הבניה חברתית של המציאות

הבניה חברתית של המציאות

1.הבנייה חברתית של המציאות-ניגוד לתיאוריות מבניות. ברגר ולקמן.היא גישה שיוצאת מרמת המיקרו לרמת המאקרו. היא עדיין מתעניינת באינטראקציות ופרשנות של אנשים, אבל הם מוסיפים את זה שאיך קורה התהליך שהאינטראקציה הופכת למציאות, לחברה.יש תיאוריות מבניות שהן סטרוקטוריאליסטיות שאומרות שיש מבנה יציב וקבוע והאנשים שפועלים בתוך המבנה הזה לא משנים אותו. הוא עובדה חברתית והוא יציב.לעומת זאת, תיאוריות של הבניה חברתית מניחות שאנחנו מייצרים את המבנה. האנשים שפועלים בתוך מבנה, תוך כדי הפעולה שלהם יוצרים מבנים חדשים.במקום להסתכל על מבנה חברתי כמבנה קיים, שהוא חיצוני והוא האמת אנחנו מדברים על איך יוצרים את המבנה.

 2.מיסוד: השתגרות, מיסוד עוברי, אובייקטיביזציה, הפנמה. מיסוד ההליך שבוא אנחנו עוברים מרמת המיקרו לחברה. איך קורה התהליך שמשהו שאנשים יוצרים, האינטראקציה הבינאישית, איך שאנשים פועלים ומשפיעים זה על זה הופך לנורמה, למציאות לחברה. איך אנחנו יוצרים, מכוננים מציאות, שאנו מרגישים וחווים אותה כמציאות חברתית, אמיתית, שהיא חיצונית לנו.תהליך המיסוד: דוגמה: זוג עובר לגור ביחד. יום אחד הם מחליטים יש את הצד שלה במיטה והצד שלו במיטה. בני הזוג, לאט לאט מוצאים שיגרה. התהליך של השתגרות קורה תוך כדי אינטראקציות-תהליך שבו אנו דנים עדיין בדברים.אח"כ ואז ההשתגרות הזאת מתמסדת, אבל מיסוד עוברי.כלומר,שלב אחרי ההשתגרות, אנחנו כבר לא חושבים על זה, יש לנו שיגרה שאנחנו מפסיקים לחשוב עליה, וזה מיסוד עוברי. יש דרך מקובלת לעשות דבירם אבל אנחנו זוכרים שאנחנו בעצמנו החלטנו שזה מה שאנחנו מעדיפים.ואז אובייקטיביזציה: הילד שנולד לזוג, לא מכיר איך בחרנו את התהליך, מבחינתו יש צד של אמא וצד של אבא, הוא לא היה בהליך הדיון של האינטראקציה, הוא מקבל את זה כפי שזה.הילד מפנים את המציאות הזו כמציאות אובייקטיבית.עבורו זו המציאות וזה מה שהוא מפנים.

3.תפיסה דינאמית:

זו תפיסה דינאמית. בעוד גישות סטרוקטוריואליסטיות רגילות המסתכלות על המוסדות ומה הם עושים לאנשים כמצב קבוע, בגישות ההבניה החברתית ייתכן מצב שבו המציאות תתפרק ויצמחו מוסדות חדשים.היא משאירה מקום לשינוי. התהליך של מיסוד, הוא הליך דינאמי שניתן לשינוי.