ריבוד חברתי על פי לאוו ודנקן

חוקרים בארה"ב{לאוו ודנקן} של שנות ה-50 מתחילים לבדוק האומנם קיים שוויון הזדמנויות. האם מי שמוכשר יכול להצליח בלי קשר למוצא שלו. כדי לבחון את זה  החוקרים מסתכלים על מספר נתונים אצל סטודנטים: מהו עיסוק האב, מהי השכלת האב, מהי השכלת הבן, מהו העיסוק הראשון של

הבן, ומהו העיסוק הסופי של הבן.

הם מבחינים בשני סוגים של ניעות חברתית:

1.ניעות תוך דורית-בתוך הדור שלי התקדמתי אם הפכתי מפיקולו לרב מלצרית או מנהלת מסעדה

2.ניעות בין דורית-בין הדורות. הנשים בשנות החמישים בארץ היו מחוץ לשוק העבודה ועכשיו נשים הן לגמרי בתוך שוק העבודה.

אם דייויס ומור צודקים בהשערתם אז היינו צריכים להניח שהעיסוק של האב או של ההורים לא קשור למה שהבן יעשה או לא. אם מניחים שהכישורים מתברגים באופן אישי שווה במעמדות השונים, היינו צריכים לצפות שמהו העיסוק של האב וההשכלה של האב, לא ישפיעו על העיסוק שהסופי של הבן.

אבל, מה שלאוו ודאנקן מוצאים, זה דווקא נוגד את ההנחה הזאת, הם מוצאים שהקשר בין העיסוק של האב, הקשר הישיר בין העיסוק של האב לעיסוק של הבן הוא קשר חלש. אם אנחנו יודעים על העיסוק של האב ושום דבר אחר אנחנו לא נוכל לנבא מהו העיסוק של הבן.איך עיסוקו של האב בהיררכיה, מיקומו של העיסוק של האב בהיררכיה, ישפיע על המיקום של עיסוקו של הבן.זאת אומרת לכאורה אם מסתכלים רק על הקשר, הוא חלש, אבל אם מתחילים לראות איך זה עובד אנחנו רואים שהקשר בין המיקום של עיסוק של האב והשכלת האב, לבין המיקום והעיסוק של הבן ורמת השכלתו של הבן הוא חזק.התוספת שהם מראים לנו היא שהעיסוק וההשכלה של האב קובעים במידה רבה מאוד את הסיכוי של הבן לזכות בהשכלה. הקשר ההדוק בין סוג השכלת האב לבין סוג השכלת הבן. אם לאבא שלי יש תואר אז גם אני סטודנטית. אנחנו רואים שיש קשר חזק מאוד. שיעור גדול מאיתנו גדל בחדר משלו, טס לחו"ל.. המצב הסוציו אקונומי של משפחתנו השפיע על זה שאנחנו סטודנטים וגם על הסיכוי שלנו למצוא עבודה ולהרוויח כסף.המחקר הזה הוא מחקר בסיסי ביותר בסוציולוגיה של הריבוד והוא מראה את החשיבות הגדולה שיש להשכלה אבל מצד שני את העובדה שהשכלה כשלעצמה היא לא רק תוצאה של מאמץ והשקעה אלא גם תוצר של סדר ריבודי בדור הקודם.