Tuesday, April 24, 2012

מבוא לסוציולוגיה - סיכומים: מרקס על הסדר החברתי

היחיד והסדר החברתי: סטרוקטורליזם קונפליקטואילי                                                                           
עבודתו של קרל מרקס (עם פרידריך אנגלס).
המושג מעמד לפי הרבה סוציולוגים בני זמננו הוא זומבי קונספט – רעין בהוא בבחינת משהו מת מהלך. מעמד הוא לא דבר שמגדיר או מעצב חיים עבורנו. המיקום המעמדי, הרקע הסוציואקונומי החברתי כלכלי שאליו נולדנו נתפס כפחות חשוב. הדיון בעשירים ועניים כמעט נעלם בפוליטיקה ומחליפים אותו נושאים בוערים אחרים. האם הנושא של מעמד עדיין בעל יכולת הסברית? האם עדיין המקום המעמדי מעצב את סיכויי חיינו?
לתובנות של מרקס יש כח הסברי מאד גדול ולכן חשוב ללמוד אותו. אנחנו לא מתייחסים למרקס הפוליטיקאי או להתקרב אל עמדות הגוש הקומוניסטי של ברית המועצות. אנחנו לומדים את מרקס כסוציולוג ופילוסוף  (כינה את הסוציולוגיה מדעי האדם) כתיאורטיקן והשפעתו על העולם הייתה מהגדולות ביותר שידע תיאוריטיקן כלשהו.
טענותיו מרכזיות:
*המציאות היא זירת מאבקים - כל התיאוריטיקן הקונפליקטואלים מסכמים על כך  *המאבק מתרחש תמיד בין בעלי לחסרי אמצעי היצור – כל התיאוריטיקנים הקונפליקטואלים מסכמים על כך. איך המבנה החברתי או הסדר החברתי בנוי. תשובה של מרקס: החברה מתחלקת ותמיד התחלקה לשני מעמדות שמניעים את ההתפתחות של החברה. מעמד אחד הוא של בעלי אמצעי יצור ומעמד שני הוא של חסרי אמצעי היצור. בכל תקופה הסטורית היו בעלים והיו חסרים והיחסים בין הבעלים והחסרים הם שהגדירו את מהותה של החברה באותה זמן. הם עיצבו את כל החברה לכן היחסים האלה (יחסי ייצור) בין בעלי ההון וחסרי ההון הם היחסים המרכזיים שלא רק מאפיינים את החברה אלא מניעים את ההסטוריה.                                                                                                    *מטריאליזם הסטורי – ההוויה קובעת את התודעה. מבחינים בתקופות שונות בהתפתחות. העידן העתיק בו שלטו בעלי האדמות בעבדים, תקופת העבדות המוקדמת עידן בו יש לנו בעלים שהם לא רק בעלי אמצעי יצור אלא גם הבעלים החוקיים של העובדים. העידן שאחר כך – העידן הפיאודלי – יש לנו אצולה וצמיתות. הפיאודלים הם בעלי האדמות מקבלים אותן בדרך כלל מן המלכים בתמורה לשירותים או כספים שהם נותנים להם והצמיתים אינם בבעלותםן של בעלי ההון. הצמית צמוד לקרקע אבל אין לו אמצעי ייצור. הקרקע היא אמצעי היצור המרכזי בעידן הפיאודלי לכן אלה שאין להם קרקע ובעלי חיים ולא יכולים לפרנס את עצמם הם חייבים להעניק את כח העבודה שלהם לבעלי הקרקע הפיאודלים על מנת שהם יוכלו לקבל חלק מהגידולים וחלק מהתוצרת החקלאית וכך בעצם לשרוד. המהפכה הצרפתית שמה קץ למשטר הפיאודלי ומחליפה אותו במשטר הקפיטליסטי בו יש לנו בעלי הון ששולטים באמצעי היצור המאוחרים היותר, המכונות. וחסרי אמצעי היצור שאינם יכולים לרכוש את אותן מכונות יקרות ומתייקרות הם העובדים והם נאלצים למכור את כח העבודה שלהם בתמורה לשכר כדי שיוכלו לקנות את הדברים שהם זקוקים להם. בכל שלב יש את הבעלים והחסרים והם נמצאים בסוג של קונפליקט שמגיע לאיזהשהו שיא יש מהפכה או שינוי חברתי והחברה משתנה באופן מרחיק לכת.  
מרקס הוא מטריאליסט – השליטה בחומר. ההוויה מה שיש לנו היא קובעת את התודעה – את מה שאנחנו חושבים ופועלים. ההשתייכות שלנו למעמד הפועלים או הבורגנות מגדירה למשל את הרצון שלנו לדברים מסוימים.                                                                                                                *אופן ייצור – מאפיינה של תקופה הסטורית. מרקס מחפש חוקיות כללית להסבר השינוי. – מורכב משני דברים מרכזיים. מושג שמגדיר את טבעה של החברה שאותה אנו לומדים. מה שמגדיר את טבעה של החברה הוא אופן הייצור חקלאית\עבדים\פיאודלית\בורגנית-קפיטליסטית וכו'. הוא מורכב משני דברים: 1 – כוחות ייצור 2 – יחסי ייצור.                                                                                 *כוחות ייצור- כל המרכיבים שפועלים בתהליך הייצור. מכונות קרקע מים תקשורת חשמל ידע. כל המרכיבים הלא אנושיים שנחוצים על מנת לייצר.                                                                                                                             *יחסי ייצור - כל היחסים שנוצרים סביב תהליך היצור. נק' מאד חשובה. בגלל המרכזיות העצומה של תהליך הייצור בתפיסה החברתית של מרקס כל היחסיים החברתיים הם יחסי ייצור. אהבה, שנאה, משפחה, חברות מפני שהיחסים בחברה מוגדרים לפי מקומו של האדם במערך הייצור לפי השאלה האם הוא בעלים של אמצעי ייצור או חסר אמצעי ייצור. התשתית הכלכלית שמורכבת מכוחות ויחסי ייצור היא התשתית של הכל. כל המאפיינים החברתיים , מיקום האנשים במערך כוחות הייצור מגדיר את כל שיוכלו לעשות כיחידים, הוא מגדיר את סיכויהם ואף מגדיר את מיקמם בחברה.                                                                                                                                *טבע האדם – האדם הוא מטבעו אדם יצרני. מה שמגדיר אותנו כבני אדם, מבדיל אותנו מבעלי החיים. יצרני\ יצירתי. האמונה שאדם הוא מטבעו יצירתי, רוצה ליצור ולבטא עצמו. זה לב הטיעון המרקסיסטי. מרקס היה הומניסט והאמין באדם.האמין שככל שישחררו את האדם ויאפשרו לו ליצור הוא יצור מרצונו, לא צריך לערב ברצון זה את גורם הכסף, לייצר בשביל מישהו אחר.
בכל תקופה יש התאמה בין כוחות הייצור לבין יחסי הייצור. כלומר, כשיש צורת ייצור מסוימת נבנים סביבה יחסים חברתיים שמבוססים על בעלות או חוסר בעלות והם יחסית יציבים אבל כשיש שינוי, צומחת טכנולוגיה חדשה, פתאום חל שינוי באופן הייצור (חל שינוי בכוחות הייצור שמשנה את אופן הייצור). פתאום נוצר פער, חוסר התאמה בין תהליך הייצור עצמו לבין יחסי הייצור וכאשר חוסר ההתאמה הולך ומתפתח אז אנחנו צפויים להגיע למצב מהפכני. יש כוחות חברתיים חדשים שרוצים לשנות את יחסי הייצור, לבנות חברה מסוג חדש כי אינם יכולים לנצל את כוחותיהם מאופן הייצור במצב החדש.         
מרקס טוען שבכל תקופה המאבק בין בעלי אמצעים לחסרי האמצעים בעצם נוטע את הזרעים למהפכה הבאה. ברגע שהבורגנות יוצרת את אותם מכשירים שמיועדים להגדיל את ההון מביאה את כליונה על עצמה מפני שהעובדים שיכולים גם הם לעשות שימוש בכל הטכנולוגיה שמייצרת עבורם הבורגנות מצחילים להבין את מצבם. אם בעבר הם חשבו שהמצב שלהם (חוסר כסף בקושי אוכלים לא רואים עתיד לילדיהם) הוא בגללם (אני לא מספיק מוכשר, אלוהים לא בחר בי) פתאום עובדים במקומות צפופים  עם אנשים ולא לבדם ומגלים שהמצב שלהם מאד דומה וגם במקומות שונים כפרים אחרים. לאט לאט הם מתחילים לפתח תודעה מעמדית, את ההבנה שיש משהו משותף לכולם, זה לא בגללם או השכלתם או כמה קשה הם עבדו אלא  זה המבנה החברתי. אין להם חופש פעולה, יש משהו קשיח בחברה, משהו סטטי שלא מאפשר להם חופש פעולה והם מתחילים להבין שצריך לשנות את זה. התהליך שקורה להם הוא התהליך שמרקס מתאר כמעבר מלהיות מעמד כשלעצמו למעמד שמבין את שותפות הגורל שלהם. הופכים מקטגוריה חברתית אובייקטיבית בעלי משהו משותך אובייקטיבי ללא תפיסה של עצמם כבעלי אינטרסים וגורל משותף למעמד למען עצמו, לקבוצה שיש לה תודעה משותפת (תודעה מעמדית) הם מבינים את גורל חייהם המשותף ויכולים לפעול ביחד כדי לשנות את מצבם. המהפכה הבאה תהיה של הפועלים, חסרי הייצור והיא תביא לביטולה של הבעלות על אמצעי הייצור שלא יהיו יותר שייכם לאף אחד ויהיו בבעלות כלל. ואם כך, לא יהיו חסרי ייצור ולא תהיה הפרדה בין בעלים וחסרים ואז לא יהיה אי שיוויון קבוע\ריבוד. כולם בני מעמד אחד שיפעל ביחד ואז יהיה קץ ההסטוריה.
מושג נוסף שמרקס נעזר בו: דיאלקטיקה – שינוי מתוך ניגודים. בסוציולוגיה אנחנו חושבים על השינוי הזה מתוך ניגודים, שני כוחות שמתנגשים וכל אחד דוחף לכיוון אחר אנחנו נראה שהכוחות האלה מתעמתים זה מול ומתוך העימות צומח שינוי חברתי. ההסבר של מרקס הוא הסבר דיאלקטי משום שהשינוי תמיד מתחולל מתוך ניגוד בין קבוצות.
סוגיית הניכור-                                                                                                                         אמנם טבעו של האדם הוא יצרני אבל באופן היצור הקפיטליסטי יש בעלי אמצעי יצור וחסרי אמצעים הטבע היצרני לא יכול לבוא לידי ביטוי כי באופן היצור הקפיטליסטי, אי אפשר להנות מהתוצר, אין לנו אוטונומיה על הייצור לא מחליטים. הדברים נכפים עלינו מבחוץ.                                                       
*העובד מנוכר מפעולתו היצרנית – לא מחליטים\בוחרים. לא מרגישים שהם עושים את זה בשביל עצמם.                                                                                                                                   *מנוכר מן המוצר עצמו – אין חיבור לתהליך ולכל שלב בהתפתחות עד לתוצר הסופי. אנחנו נהנים מתהליך הייצור ומהמוצר עצמו. בפס ייצור אדם עושה חלק קטן. הוא לא נתקל במוצר עצמו, עושה פעולה אחת חוזרת על עצמה מהלך כל היום. בעצם, ניכור מהטבע היצרני.                                          *מנוכר מהפוטנציאל כישות יצרנית. אנחנו מרגישים מעין עבדות, לא ממלאים את הפוטנציאל היצרני שלנו.
אלטוסר מדבר על החברה בעיני מרקס כמורכבת מתשתית כלכלית – ההוויה היא הקובעת את התודעה, אנחנו מטריאליסטים, הכל מתחיל בחומר. תשתית ששווה לאופן הייצור שמורכב מאופן הייצור ויחסי הייצור. הבסיס של המבנה החברתי הוא הכלכלה ויחסי הייצור שנבנים מסביב לתהליך הייצור. ועל אותה תשתית יש בניין על אידיאולוגי\תודעתי – הבניין מורכב מכל הצורות התודעתיות שלנו – ידע ומדע, חוק ומשפט, תרבות, מדינה, דת, חינוך, תקשורת. כל מה שקשור בהסדרים החברתיים ובאופן בו אנו חווים ותופסים את החברה חלק מבניין העל האידיאולוגי. מדוע? הטענה של מרקס אותם מבני על משקפים את מבנה השליטה בתשתית. מי ששולט בתשתית – בעלי ההון הם המעצבים את מבני העל האלה (שולטים במדינה בחוק בחינוך בדת9 והם משתמשים במבנים אלה כדי לתת לגיטימציה להמשך השליטה שלהם בתשתית. חלק נוסף מאותו מבנה:                                        שיעתוק\ריפרודקשן – ייצור מחדש של הסדר החברתי. מה שחשוב הוא המרכיב הלגיטימציוני. כל המרכיבים (חוק מדינה תרבות חינוך) הופכים את השליטה לטבעית ומובנת מאליה.
אחד היתרונות של הסוציולוגיה המרקסיסטית על הפונקציונליסטית היא שהסוציולוגיה הפונקציונליסטית מעודדת שמירה על קו סטטי ולא מועודדת שינוי חברתי והיא חלק מהידע וגופי המדע שמטופחים על ידי בעלי ההון כדי להצדיק את שיטת המעמדות הקיימת ושעתוק הסדר החברתי תוך הענקת לגיטימציה לסדר הזה.
מרקס משתמש במושג תודעה כוזבת – סוג של תודעה שמפריע למעמד הפועלים להבין שדופקים אותם. אנחנו מפתחים את האופן בו אנחנו חושבים דרך המסגרות הללו (חינוך מדינה תרבות דת מדע)  ולכן נוצרת תודעה שמפריעה לנו לראות את האינטרס האמיתי שלנו. הוא מנגיד את התודעה הכוזבת לתודעה מעמדית שזו מאפשרת לחסרי אמצעי הייצור את גורלם המשותף לעומת תודעה כוזבת שמונעת מהם לראות את מצבם כפי שהוא.
 מרקס אומר שיש לנסות להבין את מי החוק משרת. מהי גניבה ומהו רווח לגיטימי.  החוקים משרתים את מי שיכול להרוויח. את התופעה של "גניבה לגיטימית" מגדיר מרקס במושג ניכוס. לקיחת נכס של מישהו אחר (או של הכלל) והפיכתו לשל עצמינו באופן לגיטימי.
מדוע תתחולל המהפכה?
·         חוסר התאמה בין אמצעי הייצור לבין יחסי הייצור.                                                                        
·         מגפת עודף הייצור                                                                                                                
·         הבורגנות יוצרת את התנאים בהם יהפוך מעמד הפועלים ממעמד כשלעצמו למעמד למען עצמו.



No comments:

Post a Comment