מבוא לסוציולוגיה - סיכומים: מערכת החינוך כמסלול למוביליות או כמערך של שעתוק

מבוא לסוציולוגיה - סיכומים: מערכת החינוך כמסלול למוביליות או כמערך של שעתוק:

מערכת החינוך היא אחת היצרניות של אי שיויון חברתי. לאנשי הגישה הפונק' היתה אמונה עזה ביכולת של מע' החינוך למתן ולבטל את אי השיויון שאם מערכת החינוך תהיה ציבורית ופתוחה באופן שווה בפני כולם, תוכל להעניק לכולם אותה סוג השכלה היא תוכל להיות מנגנון שממתן את ההשפעות של אי השיויון שבאו מהבית.

מערכת החינוך היא מקום בו אם מישהו חכם או מתאמץ מאד הוא יוכל להשתלב בנדבך גבוה יותר של החברה. מערכת שנותנת לגיטימציה מפני שלתת או לא לתת למישהו משרה או משאב חברתי בגלל היותו עני או עשיר זה לא לגיטימי בחברה דמוקרטית. לפי בורדייה היא מתרגמת או ממירה הון כלכלי בהון תרבותי ואקדמי באמצעותם ניתן באופן לגיטימי למיין אנשים גם בחברה דמוקרטית בת זמננו.

מערכת החינוך מקבלת כמובנים מאליהם ערכים של סדר ומשמעת וסוג מסוים של כבוד ותרבות הרי שהילדים שמביאים איתם לביהס אותו סוג של תרבות, הקודים התרבותיים מהבית ממירים את התרבות (בורדיה מתמקד בתרבות מעמדית) לציונים ואלה שמביאים קודי התנהגות של מעמד בינוני ממירים אותן לציונים נמוכים וכך הם לומדים את לקבל את התפיסה של המערכת אודותיהם.

·         מערכת חינוך ציבורית טרנר: מוביוליות תחרותית מול מוביליות נתמכת - רלף טרנר, סוציולוג בולט של מערכת החינוך. פרסם מאמר די פסימי שאומר שמאד קשה לחמוק מהתפקיד של ממערכת החינוך כמערכת של שעתוקץ הוא משווה במאמרו שתי מערכות חינוך בולטות – משווה את המערכת הבריטית בעלת מוביליות נתמכת והמערכת האמריקאית כמערכת של מוביוליות תחרותית. מע' האמריקאית הפכה לכזאת במהלך השנים. אליה כולם נכנסים ומתחילים לרוץ, ריצה ארוכה ללא הפסקה  לכאורה תמיד אפשר להכנס מחדש למירוץ. ומי שמצליח ממשיך לרוץ מהר יותר. המע' התחרותית לא פולטת אנשים החוצה. מאפשרת להם להשאר כל הזמן במערכת. אם התלמיד לא כ"כ טוב ילך להקבצות לימוד נמוכות יותר אך עדיין באותו בי"ס אם האחרים ואם ההבנה תשתפר, יוכל לעלות הקבצה או ללכת לתיכון עיוני או לאקסטרני או למכינה או קומיונייטי קולג' ומשם להגיע להאוני' טובה. האפשרות להשלים את ההשכלה פתוחה לאורך כל הדרך. לכאורה המודל של מע' החינות האמריקאית כמוש היא נתפסת הוא מודל של תחרות שכולם ניצבים בשער הכניסה ומתחילים לרוץ.  לעומת זאת מערכת החינוך הבריטית היא מפלחת יותר. טרנר מתעכב על מה שקרוי מבחני ה11+ שנערכים לתלמידים הבריטים בגיל 11 ואחריהם בעצם הילדים מתפצלים אלה שעוברים בציונים גבוהים הולכים לבתי ספר במימון ציבורי שהם מכוונים אותם לקריירה אקדמית (יעשו תארים אוניברסיטאים). לעומת זאת מי שאינם עוברים את המבחנים האלה מופנים לבתי ספר מקצועיים מהסוג הישן שמלמדים בהם נגרות וחרטות ותפירה. לא מכוונים את התלמידים שלהם ללימודים אקדמיים – לא עושים בגרות ואי אפשר להגיע ללימודים אקדמיים. לכאורה בגיל 11 הקריירה של היחיד נסגרת. הדרך לעקוף את זה היא בתי"ס פרטיים. יש פנימיות והן של המעמד הגבוה, יקרות מאד. מי שהוריו בעלי כסף, יוכל לעקוף את השיטה ולהצטרף אליה מכיוון אחר. המערכת הבריטית יוצרת הבחנה בין ילדי המעמד הבינוני לבין הנמוך שלא הצליחו לעבור את המבחנים. כאן קורה קואופטציה . גישה שלוקחים אנשים מקבוצה אחת ומשלבים אותה לתוך הקבוצה השלטת כדי למנוע מהם להפוך לאופוזיציה יעילה. אם אנחנו מניחים שהמבחנים האלה יכולים באמת לבודד את הילדים היותר מוכשרים, והילדים המוכשרים שאינם מצליחים מרגישים נדחים ע"י המערכת הם היו הופכים למנהיגים מאד מוכשרים של מעמד הפועלים. קבוצה חזקה שנאספת אל תוך האליטה שהופכת תומכת בקבוצה החזקה יותר מבני המעמד הנמוך ותומכת בה אל תוך המעמד הבינוני. הם מתנתקים מהשורשים שלהם במעמד הפועלים ומהזהות שלהם כמי ששייכים למעמד הפועלים וכך לא ממשיכים להזדהות עם הקבוצה ממנה הם באו ולא יהוו אופוזיציה כנגדה, לא מסכנים את המעמד הזה מבחוץ. הביקורת המורכבת יותר שטרנר מפתח קשורה להיבט של המוביוליות התחרותית. המודל של המוביליות התחרותית הוא תחרות לכאורה. זו תחרות בה חלק נכנסים לבתי ספר מאד טובים עם כיתות קטנות וספרי לימוד של בית הספר ומגרשי ספורט ענקיים ומפוארים מורים מוכשרים מערכת סיוע תומכת.  טרנר מתאר את התהליך בו בכל שלב בו מתבצעת איזושהי היררכיה לאלה שיש כסף יש יתרון גדול ואלה שאין להם כסף עלולים ליפול בחרכים, בדרך.  

השורה התחתונה של טרנר- גם היא עובדת לפי מוביליות נתמכת או תחרותיות, שתי מערכות החינוך בגדול משעתקות את הסדר החברתי אך הוא מבקש לשים למנגנונים הלגיטימציונים שכל מערכת מייצרת. בעוד שבאנגלינ ברור לכולם שהמערכת יוצרת הבחנות ואילו באמריקה זה לא דבר מ]ורש, קשה לשים את האצבע מבחינתם. ניתנת לגיטימציה הרבה יותר רחבה לסדר החברתי כמו שהוא

·         מושג: הקואופטציה (תחת טרנר)

·         בולס: מערכת החינוך במערכת סגרגטיבית. – מדבר על צמיחת מערכת החינוץ מתוך המערכת המרקסיסטית. מציג לנו תהליך הסטורי מאד  רחב שהחל מהמאה ה18 של התפתחות מערכת ציבורית והוא טוען שניתן למצוא דפוס קבוע במסגרתו מערכת החינוך מתפתחת וטענתו היא שמערכת החינוך היא חלק מאותו בניין על מרקסיסטי וככל שהיא התפתחה הצעד הזה ייצר הבחנות מעמדיות. מערכת החינוך של לפני המהפכה התעשייתית הייתה לעשירים בלבד. הלא עשירים הצטרפו להוריהם בשדה, לעבודה בבית, לא היו בבתי ספר ונשארו אנאלפאבתים במקרים בודדים מאד הלכו ללמוד בכנסייה. גם ילדי הבורגנות הלכו לבתי ספר פרטיים או של הכנסייה או שלמדו בבית. מערכת החינוך הציבורית צומחת במקביל למהפכה התעשייתית מפני שפתאום קריאה וכתיבה הפכו חלק בלתי נפרד מצרכי המעסיקים. חייבים להביא למצב שהפועלים יודעים קרוא וכתוב ויכולים לקרוא את ההנחיות הבסיסיות של המכונות ולהצליח לתפעל אותן. יותר מזה, הם גם צריכים לדעת לחיות בתוך מסגרות גדולות (מה שעבורנו הוא מובן מאליו). זה לא סתם שבית הספר ומערכת החינוך לפי המערך הפורמלי הבירוקרטי של המפעלים הגדולים. בעלי המפעלים היו זקוקים לפועלים צייתנים שיוכלו לקבל הוראות, מערכת החינוך נבנתה כדי לעשות לנו סוציאליזציה, להפוך אותנו לצייתנים. גם ילדי בעלי ההון הולכים לבתי הספר, אך בתי הספר של העניים ימופרדים מאלה של העשירים. למרותש התכנים בהתחלה דומים שיטות הלימוד בד"כ שונות. בארה"ב מלמדים דיבייטינג, מלמדים לדבר בפורומים ציבוריים, דיבור לפני קהל, תחרויות איות, כתיבה דיבור. ואילו בתי הספר של העניים הם המוניים וגדולים ואין תשומת לב לאינדיבדואל. התלמידים רוכשים יכולות שונות במוסדות השונים.

ככל שהסטנדרט של מסםר שנות הלימוד בקרב המעמד הנמוך עולה כך נוצרים יותר מנגנונים בתוך המערכת הציבורית שיפרידו בין המעמד הגבוה והנמוך. יש לנו שומרי סף בדמות היועצים החינוכיים והמורים שיש להם בד"כ הביטוס של המעמד הבינוני והפ הקובעים מי ילך לאיזו מגמה. מי שיושב בנקודות הסף האלה הם תמיד נציגי המעמד הבינוני שתהיה להפ הזדמנות לתת דחיפה לבני מעמדם או לאלה שלהוריהם יש יותר כח והשפעה. מערכת החיונך בנויה כדי לייצר כל מיני דרכים מתוחכמות כדי לייצר הבחנות בין בני המעמדות השונים גם כאשר יש פרוייקטים של אינטגרציה, וכאלה שיכולים לטשטש את הפערים האלה.