1.ליברלי: מניח אזרחות אינדיווידואליות,
אוניברסאלית ושווה
האזרחות היא של פרטים.
והפרטים הללו שווים בפני החוק, לכולם אוניברסאליות, לכולם זכויות וחובות שווים. והאזרחים נתפסים כאינדיבידואלים שיש להם בחירה חופשית אם ללכת לקלפי
או לא. ממש כמו בתפיסה הכלכלית. האזרחות נתפסת כמערכת של חובות וזכויות. מה
האזרחות שלנו מקנה לנו למשל? למשל העובדים הזרים בישראל לא זכאים להשתתף בחוק
בריאות ממלכתי או כיסוי מערכת רפואית בעוד אזרח ישראלי כן זכאי לזה.הזכות הזו חלה
על כולם במידה שווה. ישראל למשל משקיעה הרבה בטיפולי פוריות. כי זו חברה שמאמינה
בהבאת ילדים. הזכאות לטיפולי פוריות שוות גם אצל ערבים וגם אצל יהודים ישראלים,
כולם זכאים לטיפולי פוריות. זו התפיסה הליברלית, האזרחות לא קשורה במין, מגדר,
לאום, היא אזרחות של אינדיבידואלים שכולם שווים בפני החוק.
לצד השיח הליברלי מצוי השיח:
2.רפובליקני:זכויות קשורות לתרומה לטוב הקולקטיבי
אומנם כולם שווים פני החוק
אבל מי שתורם יותר, ויש כאן קשר הדוק בין חובות וזכויות, לטוב הציבורי, זכאי לקבל
יותר מהמדינה. למרות שכולנו אזרחים
שווים בפני החוק אם שירתי בצבא, ושירות בצבא אומר שאני תרמתי למדינה, במקום חשוב
לחברה, מגיע לי יותר.
למשל נכה צה"ל זכאי יותר מנכה רגיל. יהיו יותר זכויות ויותר
הטבות לנכה צה"ל, כיוון שהוא נתפס מישהו שתרם לצבא. שיח האזרחות הרפובליקאי,
אומר שיש קבוצות שתרמו יותר לחברה ולכן הן שכאיות לקבל יותר מהחברה. למשל
הקיבוצים, במאבק על הקרקעות, אמרו לנו מגיעות הקרקעות שקיבלנו בחינם מהמדינה מפני
שבמשך השנים גם הילדים שלנו שירתו, וגם בזה שאנחנו החזקנו את הקרקעות הבטחנו שהם
יישארו חלק מהקרקעות של המדינה. אנחנו פיתחנו אותם ותרמנו לטוב הכללי, וזה סוג
ההחזר שהמדינה צריכה לתת לנו על הטוב הכללי. למשל בארה"ב אנשים שמשלמים יותר
מיסים מגיע להם יותר מהמדינה. למשל באזורים העשירים בארה"ב, מקובל שהמדינה
תשתתף יותר כלכלית בבתי הספר של האזורים העשירים כי הם משלמים יותר מיסים. ניהול
הדיון הפוליטי בספירה הציבורית משתנה בעקבות זה שכולם שווים אבל יש כאלה שחושבים שמגיע
להם יותר בגלל התרומה שלהם לטוב הכללי, של החברה, לטוב הקולקטיבי.
3.אתנו לאומי:אזרחות מקושרת להשתייכות לקבוצה אתנית
מדבר על זה שאזרחות צריכה להיות מקושרת להשתייכות לקהילה לאומית. זאת
אומרת שמדינת לאום ספציפית תהיה אזרחות רק למי שהם בני הלאום של המדינה. למשל חוק
האזרחות שליברמן מנסה להקדם. שליהודים תהיה עדיפותך בקבלת אזרחות אבל שזכויות של
אזרח של יהודים יהיו שונות מהזכויות של ערבים. לקבוצות לאומיות שונות תהיה זכאות
שונה לקבלת אזרחות וע"פ השתייכותם הלאומית. הדוגמה היא דוגמה טובה למקרה של
שיח אזרחות, או מערכת אזרחות שהיא תנו לאומית.
ראינו דוגמה על דובאי שבה לא
ניתן להתאזרח. האנשים שנכללים בהגדרה של דובאיות, זה שיש קהילה מדומיינת או קבוצה
אתנית בעלת היסטורית עתיק,ב יחש כאן זיח של אזרחות אתנו לאומי, אבל הגבולות של
דובאי ועצם קיומה של קהילה לאומית של דובאיים זה משהו חדש. כי רק ב-71 היא הפכה
ליישות נפרדת. היא בכל זאת מפרידה למרות שעד לפני 40 50 שנה הגבולות הללו לא
התקיימו. יש כאן מהלך שבו הלאומיות היא לאומיות שנוצרת מחדש, והיא נוצרת תוך זה
שיש זוכיות יתר לקבוצה אחת על אחרות וגם הגרים שנמצאים כמה דורות בדובאי לא יוכלו
להתעאזרח. אנו רואים פה אתניות גם בלי שאנו יכולים לראות בהכרח שורשים עתיקים לכך
הנגיעה החשובה כאן, לסוציולוגיה פוליטית זה באמת אותם קשרים, איך קשרי
הגומלין, המדינה מעצבת לאומיות ואיך לאומיות מעצבת מדינה, ואיך אזרחות נקשרת
לזכויות ולחובות מהמדינה וגם לזהות הלאומית.
No comments:
Post a Comment