Saturday, April 28, 2012

ארגונים וחברה


שלושה דברים עיקריים הקשורים לנושא התרומה של הארגונים לעיצוב החברה:
תפקידו של השיח הארגוני והניהול כשיח חברתי דומיננטי כשפה שבאמצעותה אנחנו חושבים על העולם, על האופן שאנחנו בעצמנו מנהלים את החיים.
2. תפקיד הארגונים כמכוננים של זהות אישית
3.

התיאוריה הארגונית/השיח הארגוני כמייצר תרבות:
שני היבטים בהם ארגונים מעצבים את חיי הימיום:
1.היבט ראשון-מה שקורה בארגונים מעצב את חיי היומיום שלנו:השפה שעוסקת בארגונים ובניבוי. מדברים על התנהלות של אחרים. לא רק כאשר הם באים לעבוד באיזשהו מקום. מדבירם על התנהלות במערכות יחסים, ניהול זמן, השפה הזו שמדברת על ניהול של כל אחד מההיבטים של החיים שלנו הי מאוד דומיננטית. אנחנו כל הזמן חושבים במושגים של ניהול. השיח הזה, שאחד ממושגיו המרכזיים הוא יעילות, עלות מול תועלת, מיקסום התוצאות, השיח הזה הלך והפך לשיח דומיננטי. היום אנו מודדים ומנסים לקחת כלים תיאוריות מושגים שיתפתחו במסגרת הדיון על ארגונים ולחשוב באמצעותם על כל היבט בחיינו. בהשכלה הגבוהה אנו רואים את ההיבט הזה מאוד, אנחנו כל הזמן מחפשים כלים כדי למדוד, יש דירוגים של אוניברסיטאות. נוצר מנגנון לדירוג ,אז האוניברסיטאות לא שואלות את עצמן איך ניתן לסטודנטים השכלה יותר רחבה, איך נשקיע יותר בסטודנט, אלא, איך נמשוך יותר סטודנטים שבאים מחו"ל, איך נמשוך יותר סטודנטים באופן כללי? אולי נשים תמונות של סטודנטים מחייכים, האופנים שבהם אוניברסיטאות ממתגות את עצמן. הרעיון שאנו צריכים למתג את עצמנו הגיע מהשפה הארגונית והשתלט על כל החיים שלנו. אפילו כשאנו בונים דף שלנו בפייסבוק, אז יש בדיוק את העניין הזה, מיתוג של עצמנו על הזמן וכל זה זו שפה שהגיע מהארגונים. אנו מנסים להגדיר את עצמנו{קשור בגופמן וניהול הרושם} ממתגים את עצמנו כמו הארגונים. לומדים את הדרך שבה הארגונים ממתגים את עצמם ומשליכים את זה על עצמנו. ההשפעה של ארגונים על חיי היומיום זה מסגרות חשיבה ומסגרות לשוניות  שקשורות בתחרות בין הארגונים וביחסים בין ארגונים וכולי.. שמתפתחות בתוך העולם הארגוני ומחלחלים לחיי היומיום ואל צורות החשיבה שלנו בחיי היומיום וחוצים את הגבול של הארגונים לתוך החיים שלנו ממש. למשל כל הנושא של קפיטליזם, איך למש אנחנו שהיינו מדינה כ"כ סוציאליסטית ופתאום אפהו למדינה כ"כ קפיטליסטית של צבירת הון ואינדיווידואליזם וכולי... כי בדרך כלל זה משהו שמשתנה מאוד לאט ולא ביום אחד תרבות משתנה, ואז עוברים לשיח על ארגונים, בשנות ה-50 היו המון ארגונים אמריקנים, שהגיעו לכאן, הם שלחו את כל ערכי הניהול האלה לישראל ולכל רחבי העולם והם מביאים איתם סוג של שפה שמשקפת את עולם הערכים שלנו, ואם האנשים שמקבלים את זה יפנימו את ההגדרה של השגת המטרות כדבר שצריך להיות משותף לכל האנשים בחברה, ושצריך לשלם סחר שונה, הסיכוי שאנשים אלו יתקרבו לדרך החיים האמריקנית יותר גדול וחלילה לא יהפכו לחלק מהגוש הקומוניסטי. המומחים האמריקנים הללו מציעים את דרך החשיבה הארגונית, המודלים הארגוניים, כדרך פרופסיונאלית לניהול אנשים אחרים וככה חושבים בצורה טובה כמו אמריקה. ואז אומרים פה בישראל מה פתאום אנחנו נותנים פרמיות לכולם אנחנו סוציאליסטים, אבל לאט לאט השיח הזה שמי שעובד יותר טוב צריך לקבל יותר שכר, פתאום אנחנו מבינים שמנהלים הם החשובים וצריכים לקבל החלטות, צריכה להיות היררכיה מאוד ברורה, צריכה להיות חלוקת עבודה  מאוד מסודרת וכל הרעיונות הללו מחלחלים בעולם הארגוני וממנו החוצה. אנשים שלומדים לחשוב כך בתוך מסגרת מקום העבודה שלהם, מביעים את השפה שהם חווים בארגון והם מוציאים אותה החוצה והיא מעצבת את חייהם ואת החיים בספירה הציבורית בצורה יותר רחבה.
הגישה הזו מרחיבה את מחשבתו של וובר, את הביקורת שלו על הארגונים שמקדשים יעילות, או את השיח הרציונאלי באופן כללי, אלא ממש מדברים איך השיח הניהולי הולך לחיי היומיום. דברים התמסדו כיעילים. נגיד למשל ברור לכולנו שהכל צריך להיות שקוף, יעיל, למשל אם אנחנו רוצים לקנות דברים בזול, לבחור בדבר , המוצר הזול ביותר. אנחנו צריכים לעשות מכרזים. והדבר הזה הולך ומתמסד. על הכל יש מכרז דיו למדפסת, מחשבים, נייר למחשב. תמיד צריך לקנות את הדבר הזול ביותר. אבל החשיבה הארגונית הופכת להיות כה ממוסדת שהיא לא לוקחת בחשבון את העבודה שכרוכה במכרז: להזמין את זה למשל במיוחד באינטרנט להוציא הזמנה לחכות... לדבר בטלפון עם האנשים הנכונים ובקיצור המכרזים האלה לא לוקחים בחשבון את הקשיים שכרוכים בהשגת הזול ביותר, האם זה במת היעיל והזול ביותר?  וזה חלק מהפרדוקסים של היעול, יש לנו כאן שפה של ייעול שמשתלטת על דרך החשיבה של ארגונים ושלנו בחיים והיא שפה שלא שוקלת הכל ולא מאפשרת לנו לקחת בחשבון דבירם שלא נכללים בחישוב הארגוני כמו סבלנות של אנשים למשל. השפה הארגונית חודרת לכל ההיבטים של החיים שלנו ומעצבת אותם.
2. ההיבט השני בהקשר של ארגונים בחיי היומיום זה גופמן ומוסדות כוללניים: גופמן אומר שכל הארגונים הם כוללניים במידה זו או אחרת והם משפיעים על היבטים שונים של החיים שלנו, והם מעצבים את הזהות של היחיד. הארגונים משפיעים על אופן הדיבור, הלבוש, אופן ההתנהגות שלנו. יש ציר של כוללניות. יש ארגונים כוללניים קצת ויש כאלו שמידת הכוללניות מאוד גבוהה-ואלו עניינו מאוד את גופמן. ארגונים כאלו ממש משתלטים על הזהות שלנו. ארגונים כאלו זה למשל, בית סוהר או בית חולים או טירונות בצבא. אנחנו מפקידים את הזהות החיצונית שלנו מחוץ לארגון ונותנים את תעודת הזהות שלנו בכניסה. הרעיון כאן הוא שארגון כוללני מעוניין לשלוט בזהות שלנו. למשל צבא מפרק את האזרח ומוליד את החייל. מוסדות כוללניים מנסים להשתלט על כל הפנים של הזהות שלנו ומנסים לייצר בנו זהות חדשה. ככל שהארגון מכוון לייצור של זהות יותר ייחודית וספציפית הןוא משתמש באמצעים יותר כוללניים לעשות זאת. מפרקים מאפיינים ששיכים לחוץ ולבנות מאפיינים ששייכים לארגון עצמו. אנו רואים את זה גם בבתי ספר, מתי לבוא ומתי ללכת, תלבושת אחידה. אבל בעוד מוסדות כוללניים מאוד שהם מאוד סגורים והם הכל בחיים שלנו בתי ספר הם רק עד 2 כך שהם קצת פחות כוללניים הם משנים את הזהות שלנו רק לחצי יום ואחרי בית ספר אנו חוזרים לזהות שלנו בבית למשל. גם במקומות עבודה בזמן האחרון יש ניסיון לשלוט בזהות של העובדים: סרטים משותפים, טיולים משותפים למשל ואז אנו חושבים שאיכפת להם מאיתנו ואנו חלק מהם חלק ממשפחת*** סלקום נגיד, הרעיון הזה שאנחנו משהו שאתם בתור עובדים צריכים להזדהות איתו ולהרגיש חלק מאיתנו ואז יש תפיסה שאתה עובד יותר טוב. זה חלק מהניסיון של המנהלים לא לשלוט רק בזמן שלנו אלא גם באופן שבו אנו חושבים, בסולם הערכים שלנו, במטרות האישיות שלנו שיהיו זהות למטרות של הארגון. בפועל אנחנו תורמים יותר ויותר לארגון מבלי שהוא יצטרך לשלם על זה יותר כסף. 

No comments:

Post a Comment