Friday, April 27, 2012

תרבות קונפליקטואלית


גישה קונפליקטואלית:
·         מרקס: התרבות כחלק מבנין העל האידיאולוגי. יוצרת תודעה כוזבת והצדקה להמשך שליטת בעלי אמצעי הייצור.
·         אסכולות פרנקפורט
·         עוברים מחברה יצרנית לתרבות צרכנית.
·         מעבר מחקר התשתית לחקר בניין העל.
·         מעבר משעות העבודה לשעות הפנאי.
o       הסלברטי – העלאה על נס של דמות חד פעמית ומיוחדת אבל למעשה מסונטזת על ידי יועצים.
·         בורדייה ושאלת ההון התרבותי.

אווה אילוז ממשיכה במסורת של אסכולת פרנקפורט: אנדורנו, רוקהיימר, בנג'מין ומרקוזה. קבוצה של אינטלקטואלים ברובם המכריע יהודים, שבשנים שבין מלחמות העולם הם ישבו באוניברסיטת פרנקפורט ועסקו בשאלות של תרבות. הם באו במקור מגישות מרקסיסטיות אבל הם ביקשו לחקור תרבות פופולארית. טכנולוגיה ושינוי תרבותי-מה המשמעות של להדפיס את אותה יצירה ולהקליט איזה סוג של שינוי תרבותי זה מייצר? הם היו קבוצה של ניאו מרקסיסטיים וכבר בשנות ה-20 וה-30 הם הכירו בזה שתרבות היא חלק מבניים העל האידיאולוגי אבל גם אותה צריך לחקור.לנסות להבין איך תרבות פועלת כדי להבין את שעתוקו או שינויו של הסדר החברתי.
חוקרי אסכולת פרנקפורט התחילו לדבר על החברה הצרכנית: עוברים מחברה יצרנית לתרבות צרכנית. מרקס התעסק בנושא של בעלי אמצעי ייצור וחסרי אמצעי ייצור כמעצב הזהות. אבל חוקרי האסכולה מפנים את הזרקור אל תהליך הצריכה כהליך מרכזי ודומיננטי בעיצוב זהותם של בני אדם. אנחנו מה שאנחנו לובשים, המותגים שאנחנו לובשים. המכונית שאנחנו נוסעים בה. ההשכלה שאנו צורכים. השירותים שאנו צורכים, המכונית שבה אנו נוסעים, איפה ומה אנחנו אוכלים.דפוסי הצריכה שלנו הם הופכים להיות חלק מהותי לא רק בניהול רושם שלנו אלא חלק מאוד משמעותי מבניית הזהות שלנו-מי אנחנו? איך שאנחנו מגדירים את עצמו עבור עצמנו.
לאנשי אסכולת פרנקפורט, הם ניתחו דפוסים של צריכה תרבותית. מי אוכל איזה אוכל מי מפתח איזה סוג של טעם תרבותי, והזירה של ניתוח דפוסים של צרכנות וניסיון להבינם, וכיצד אנשים מבטאים את הזהות שלהם דרך צרכנות ומייצרים את הזהות שלהם תוך כדי צרכנות הפך להיות חלק מאוד מרכזי בניתוח הניאו-מרקסיסטי של תרבות.
הניתוח של אסכולת פרנקפורט כבר בשלבים מאוד מוקדמים הם דיברו על גיבורי תרבות. יש יותר ויותר שימוש במושגים של מי הופך להיות סלבריטי ודמותו הייחודית. במה הם מתייחדים.ניתוחים של האופן שבו נוצרים סלבריטי. התרבות הפופולארית בת זמננו מייצרת את אותן דמויות. הייצור של המיוחדות לרגע.  ביטוי של ערכים אוניברסאליים. אבל הדמות הזו נוצרת על ידי מפיקים, בוני תדמית ואנשים שמבינים תרבות.אותם אנשים שצריכים להבין את התרבות בצורה הכי טובה זה אנשים שמנסים לשווק דברים. איך נבנים קודים תרבותיים למשל והם משתמשים בהבנה הזו כדי לשווק לנו דברים.אם אנחנו מחפשים הקשר שבאמצעותו ניתן להבין את עבודתה של אווה אילוז על האוטופיה הרומנטית אז המקורות של אילוז הם באסכולת פרנקפורט בהסתכלות על תופעה כמו רומנטיקה, האופן שבו מיוצרת האילוזיה הרומנטית. למה אנחנו חושבים ששמפניה היא משקה רומנטי. למה אנחנו מרגישים שארוחת ערב במסעדה יוקרתית עם ורדים וטבעות מסוימות ושייצוג מסוים של פעילויות הן הרומנטיקה בהווייתה. האופן שבו הרומנטיקה, האהבה הרומנטית כפי שאנחנו מכירים אותה מיוצרת. הרעיון שבה מאסכולת פרנקפורט זה חרושת התרבות, העובדה שהתרבות שאנו תופסים אותה מתפתחת באופן טבעי, שיש בה אלמנטים פלורליסטים ואנחנו מוקסמים ממשהו וחושבים שהוא יפה, וחולצות עם פייטים נראה לנו פתאום הדרך היחידה להתלבש או קרוקס פתאום נראה נורא יפה ואי אפשר לחיות בלי זה ואנחנו מספרים לעצמנו סיפור שלם על זה אבל בעונה הבאה זה כבר התגלמות הכיעור. הטענה של אסכולת פרנקפורט זה חרושת התרבות: צריך לשים לב לזה שתרבות מייצרת. מי מייצר את התרבות. מי קובע מה יראה לנו אופנתי, רומנטי ותרבותי ומה יראה לנו לא רומנטי לא אופנתי ולא תרבותי? הדוגמה הזו של רומנטיקה היא מצוינת, כי ההתנסות הרומנטית היא התנסות חד פעמית ואנחנו שוכחים שהתפיסה שלנו של מה רומנטי זו תפיסה שאנו מוכלים בה בכפית מהרגע שאנו נולדים. התפיסות הרומנטיות שלנו, איזה צבע יש לרומנטיקה, איזה צלילים יש לרומנטיקה, אנחנו שוכחים שזה בעצם מסונתז. איך למי היו אינטרסים. איזה תעשיית יהלומים החליטה להציג את היהלומים כחבריה הטובים של האישה והביטוי האלט מטיבי של רומנטיקה. השאלה שאנשי אסכולת פרנקפורט מעלים היא איך התרבות לא מייצרת אלא מיוצרת. איך התרבות מיוצרת?מי השחקנים החברתיים ומי הקבוצות החברתיות מייצרות את התרבות, מפיצות אותה והופכות נורמות וערכים מסוימים כמשהו שהוא מובן מאליו ואין דרך אחרת לחשוב על יהלומים. מי יצר את המשחק הזה. מי נטל חלק בעיצוב הזה? 
דיברנו הרבה על בורדייה וההון התרבותי בעבר וצריך לומר שהוא שואב הרבה מאסכולת פרקנפורט. האופן שבו צריכה של תרבות מייצרת אבחנות והיררכיות חברתיות. דיבנרו על זה בהרחבה גם ברוח הקפיטליזם והאתיקה הפרוטסטנטית. האתיקה הפרוטסטנטית נותנת מקום לצמיחתו של הקפיטליזם.
ארגז הכלים התרבותי-הרבה מתוך עבודתו של וובר.
אן סווידלר-יהודיה, סוציולוגית מאוד חשובה בת זמננו. מנסה להרחיק את עצמה מתפיסה של תרבות כמשהו מונלויטי בין אם היא נכפית מלמעלה ובין אם היא הופכת לקונסנזוס. היא רואה בתרבות כרפרטואר שמאפשר לבני התרבות חופש פעולה מסויים. לכל אחד מאיתנו אין צרוה אחת שלהתנהגות אנושית. לכל אחד מאיתנו יש מרחב של דפוסי פעילות מסוימים, וזה משאיר לנו מרחב מסוים של פעולה. למרות שיש אופנה מסוימת, לא כולנו לובשים את אותם בגדים. כלומר אותה אופנה יכולה להיות מתאיה. יש לנו מגוון אפשרויות שאנו יכולים להישען עליו כשאנו בונים את ההתנהגות האינדיווידואלית או הקבוצתית שלנו. מתוך הארגז הזה אנחנו כל פעם בוחרים את הכלי שנכון לנו. את הלכי שמשרת את האינטרסים שלנו. סווידלר יוצרת כאן סוג של סינתזה בין תיאוריות של תרבות לבין תיאוריות של פעולה. בני אדם יוצרים אסטטגיות של פעולה. אנחנו עקביים באופן יחסי, בבחירה של אסטרטגיית פעולה מתוך מגוון מוגבל{חשוב מאוד זה לא מגוון בלתי סופי אלא מוגבל בהחלט כי יש דרכי פעולה מקבלות} שמתוכן אנו בוחרים כדי לקדם את האינטרסים שלנו.

No comments:

Post a Comment