Thursday, April 26, 2012

מקס וובר - פעולה חברתית


וובר-פעולה חברתית:
מקס וובר{1860-1920}-קורות חיים:
1.דוקטור למשפטים-דוקטורט על ארגונים בימי הביניים.-צריך להשלים את זה מהמצגת.
מקס וובר היה ממנסחי הפעולה החברתית. הוא היה פעיל חברתי.
הספר החשוב ביותר שלו: נקרא Economy &Society . ספר מגוון ועשיר ורב תחומי שניתן למצוא את כל התיאוריות הסוציולוגיות בנות זממנו בספר ולכן הוא נחשב לעדכני ביותר מבין הסוציולוגים שלמדנו עד כה.
וובר לא היה תיאורטיקן של עובדות חברתיות הוא לא חיפש קשר אובייקטיבי וקבוע בין תופעות או חוקי טבע, אלא חיפש כסוציולוג את המושג של פעולה חברתית.וובר מדגיש את ההיבט הדינאמי של הפעולה את חקר התהליכים וזו תרומה חשובה שלו לסוציולוגיה.
פעולה חברתית-הגדרה:
1.פעולה המתרחשת מתוך מודעותו של היחיד לתביעות החברתיות והפרשנות שהוא נותן למציאות.יש מערך שלם של ציפיות שאנחנו מגיבים אליו, אבל, בנוסף{וזו תרומתו שחשובה של וובר}, יש פרשנות. אני אומנם מגיבה, אבל הפעולה שלי היא הבנה שלי של הציפיות מתווכת דרך פרשנות שאני נותנת. הוא שם דגש על הפרשנות בפעולה חברתי.פעולה חברתית מתחוללת תמיד בצורה אינטר סובייקטיבית במפגש בין אנשים והיא תמיד מתווכת ע"י פרשנות.אנשים פועלים מתוך הפרשנות שהם נותנים לפעולה חברתית.
וובר עושה חלוקה אנאליטית. טיפולוגיה אנאליטית.סוגים של פעולות חברתיות הזמינות לנו והוא מדבר על 4 כאלו:
א.פעולה אמוציונאלית: פעולה שמונעת מרגשות.
ב.פעולה מסורתית:חשובה לרוח הקפיטליזם והאתיקה הפרוטסטנטית.פעולה לפי נורמות.למשל דתיים שהולכים ומתחתנים ברבנות הם מבצעים פעולה מסורתית. החשיבות של המושג של פעולה מסורתית הוא שאנשים לפני הפרוטסטנטיות פעלו בצורה מסורתית ודרך פעולה מקובלת ולא שאלו עצמם שאלות לגבי התוצאות של דרך פעולה זו.וובר אומר שלפני האתיקה הפרוטסטנטית דרכי הפעולה שאפיינו את מרבית השחקנים החברתיים היו אמוציונאליות ומסורתיות. אנשים עלו מתוך רגש ומתוך מסורת מדפוס פעולה נורמטיבי מה שמקובל.
וובר מכנה פעולה שמתחשבים בתוצאה שלה כפעולה רציונאלית ומבחין בין 2 סוגים:
ג.פעולה רציונאלית של ערכים:אדם יודע שהוא נבחר ע"י האל ע"פ הצלחתו בעולם הזה. כלומר, אם הוא מצליח בעולם הזה, הוא יגיע לגן עדן, ואם הוא לא מצליח, הוא הולך הגהנום. זה בסיס החשיבה הפרוטסטנטית. הרצון להשיג מטרה זו, להצליח בעולם הזה זו רציונאליות של ערכים. מכוונת להשיג ערך שאנחנו מאמינים בו. האמצעים שנבחרים הם אמצעים שאנו שופטים אותם באופן מוסרי. הרציונאליות של המעשים קשורה האופן הדוק לסוגיות של מוסר. מערכת הערכים שלנו מכתיבה לנו את סוג המטרות שאנו מציבים לעצמנו ואת סוג האמצעים שנשתמש בהם ע"מ להשיג את המטרות הללו.התפיסה הערכית מכתיבה לנו את הפעולות שלנו.
ד.פעולה רציונאלית של אמצעים ומטרות:{אינסטרומנטלית}:לאט לאט הערכים הולכים ונעשים פחות חשובים וצומח סוג חדש של רציונאליות שמאפיינת את העידן המודרני. רציונאליות זו, של האמצעים והמטרות היא רציונאליות שלא קשורה יותר בערכים אלא מתמקדת בתחום הצר של מטרות ואמצעים. כל השאלות שלנו מופנות לבדיקה לאם האמצעים שבחרנו יבטיחו את השגת המטרה. האם לימודים יבטיחו לי משרה בחירה אח"כ.עולם כזה הוא עולם הקשר בין אמצעים למטרות.
1.תהליך מיסוד-רעיון מרכזי שצומח מן הדיון באתיקה הפרוטסטנטית-המגבלות על הפעולה האנושית שצומחות מתוך הפעולה האנושית עצמה..דרך שבה דפוס אחד הופך לדפוס המרכזי.
2.בעוד שבחברות מוקדמות יותר פעולה חברתית אמוציונאלית ומסורתית היו בולטות ורווחות יותר, בעידן המודרני אנחנו פונים לכיוון פעולה רציונאלי.האתיקה הפרוטסטנטית מביאה לדרך חשיבה שבה אני צריך להוכיח שהצלחתי בעולם הזה. דרך הייעוד שלי, שהוא לרוב ייעוד מקצועי.אני רוצה לדעת שנבחרתי ע"י האל ואני צריך ביטוי חיצוני להצלחה שלי. והביטוי הוא בהצלחה מקצועית. ביטוי חומרי וכספי. כמה אני מרוויח הוא סימן להצלחה שלי בעולם הבא.אז במילים אחרות, בתקופה הישנה יש יותר זיקה לפעולה מסורתית ואמוציונאלית, אבל בגלל ניסוחה של האתיקה הפרוטסטנטית, הצלחה חומרית, הופכת לחלק מהתרבות. ובכך הפעולה נעשית יותר ויותר רציונאלית. הדבקות באל היא שמדריכה את הפרוטסטנטים בראשית דרכם. כלומר הפעולה היא רציונאלית אבל בגלל הערכים.
3.אבל זו רציונאליות אינסטרומנטלית, מנותקת מערכים.עם הזמן, מתנתקים מהאמונה, ומחפשים ומתמקדים האמצעים הטובים ביותר להשגת מטרותינו. וזו החשיבה. וובר עסוק בעבודה הזו, במודרניות. שככל שהחברה הופכת מודרנית יותר כך היא מתנתקת מערכים ומתמקדת ברציונאל של אמצעים ומטרות.וובר מנסה להבין מה מאפיין את המודרניות-והוא מגיע לזה שזה החתירה לחשיבה רציונאלית, אינסטרומנטלית.
4.חזרה לביקורות המודרניות והסרת הקסם.התפיסה הבסיסית שעומדת במוקד החשיבה של וובר היא שיש לנו מגבלות, הפעולה האנושית היא מוגבלת, זה לא שיש לנו חופש פעולה לעשות מה שאנחנו רוצים, אבל המגבלות על החשיבה האנושית צומחות מתוך הפעולה עצמה. הפרשנות מתמסדת והופכת למציאות חיצונית, כאילו היא משהו שנכפה בחוץ ומפרשים אותו. הפרשנות שאנחנו נותנים למגבלות שהחברה מטילה עלינו הוא מרכיב סטרוקטוראלי של החברה.
עקרונות מרכזיים-מהחיבור בין אתיקה פרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם:
1.היסטוריציזם-אנטי דטרמיניסטי: העבודה של וובר מאופיינת מהסתמכות על היסטוריה. הדוקטורט של וובר עסק בימי הביניים. וובר מחפש נקודת מבט היסטורית. סוג המחקר שלו, הוא מחקר שמחיה ציוויליזציה, תרבות כלשהי לאורך הדורות. הוא נעזר בתהליכים היסטוריים של חברות ובמובן הזה הוא שונה ממרקס כי הוא לא דטרמיניזם-שהכל נקבע מראש, הכל סגור. מרקס היה דטרמיניסטי כי הוא חשב שהוא יכול לצפות את כיוון ההתפתחות של ההיסטוריה כי הכיוון הוא קבוע, אבל וובר שלל את זה. הוא טען שאין דטרמיניזם, אלא צריך לבחון את ההליך ההיסטורי, ומשם לגזור את הבנתנו את העולם. אנחנו לא יכולים לנבא את התפתחות העולם כי הוא לא מתפתח בכיוון אחד הכרחי. אם כן מה עלינו לעשות?
2.דגש על פעולה חברתית:עלינו לשים דגש על הליך הפעולה החברתית והרציונאליזציה של העולם.
3.דגש על תהליך הרציונליזציה של העולם-הסרת הקסם: אנשים בעבר האמינו בכוח מכונן, בתהליכים שיד האדם אינה מעורבת בהם והם קורים מעצמם. הם קוסמולוגיים. לעומת זאת העידן המודרני מתאפיין ברצון להבהיר הליכים חברתיים ומה בדיוק גורם למה ולהפסיק להאמין בקסם לגבי תהליכים.אלא לנסות להסביר את הפעולות שלנו במשהו קונקרטי רציונאלי. וובר מתייחס לעידן המודרני שעידן שבו נעלם הקסם ואנחנו כלואים בכלוב ברזל של רציונאליות ואנחנו צריכים להיות אחראיים לתהליכים או לאירועים שמחוללים את חיינו.
4.קשרי גומלים בין כלכלה ואידאות:התרבות והחומר מזינים זה את זה ולא החומר קובע את עולם הרעיונות. כאן הוא יוצא נגד מרקס. אם מרקס טען שההוויה קובעת את התודעה, וובר תודען שהיא מזינה אותה והן משלימות זו את זו.התופעות החברתיות מרובות פנים והקשר ביניהן הוא לא קשר קבוע אלא מאפיין של חברה ספציפית. וובר מנסה לנסח עבורנו טיפולוגיות והקשר משתנה מחברה לחברה, יש ריבוי של תופעות חברתיות ומורכבות של תופעות חברתיות.
5.משלים את עבודתו של מרקס של הקפיטליזם מתוך ביקורת:ההוויה היא שיוצרת את התודעה-מרקס.הוויה משלימה ומאזנת את התודעה-וובר.
תפיסת המבנה החברתי{מעמד, סטטוס ומפלגה):
1.המבנה החברתי מעוגן בהקשר היסטורי. אין תפיסה דטרמיניסטית של המאפיינים החברתיים אלא חלוקה אנאליטית. יש כל מיני סוגים של מעמדות וקבוצות סטטוס וקבוצות כוח והקבוצות הללו חיות זו לצד זו בריבוי של מערכים חברתיים ומה שמעניין את וובר זה לקחת את המושגים הללו ולשחק אותם על מציאות קונקרטית. למשל מי הם המעמדות המעניינים אותנו כדי להבין את המציאות החברתית בישראל בשנת 2010. לקחת את המושגים האנאליטיים המופשטים ליישם אותם לניתוח של חברה ספציפית.ובר קטלג, חילק לקטגוריות את תפיסת המבנה החברתי שלו:
א.מעמדות-מאורגנים ע"פ הסיכוי בשוק-אינם קבוצות אלא אוסף של יחידים.כמה כסף אני יכול השיג ולא רק כמה יש לי באופן אישי. מעמדות הן קטגוריות חברתיות שלאנשים יש סיכוי דומה בשוק.יש קבוצה מעמדים שיכולה להרשות לעצמה עוף כל השבוע, יש כאלה שרק בשבת ויש כאלה שלא יכולים לקנות עוף בכלל. הסיכוי שלנו לקנות עוף בשוק מאופן מטפורי כמובן משקף את הקטגוריה המעמדית אליה אנו שייכים.המעמד הוא לא קבוצה אלא קטגוריה. מעמדות מבינים שיש להם אינטרס זהה ופועלים יחד כדי להגיע לאיזשהו הישג. אנשים ששייכים לאותו מעמד חברתי יש להם אינטרס זהה אבל לא משותף. וזו נקודה חשובה.כלומר לאנשים וקבוצות שנאבקות על אינטרסים לא כי האינטרס הוא משותף אלא כי האינטרס הוא זהה.פועלים אותו דבר אבל בנפרד. 


ב.קבוצת סטאטוס-חותרות להשגת יוקרה באמצעות סגירות והדרה. התרומה המעניינת בינותר של וובר להבנתנו הסוציולוגית. קבוצות של אנשים שיש להם משהו משותף, למשל גרים באותה שכונה, שהם ג'ינג'ים, עורכי דין או סוציולוגים וכו'...יש להם משהו משותף. קבוצת סטאטוס מה שיש להם במשותף זה המאפיין, הסטאטוס המשותף, אבל הם משחקות בשוק של יוקרה. הן חותרות להגדיר את היוקרה של מאפיין הסטאטוס הזה. האינטרס הוא לא זהה אלא משותף!! אנחנו רוצים לעלות יוקרה. צריך לפעול ביחד ובמשותך כדי להעלות יוקרה של חברי אותו הסטאטוס. כסף לא שווה יוקרה.קיימות שתי אסטרטגיות משלימות שבאמצעותן פועלות קבוצות הסטאטוס. האחד סגירות והשנייה, המשלימה, היא הדרה. אלו שני מושגים מרכזיים וחשובים להבנת תהליכים חברתיים.ככל שהשערים גבוהים יותר כך היוקרה לשנו תעלה. לא כל אחד יכול היכנס לקבוצה שלנו. כמו סלקטור כזה. והדרה היא-את מי אנחנו לא רוצים. יש קבוצות שאם הן יכנסו הן יורידו את היוקרה שלנו. אם מזרחים יכנסו אלינו הם יורידו את הרמה למשל{אשכנזים}. 
ג.מפלגה- חותרות להשגת כוח: קבוצות שמתחרות ביניהן בשדה הכוח. הן פועלות במשותף. יש להן אינטרס. הן רוצות לשלוט ולעצב את הסדר החברתי. הן מנסות לזכות לא ביוקרה אלא בתמיכה. מי ששולט באמצעי הייצור שולט בתרבות, בפוליטיקה ובכלל החברה. 
לסיכום בין 3 הקטגוריות:
---דפוסי ההמרה בין שלושת הממדים מעוגנים בהקשר החברתי הספציפי---מנגנון ההמרה של מרקס הוא חד מימדי, חד כיווני. הבעלות על האמצעים קובעת את הסדר החברתית אבל אצל וובר יש תמונה יותר מורכבת ורבת פנים, יש אפשרות לתרגם, להמיר משאבים שיש לנו בתחום אחד של הסדר החברתי למשאבים אחרים.מתחום אחד לתחומים אחרים של הסדר החברתי. למשל כסף רוכש השכלה והשכלה משפרת יוקרה. עד עכשיו דפוסי ההמרה היו אנאליטיים אבל אח"כ הוא מכניס גם עניין אמפירי: כדי להבין את החברה האמריקנית כסף קונה יוקרה, אבל בחברות אירופאיות השכלה היא יוקרה.יש לחקור את השינוי בצורה אמפירית. כמה כסף יקנה לי סוג שליוקרה, איך כמה השכלה תקנה לי יוקרה וכו' וכו'... המאפיינים הם של חברה ספציפית קונקרטית ואותם צריך לחקור:
2.תפיסת קונפליקט בין סוגים שונים של קבוצות.משולב ביחד עם נקודה 3. כדי להבין חברה עלינו להבין את הקונפליקטים, את המאבקים המתקיימים בתוכה או בין הקבוצות בתוכה.וובר מפנה אותנו להסתכל על השאלות הללו באופן אמפירי וקונקרטי לחברה שאנו חוקרים.להבין את המאפיינים הייחודים של הקבוצה או החברה מול חברות או קבוצות אחרות.
3.הקבוצות השונות נאבקות בצורות שונות לקראת השגת מטרות שונות. לכל אחת יש אסטרטגיות שונות אבל כולן נלחמות על. כדי להבין חברה אנחנו צריכים להסתכל על הקבוצות הנאבקות בתוכה הן אם הוא סימבולי והן אם הוא חומרי. מה נחשב טוב יותר? להיות עם יותר ידע או עם יותר כסף?

No comments:

Post a Comment