מערכת החינוך כמסלול למוביליות או כמערך של שעתוק

מערכת החינוך כמסלול למוביליות או כמערך של שעתוק

1.מערכת חינוך ציבורית: בורדייה טוען שנכיוון שמערכת החינוך עצמה מקבלת כמובנים מעליהם את ערכיהם של המעמד הבינוני:סדר, משמעת, כבוד לסוג מסוים של תרבות וכולי... הרי הילדים שמופיעים בבית הספר עם אותו סוג של תרבות, ממרים את התרבות לקודים תרבותיים של ציונים גבוהים. ואילו אלה שבאים עם מעמד הפועלים ממרים אותם בבית הספר לציונים נמוכים וכך הם לומדים לקבל את התפיסה של המערכת אודותיהם. אני לא מצליח כי אני לא מוכשר מספיק. המערכת מחפשת סוג אחר של תלמיד אלא רואים בעצמם שהם לכאורה יש סיכויים שווים אבל בסופו של דבר אלה שמצליחים יותר סימן שיש להם יכולת יותר טובה.

2.טרנר: מוביליות תחרותית מול מוביליות נתמכת: היה סוציולוג בולט של מערכת החינוך עוד לפני שבורדייה כתב. בשנות ה-50 , 60. ההבדלים בין מערכות חינוך אז להיום לא גדולים.מראה לנו איך מערכות חינוך שבנויות אחרת לגמרי מביאות לאותן תוצאות של שעתוק. מאוד קשה לחמוק ממערכת החינוך כמערכת של שעתוק. הוא משווה שתי מערכות חינוך בולטות: המערכת החינוך הבריטית שבעלת מודל של מוביליות נתמכת ואת מערכת החינוך האמריקנית שבעלת מודל של מוביליות תחרותית.לכאורה מי שמצליח בתחרות ממשיך לרוץ ומי שלא מצליח הולך יותר לאט, ואם פתאום המוח שלו מתחיל לעבוד יותר טוב הוא יכול להמשיך לרוץ ולעקוף את כולם. מערכת זו לא פולטת אך אחד החוצה. אתה כל הזמן במירוץ, ואתה כל הזמן יכול לרוץ מהר יותר או לאט יותר או להיות מאחור או לעקוף את כולם, אבל אתה אך פעם לא יוצא החוצה.בעצם, האפשרות להשלים את ההשכלה היא פתוחה לאורך כל הדרך, לכאורה התחרות, המודל של מערכת החינוך האמריקנית כפי שהיא נתפסת זה מודל של תחרות מתמשכת.  בזכות הכישרון והמאמץ אתה יכול להגיע רחוק יותר.

מוביליות תחרותית:האמריקנית: זו מערכת שאליה כולם נכנסים ומתחילים לרוץ כל הזמן.לכאורה תמיד ניתן להיכנס למירוץ. לכאורה מי שמצליח בתחרות ממשיך לרוץ ומי שלא מצליח הולך יותר לאט, ואם פתאום המוח שלו מתחיל לעבוד יותר טוב הוא יכול להמשיך לרוץ ולעקוף את כולם. מערכת זו לא פולטת אך אחד החוצה. אתה כל הזמן במירוץ, ואתה כל הזמן יכול לרוץ מהר יותר או לאט יותר או להיות מאחור או לעקוף את כולם, אבל אתה אך פעם לא יוצא החוצה.בעצם, האפשרות להשלים את ההשכלה היא פתוחה לאורך כל הדרך, לכאורה התחרות, המודל של מערכת החינוך האמריקנית כפי שהיא נתפסת זה מודל של תחרות מתמשכת.  בזכות הכישרון והמאמץ אתה יכול להגיע רחוק יותר.

מוביליות נתמכת:הבריטית: ילדים הולכים לבתי ספר עם מימון ציבורי. ואז בערך בגיל 11 יש מבחנים. מי שמצליח אז מכוונים אותם לקריירה אקדמאית, ואז התיכון הוא בחינם. אבל עליך לעבור מבחן. טרנר מתעניין במה קורה לכאלה שלא עוברים את המבחנים ומועברים לבתי ספר מקצועיים. אלו הם בתי ספר שלא מכוונים את ילדיהם ללימודים אקדמאיים אלא למקצועיים. אבל אז נכנסים למשחק הבתי ספר הפרטיים. טרנט מראה שהמערכת הבריטית יוצרת אבחנה, הפרדה בין המעמד הבינוני למעמד הנמוך שלא הצליחו לעבור את המבחנים. כאן קורה מושג הקואופטציה של טרנר.

3.מושג הקואופטציה: לטרנר יש ביקורת על מודל המוביליות הנתמכת: בכל זאת יש 10% של מעמד נמוך שמצליחים לעבור את מבחני ה-11 פלוס, ולא רק שהם מצליחים, תומכים בהם, לקחו אותם וקידמו אותם. זאת אומרת שמערכת החינוך עבור חלק מהם אכן עובדת, ונותנת להם הזדמנות כי הם מוכשרים באמת. כאן טרנר הביקורתי מכניס את מושג הקואופטציה: לוקחים את הקבוצה המוצלחת ופשוט מכניסים אותה ומסייעים לה ומטפחים אותה, והם הופכים לחלק מהקואליציה . כלומר אם הם המוכשרים ויש להם יכולות וכוח הם יכולים להפוך להיות אופוזיציה טובה!, לכן שילובם בקואליציה, במעמד ההון, הם מתנתקים בשלב מאוד מוקדם מהשורשים שלהם, והם לא ממשיכים להזדהות עם הקבוצה של המעמד הנמוך ממנו באו, ולכן הסיכוי שהם יהפכו לאופוזיציה יעילה קטן. זה הביקורת של טרנר נגד המודל של מוביליות נתמכת.

לטרנר יש ביקורת גם נגד המודל של המוביליות התחרותית האמריקנית כי היא רק תחרותית לכאורה: זה כמו ההבדל בין מישהו שרץ עם נעלי קפיצים לבין מישהו שרץ עם קרוקס. גם אם נניח שהמערכת היא שוויונית, המסלול הזה שהילדים האמריקנים נכנסים אליו, יש כאלה שנכנסים למקומות עם מעט מאוד תלמידים, שבתי ספר נותנים להם ספרים, עם מגרשי ספורט יפים וכולי...ויש כאלה שנכנסים לבתי ספר עם 40 תלמידים, שלא מחלקים להם ספרים וכולי... לכן זה שוויוני לכאורה. בכל שלב יש איזושהי היררכיה לאלה שיש להם כסף שיש להם יתרון גדול ולאלה שאין להם כסף שסיכויים ליפול בכרכים שהמודל מייצר גדול. למשל בהארוורד מחולק ע"פ מחוזות, של יוקרה .נכון שבמחוז נס ציונה יש ילד עשיר שיבחר למשל, אבל במחוז ת"א יש ילד עשיר שהיכולות שלו יחסית להוא מנס ציונה גדולים יותר ובמובן זה מוסדות החינוך משעתקים את אותו המצב.

לסיכום, מערכות חינוך אלו בגדול משעתקות את הסדר החברתי. טרנר מבקש מאיתנו לשים לב למנגנונים הלגיטימציוניים שכל אחת שמה. האמריקנים  נותנים תחושה חזקה של צדק למרות שהיא לא באמת מייצרת צדק.והבריטית ממגרת אופוזיציה יעילה ע"י חיבוק הפועלים המוכשרים והפיכתם לחלק מהקואליציה.

4.בולס:מערכת החינוך כמערכת אגרגטיבית: דפוס קבוע שבמסגרתו מערכת החינוך מתפתחת. היא חלק מאותו בניין על מרקסיסטי. ככל שהמערכת הזו התפתחה, הצעד הזה היה צעד שמייצר אבחנות מעמדיות. מערכת החינוך הציבורית צומחת במקביל למהפכה התעשייתית. למה? קירה וכתיבה הפכו לחלק בלתי נפרד מצרכי המעסיקים ולכן חייבים להביא למצב שהפועלים יודעים לקורא ולכתוב ושהם יכולים לקרוא את ההנחיות הבסיסיות של המוכנות במפעלים, הם צריכים לגם לדעת לחיות בתוך מסגרות גדולות. יש היררכיה מאוד ברורה. בתי הספר בצורה שהם נבנו, הטענה של בולס היא שתפקיד מערכת החינוך, בנויים לפי פורמט היררכי ובירוקרטי של מעפלים הגדולים, אלא מכיוון שבעלי ההון היו צריכים עובדים צייתנים שיעבדו בתוך המערכת הזו של המפעלים הבירורקרטיים, אז הם יצרו מערכת כזאת. בולס מבקש מאיתנו לשים לב שבדרך כלל בתי הספר של העניים והעשירים מופרדים בינהים, ואפילו אם התכנים הם אותו תכנים, דרכי הלימוד הן שונות.מערכת החינוך נבנתה כדי לערוך סוציאליזציה לצייתנות הזאת, לבירורקרטיה הזאת.זאת.

בשלב שבו נכנסו בני המעמד הנמוך למערכת החינוך אז הילדים של המעמד הגבוה בורחים לבתי ספר פרטיים ויותר מושקעים. בהתחלה הילדים של מעמד הפועלים נשארים בבית הספר עד כיתה ח' ולכן בתי ספר תיכוניים נוטים להיות יותר ויותר ציבוריים. ככל שילדי המעמד הנמוך מתחילים ללמוד יותר ויותר שנים. ככל שהסטנדרט עולה כך נוצרים יותר מנגנונים שיטרידו בתוך המערכת הציבורית בתיכון בין המעמד נמוך לגבוה. יש הקבצות, יש מגמות.  יש לנו גם שומרי סף בדמותם של יועצים חינוכיים, ההביטוס של המעמד הבינוני והם אלה שקובעים מי ילך ולאיזו מגמה ולאו דווקא לגבי ציון. יש כאלה שהציון שלהם בינוני, שנותנים להם דחיפה והזדמנות ויש כאלה שלא. מי שיושב בנקודות הסף האלה הם נציגים של המעמד הבינוני. הטענה של בולס היא שמערכת החינוך בנויה כל הזמן כדי לייצר את אותן הבחנות, למצוא כל מיני דרכים מתוחכמות כדי לייצר הבדלים בין המעמדות השונים גם אם יש פרויקטים של אינטגרציה שכביכול אמורים לצמצמם את הפער הזה.