעיות שניצפו בפני נשים (חלק היו בעיות חוקיות למשל בהרבה מדינות עד השנים האחרונות נשים לא יכלו לבחור ולהבחר) ישנה התנועה של הסופרג'יסטיות אלה נשים שנלחמו לשיויון זכויות לבחור ולהיבחר. ישראל עשתה זאת עוד לפני הקמת המדינה, נשים בחרו ונבחרו למוסדות הציוניים. צריך למצוא דרכים לבטל את המחסומים האלה אבל מרגע שהמחסומים נעלמו נשים וגברים צריכים בעצם להיאבק באותם רדכים באותו עולם. העולם בסדר אך צריך לשנות את מבנה ההזדמנויות של נשים בעולם.
מסוף שנות ה60 עד ה80 זו היתה הגישה הרווחת. נשים מגיעות בתפקידים גבריים לחלוטין מגיעות למשרות בכירות, הפך לאפשרי. אבל פערים בשכר ובקידום היה שיפור גדול עד שנות ה80 ומאז לא חל שינוי משמעותי, הוא איטי מאד והרבה מאד מהארגונים הפמיניסיטים ואגוני נשים הגיע למיצוב, כל עוד לא משנים אתה סדר החברתי מיסודו לא יתפתח שיויון הזדמנויות.
o        מרקסיסטית: בעלות על אמצעי הייצור בידי הגברים, משפיעה על כל יחסי הייצור, כולל היחסים במשפחה                                                                                   פרידריך אנגלס הוא אבי הגישה. היה מהראשונים לעסוק בשאלה של אי השיויון המגדרי מנקודת מבט מגדרי. אנגלס כמרקסיסט טוב טען שמקורו של אי השיויון המגדרי הוא בבעלות על אמצעי היצור. בהסטוריה ובודאי בהסטוריה האירופיאית בהרבה מדינות לא ניתנה לנשים הזכות להיות בעלות על רכוש או לרשת את אבותיהן (סיפוריה של ג'יין אוסטין ממחישים את זה). חוסר הבעלות על אמצעי הייצור הוא הגורם לאי השיויון המגדרי. ולפי מרקס ואנגלס יחסי הייצור הם מעצבים את כל היחסים בחברה, יחסי הייצור. מי ששולט בייצור שולט בחברה כולה. שולט בהוויה הוא שולט גם בתודעה. מי ששוטלט בנכסים המשפחתיים ובכסף ובהון הוא ישלוט בקבלת ההחלטות המשפחתיות ויכתיב הרבה החלטות אחרות.מתמקדת בהיבטים המטריאלסטים של המגדר. הרבה מהמחקר בהקשר הזה נעשה על האופן שבו שךיטה באמצעי ייצור משפיע על יחסים מגדריים הן ברמה הזזוגית הן ברמה האינדיבדואלית והן ברמה החברתית.
o        רדיקלית: יש הבדלים מובהקים בין נשים לגברים אבל הם לא צריכים להיות מתורגמים לאי שיויון ולהריככיה חברתית
§         אבחנה בין ספירה פרטית וספירה ציבורית
§         אבחנה בין מין ומגדר ודיון בנשיות וגבריות במקום בנשים וגברים.
§         באטלר: מיניות כביצוע חברתי – המקרה של הדראג קווינס.
 אם היינו דוחפים את דימון דה בובאר לפינה והיינו מאלצים אותה להשתייך לאחד הזרמים היא הייתה משייכת עצמה לזרם הרדיקלים. הגישה אומרת שיש הבדלים מובהקים שיכולים להיות לאחרים בין נשים וגברים וגם בין נשיות לגבריות אבל ההבדלים האלה לא צריכים להיות מתורגמים לאי שיויון והיררכיה חברתית. בשנות ה70 הפמיניזם הליברלי חתר לזה שנשים תעבודנה ותטפלנה כמו גברים, אחד הביטויים של הרדיקלית אומר שהשלב הליברלי מיצה עצמו ויש לחתור למצב בו גברים יעבדו ויטפלו כמו נשים. רק כך נוכל להגיע לשיויון הזדמנויות. ההיבטים הרדיקלים של הגישה הם בזה שאינה מקבלת את הסדר החברתי. היא מבקשת לפרק ולאתגר את הנחות היסוד של הסדר החברתי אודות מה יותר ומה פחות חשוב. ההתפתחות מאז המהפכה התעשייתית,  שלחה אנשים לעבוד במפעלים, יצרה בתהליך ארוך שנים הבחנה בין הספירה הציבורית והפרטית כאש הציבורית הכלכלית והפוליטית היא בעיקרה גברית והשפירה הביתי של גידול משפחה וטיפול בבית היא נשית. מה שבעייתמי בכך היא העבודה שהספירות הללו נמצאות בהיררכיה, לא קיומן. ההישגים בספריה הציבורית נחשבים ומתוגמלים יותר מאלה שבשפירה הפרטית והחתירה, המאמץ של הגישה הליברלית אמר שנשים צריכות להשתלב בספירה הציבורית, ההפרדה צריכה לששאר כמו שהיא אבל נשים צריכות למצוא את מקומן השווה בספרה הציבורית, לקבל שיויון הזדמנויות בהשתלבות בספירה הציבורית. הגישה הרדיקלית מבקשת למוטט את ההבחנה בין הספירה הציבורית לספירה הפרטית.  הטענה המרכזית היא ערעור ההבחנה בין הספרה הפרטית והציבורית, גם מה שקורה בתוך הבית הוא פוליטי ודורש מעורבות ושינוי אך הגישה הגדולה ביותר היא לאתגר את ההיררכיה ולהפסיק לראות את הספירה הציבורית כמקום חשוב יותר מהספירה הפרטית.
מציפה על סדר היום את ההבחנה הזאת ומדברת על החשיבות של ההבחנה הזאת בייצור של ההיררכיות המגדריות והגישה הרדיקלית גם ערערת על הקשר ההכרחי בין מין ומגדר. יותר מושפעת או נמצאת בהלימה עם גישות קונסטרוקטיביסטיות. אחת השאלות שהיא תשאל היא כיצד מובנית נשיות, כיצד נוצרת הקטגוריה החברתית וכיצד היא מקבלת את משמעויותיה החברתיות.  אנחנו כחברה מגדירים מהי נשיות ואנחנו ידועים שההגדרה של מהי נשיות היא הגדרה שמשתנה לאורך זמן (הגדרה של נשיות בישראל בשנות ה50 שונה לחלוטין מההגדרה של נשיות היום, כמו כן הגדרה של גבריות). הנסיון הוא להתרחק מלחייב נשים וגברים להתנהל במסגרת המגבלות שמטילים עליהם תפקידי המין המסורתיים ולדון יותר באיך אנחנו מתייחסים לנשיות וגבריות בחברה.
ג'ודית באטלר: מערערת לחלוטין על הקשר בין מין למגדרץ מדברת על נשיות וגבריות ולא נשים וגברים. כדי לחדד את החשיבות של קטגוריה חברתית לגבי נשיות וגבריות היא מסתכלת על מין ומגדר כנפרדים.  חוקרת דראגקווינז – גברים המתלבשים כנשים. מהווה מעין המשך של גופמן – נשיות וגבריות כסוג של הופעה, משהו שאנחנו לובשים ולא נולדים איתו. אנחנו מציגים סוג של דמות. לובשים סוג של נשיות מאד מוחצנת. פאות, ענקיות, איפור כככבר, חזה ענק, ריסים עבים, שמלות נועזות ומבליטות. באטלר טוענת שתי טענות הממשיכות זו את זו- 1. התופעה של דראג קווינז מערערת על החיבור הטבעי בין מין ומגדר, יש כאן גברים שהם עושים מופע כנשים והם עושים זאת בהצלחה זאת אומרת שאין קשר הכרחי בין האינסטלציה ההיבטים הפיזיים לבין ההופעה, יש איזהשהו רפרטואר של מה נחשב התנהגות נשית או גברית אבל גברים יכולים להתאים את הרפרטואר בלי קשר לתכונות שלהם אבל כאשר הדראגקווינז מתלבשים כנשים ולוקחים את אותו רפרטואר קיצוני של נשים הם בעצם משעתקים תפיסק מאד מוקצנת של מהי נשיות או גבריות ולכן זה חוזר ומחדד עבורינו ומבנה את התפסיסה המובחנת של נשיות וגבריות ומקבע אותם.
הפליית נשים בכוח העבודה
·         סגרגציה של עיסוקים
·         הבדלים בשכר ובקידום
העולם המחקרי מדבר על זה שיש לבודד את אותם מאפיינים, אותן בעיות שמקשות על נשים להשתלב בכח העבודה (סטריאוטיפים של מעסיקים, אפליה שגיאתית, חשיבה שנשים פחות יעילות, עיסוקים שהם במובהק גבריים והם עיסוקים שהחברה תופסת כעיסוקים חשובים יותר וראויים יותר לתגמול).
אין מחקרים או משהו כתוב על עיסוקים נשיים וגבריים אבל בפועל רואים שעיסוקים נשיים מקבלים הערכת עיסוקים נמוכה וגברים מקבלים הערכת עיסוקים גבוהה, מתוגמלים בשכר יותר גבוה ונתפסים כיותר חשובים וכך גם הסטטוס והכח גבוהים יותר.
הגישה הרדיקלית-



Posted by at
Labels: ,

No comments:

Post a Comment

Subscribe to: Post Comments (Atom)