סיכומים: מבוא לסוציולוגיה - סיכומים: תופעת הריבוד החברתי:

Tuesday, April 24, 2012

מבוא לסוציולוגיה - סיכומים: תופעת הריבוד החברתי:

מבוא לסוציולוגיה - סיכומים: תופעת הריבוד החברתי:

הפעם נתמקד דווקא בגישות המאקרו פונקציונליסטית והקונפליקטואלית ופחות בגישות האחרות.

ריבוד חברתי – (רובד, שכבה) מתייחס לשאלות של אי שיויון ממוסד. כלומר, לא בפשטות לא אי שיויון בין יחידים אלא לאופן בו אי שיויון מתקבע ומועבר מדור לדור. כשאנחנו מדברים על תופעה יחסית יציבה ותמיד נדבר על מושג של שיעתוק – העברה בין דורית של מיקום במערכת החברתית כאשר ההעברה נתפסת כלגיטימית.

ברוב החברות מאז המהפכה הצרפתי, שיויון חברתי או שיויון בהזדמנויות נחשב לחלק מאד מרכזי וחיוני לקיומה של דמוקרטיה ושל חברה צודקת. שיויון חירות ואחווה הם הערכים הבסיסיים שסביבם התארגנה המהפכה הצרפתית וכמובן כשאנחנו חושבים על החברה האמריקאית, החלום האמריקאי (מחלק העיתונים שהופך לאיל הון, כל אחד יכול אם הוא רק ירצה) התפיסה הזו של החברה האמריקאית את עצמה כחברה צודקת ולא מעמדית אפשר להבין למה הונקציונליסטים רואים שאי השיויון מתקיים בכל חברה וחברה. פרמטרים של שכר ורכוש, אנחנו רואים ריבוד. ריבוד הוא מאפיין שקיים בכל חברה. כאשר הגישה הפונקציונליסטית נתקלת בנתון הזה נשאלת השאלה – איזו פונקציה ממלא אי השיויון. איזו תכלית במובנים פונקציונליסטים ממלא אי השיויון. תפיסת העולם של החוקרים הפונקציונליסטים בעיקר בשנו החמישים ובעיקר בארה"ב הם שואלים את עצמם איזו פונקציה ממלא אי השיויון החברתי. תפיסת העולם של החוקרים הפונקציונליסטים אומרת שהם חיים והחברה אלה אנחנו שואפים היא מריטוקרטית.

· חברה מריטוקרטית – מציבה במרכזה את המריט – הכשרון. שלטון של המוכשרים. זו השאיפה של כל חברה שהמוכשרים ביותר ישלטו בה.

· יחידים עולים ויורדים בסולמות חברתיים בהתאם לכישוריהם והמאמצים שהם משקיעים. יש לנו תפיסה בגישה הפונק' של סולמות חברתיים. הטיפוס בסולמות והנפילה בחבלים היא תוצאה של הכישורים של היחידים והמאמץ שהיחידים משקיעים. הגישה הפונק' מקבלת את תמונת העולם של החברה המריטוקרטית ואומרת תפקידו של אי השויון הוא להציב את האנשים המוכשרים ביותר שעברו את ההכשרה הטובה והמקיפה ביותר לתפקידים החשובים ביותר לחברה. כדי להבטיח שהאנשים המוכשרים ביותר יתאמצו וישקיעו את הכסף הדרוש, המאמץ הדרוש בהכשרה המקיפה והטובה ביותר ויסכימו לקחת על עצמם את התפקידים החשובים ביותר בחברה, אנחנו צריכים להציע להם תגמולים דיפרנציאליים – תגמולים שונים, שיש ביניהם הבדל. ההנחה של הגישה היא שלכל חברה יש סדר עדיפויות של תפקידים. כל חברה מגדירה ויש בה קונצנזוס פנימי די רחב על התפקידים החשובים ביותר לחברה.

· דיוויסומור: שני חוקרים דמו מאד לפרסונס בפרופיל האישי שלהם. ישבו בפרינסטון. מפתחים את התיאוריה שמאתרת את הפונקציה של אי השיויון. עשור מאוחר יותר התזה הזו נוצרת בתוך הקונטקס החברתי של ארהב שמאמינה בסדר החברתי שלה בחלום האמריקאי ובהצלחה ובאיכות של החברה האמריקאית, עשור אח"כ התמונה מתחילה להתפורר וחוקר אחר טובין גם הוא מפרינסטון וקורא את עבודתם של דיויס ומור ואמר שיש לאתר אותם בכל המבנה הצודק הזה. הוא מציע כמה ביקורות מרכזיות על המודל. מי יודע מה הם התפקידים, מי קובע מה חשוב יותר או פחות. הכי מה שאנחנו מקבלים בפועל ורואים הסכמה גבוהה על התפקידים החשובים יותר ופחות הם תוצאה של סוג של שטיפת מוח. בחברה שלנו לבעלי הכח יש את היכולת להגדיר את התפקיד שלהם כחשוב יותר. מי קובע את סולם התפקידים? השאלה השניה נוגעת לכישורים. אם אכן יש גבול כ"כ מוגבל של כישורים, האם צריכים לצפות שהחברה תעשה מאמץ כה גדול לגלות את המוכשרים. הנקודה שלו אומרת – אם היו כישורים כלכך דיפרנציאליים והצרכים של החברה היו לאתר את הכישורים האלה היינו מחפשים השקעה. הביקורת השלישית מדברת על המאמץ שכרוך בהכשרה. מסתכל סביבו בפרינסטון ולא רואה מאמץ חזק, לבוא לאוניברסיטה וללמוד על היום, אם לכולם היתה האופציה לרכוש הכשרתו כולם היו בוחרים בללמוד. לא היו הולכים כלל למפעלים ולעבודה קשה. הביקורת האחרונה שלו – תגמולים. נניח וקיבלנו את כל הקונסטרוקציה הזו, למה בסוף צריך לתת את כל התגמולים – לחזקים גם כח גם כסף וגם יוקרה והריבוד החברתי כה גדול. אם היינו נותנים רק חלק היינו מתמרצים אותם לבוא ולהשקיע, ולא היינו יוצרים הבדלים כלכך גדולים שמסכנים את השיויון החברתי. טובין נסמך על שורה של עבודות שהתחילו להפויע בשנות ה50 בארה"ב. אצל דיויס ומור יש הנחה שמי שמוכשר ומשקיע יוכל לעשות מוביליות כלפי מעלה אבל כבר בשנות ה50 סוציולוגים בארה"ב מתחילים לבדוק האם האמנם אכן קיים שיויון הזדמנויות (מי שמוכשר ומשקיע יכול להגיע בלי קשר למוצא שלו) וכדי לבחון את השאלה הזו בצורה אמפירית לאו ודאנקן לוקחים מספר נתונים לגבי גברים בלבד. נתונים לגבי – מהו העיסוק של האב, מהי השכלת האב, השכלת הבן, מהו העיסוק הראשון של הבן ומהו העיסוק הסופי של הבן. מבחינים בין שני סוגים של ניעות חברתית. ניעות תוך דורית – אם אני התחלתי את הקריירה בתוך מלצרית ונהייתי מרצה באוני' אז בתוך הדור שלי התקדמתי מרובד חברתי אחד לאחר. ניעות בין דורית היא השוואה בין בנים לבין ההורים שלהם. (בשנות החמישים מרבית הנשים היו מחוץ לשוק העבודה אז המחקר עסק בגברים בלבד ולכן הנטייה שלהם הייתה לבחון את השאלה הזו רק על גברים). אם נניח שהכישורים מתפלגים פחות או יותר באופן שווה במעמדות השונים היינו צריכים לצפות שלא משנה מהו העיסוק של האב וההשכלה של האב, לא ישפיעו על העיסוק הסופי של הבן. ומה שלאו ודאנקן מוצאים שנראה בהתחלה כמו תמיכה בתפיסה הפונק' הם מוצאים שהקשר הישיר בין העיסוק של האב לעיסוק הבן הוא קשר חלש. העיסוקים נמדדים לפי ההיררכיה, יוצרים מדד עיסוקים מדד סוציואקונומי שמגדיר לפי אותם סקרים מהם המקצועות היוקרתיים יותר ופחות. איך המיקום של עיסוק האב בהיררכיה ישפיע על מיקום העיסוק של הבן. הידיעה של העיסוק של האב כשלעצמה או הידיעה של השכלת האב מנבאת לנו באופן חלש יחסית את העיסוק הסופי של הבן.

...

· כישורים -> הכשרה -> תפקיד (תגמולים).

3 סוגי תגמולים עיקריים – כסף, יוקרה וגם כח. לכל תפקיד נלווית קומבינציה אחרת של תגמולים. לתפקידים חשובים הרבה תגמולים ולפחות חשובים, תגמולים נמוכים. ההנחה של הגישה הפונק' אומרת שקיימים כישורים דיפרנציאליים. אנשים נולדים עם כשרון, עם פוטנציאל (גבוה יותר אעו נמוך יותר) לכישורים האלה יש רמת נדירות. כישורים שיש להרבה או למעט אנשים. אם חשובים הם גם נדירים החברה צריכה להשקיע יותר מאמץ כדי להבטיח שאותם אנשים בעלי כישורים נדירים יהיו אה שיעשו את המאמץ שכרוך בהכשרה ויקחו על עצמם את התפקידים שבד"כ נלווית להם יותר אחריות, יותר שעות עבודה וכו'. יש לתגמלם כראוי כדי לתמרץ אותם לקחת את התפקידים האלה.

הנוסחה הזו היא בבסיס הדיון באי שיויון. אי השיויון הוא תוצר של הענקת תגמולים גבוהים יותר לאנשים מוכשרים יותר שהשקיעו יותר בהכשרה.

מרקס:

· החברה כחברה מעמדית

אין התעניינות במוביליות של היחיד שנתפסת כאחד ממנגנוני השעתוק (תודעה כוזבת).

· ניאו מרקסיזם – בשנות ה70-80 צמחו תיאוריות ניאו מרקסיסטיות. ניסו לעשות התאמות של מרקס למצב של שוק העבודה בזמנם. בעוד מרקס עצמו צמצם מאד את המאפיינים של מעמדות לבעלות או חוסר בעלות על אמצעי הייצור, הניאו מרקסיסטיות התחילו לדבר על תחליף לבעלות על הון גם בגלל שעכשיו כולנו בעלים של הון. לכל אחד יש איזושהי קופת חסכון או קופת גמל או השקעות או חסכונות או פנסיה. יש חוקרים שאומרים ש החברה האמריקאית היא סוציאליסטית. הבעלות על ההון מתחלקת באופן מאד שווה בחברה....... לרובינו יש מידה של בעלות על אמצעי הייצור. הקריטריון הזה פחות מבדיל עבור הניאו מרקסיסטים. אצל מרקס השכירים זה לא משנה מה המשכורת שלהם, כולם נתפסו כשייכים לקבוצת חסרי אמצעי הייצור. שכיר מנכ"ל או פקיד זוטר, שניהם חלק מאותו מעמד. הניאו מרקסיסטים התחילו להסתכל על מידת האוטונומיה של האדם בשוק העבודה שמרכיב שמסמן את המיקום המעמדי של היחיד. אוטונומיה כלומר לבחור את מקום העבודה, הרבה הזדמנויות תעסוקתיות, שבמהלך העבודה יהיה פיקוח ומידת שליטה גדולה יותר בעבודה שהוא עושה. פועל בפס ייצור אין לו שום אוטונומיה להחליט מה לעשות, מינימום מוחלט וקטן מאד של אוטונומיה להחליט מה לעשות. לעומת זאת, מרצה באוני' יכול להחליט מתי להגיע בבוקר, נושאי הרצאה, תחומי מחקר, מה להגיד, איזה מטלות לתת לתלמידים. האוטונומיה גבוהה מאד אך עדיין שכירה. לא מתעקשים שיהיו שני מעמדות אלא שנשים לב לתפקיד של המיקום הסוציו אוקנומי – ההשפםעה האפשרויות המטריאליסטיות שיש לאדם על סיכויי החיים שלו והדגש כאן על הקשר בין מיקום מעמדי שכולל גם את המשכורת אבל גם את מידת האוטונומיה בעבודה, את הקשר בין שני אלה לכ=בין כל מיני סוגיות רבות ומורכבות אחרות (הזדמנויות תעסוקתיות שלי ושל ילדי, הזדמנויות חינוכיות, סיכויים למצוא אהבה, בריאות, אושר, בחירות פוליטיות, יכולת לנוע בעולם). העיסוק של החוקרים בריבוד קושר את הריבוד למגוון מאד רחב של תופעות חברתיות.

מעמדות כנגזרים מאוטונומיה ולאו דווקא מבעלות על הון.

דגש על קשר בין מיקום מעמדי לכל סוגיה אחרת – מהזדמנויות תעסוקתיות וחינוכיות לסוגיות של אהבה, בריאות, אושר ועוד.

וובר – מעמד סטטוס ומפלגה

· גישה רב שכבתית: שלושה סולמות ריבודיים

o מעמדי – סיכוי בשוק (התנהגות אינדיבידואליסטית)

o יוקרה – השתייכות לקבוצת סטטוד (פעולה קבוצתית של סגירות והדרה)

o כח – פעולה קבוצתית של צבירת כוח.

· חברות שונות מציבות במרכזן סולם ריבודי שונה וגוזרות ממנו את מיקומו של היחיד בסדר החברתי.

· חשיבות אפשרות המרת המשאבים.

פייר בורדייה – בין וובר למרקס

לפיו ההון\מיקום מעמדי מגדיר את סיכויי חייו של היחיד. בעקבות מרקס מדבר על הבורגנות כמעמד השולט.

· דגש על מרכזיותו של ההון בקביעת סיכויי חייו של היחיד.

· הבורגנות כמעמד השולט בחברה בת זמננו – גם בעיני בורדייה ורוב עבודותיו עוסקות במעמד הבינוי. החברה הצרפתית אותה הוא חוקר במשך רוב העבודה המחקרית שלו היא חברה מאד מעמדית. כשאנחנו משווים חברות אנחנו שואלים מה הסיכוי של אדם שנולד במעמד הנמוך לטפס למעמד גבוה. החברה הצרפתית מאד מקשה על אלה שנולדו במעמד הנמוך להגיע אל מעמד גבוה. השתמש בנסיון חייו כדי לעשות תיאורטיזציה של המכשולים העומדים בפני בני המעמד הנמוך בנסיונם לעלות למעמד גבוה יותר.

· אבל הבנה של קיומם של סוגים שונים של הון תרבותי וסימבולי הניתנמים להמרה בהון כלכלי.

הריבוד החברתי נשען על סוגים שונים של הון. לא הון כלכלי אלא למשל הון תרבותי –

o הון תרבותי הוא מושג המתייחס לעולם הידע והתוכן של היחיד והקבוצה, והוא מתפקד כגורם מרבד וכגורם המשעתק את אי השיויון, ואת עליונותם החברתית של קבוצות מסוימות והנמכתן והדרתן של קבוצות אחרות. – למשל, בצרפת מאד חשובה היכולת לדבר על אוכל. משתמש בנתונים כמותיים בספרו "הבחנות" כדי להראות שיש הבדלים קונסיסטנטיים בהעדפות של בני המעמדות השונים. יש קשר בין המשכורת לבין העדפת אוכל. או מוזיקה אהובה. או בין יצירות האומנות שאדם יעדיף לרכוש, הספרות, תכניות טלויזיה וכו'. לטענת בורדייה למעמדות השונים, הקבוצות החברתיות השונות יש הון תרבותי שונה. בורדייה מדגיש מאד את העובדה – המעמד הבינוני לעומת המעמד הגבוה הוא שקובע מה גבוה ומה נמוך. הוא שמגדיר את המוזיקה הקלאסית כמוזיקה נעלית על פני מוזיקה פופולרית, מגדיר את הדגים כמזון מתוחכם ואנין יותר מתפוחי אדמה והוא שמגדיר את היין מבורדו בן כך וכך שנים ועפיצות מסוג מסוימם יהיה טעים יותר מיין אחר.

o הביטוס. קודים תרבותיים שהאדם מפנים. הם הופכים לחלק בלתי נפרד מהגוף שלנו. מבטא תנועות גוף. שפה, גינוני אכילה. אם אנחנו לומדים ומפנימים בילדות הם הופכים לחלק בלתי נפרד מההתנהגות הבסיסית שלנו ואם אנחנו מבוגרים הרבה יותר קשה לנו ללמוד. בחברות מרובדות, מי שאינו בעל ההון התרבותי הנכון, יתקשה מאד להשתלב במעמד הבינוני.

הון חברתי מתייחס לקשרים החברתיים שלנו וכמה יש לנו ועם מי ומה הבנאדם עימו אנו בקשר יהיו מוכן או לא מוכן לעשות עבורינו. סוג של משאב שעוזר לנו להתקדם בעולם כמו הון כלכלי והון תרבותי.

מבוא לסוציולוגיה -סיכומים

מבוא לסוציולוגיה - סיכומים: דמיון סוציולוגי

מבוא לסוציולוגיה - סיכומים: התפתחות הסוציולוגיה והדמיון הסוציולוגי

מבוא לסוציולוגיה -סיכומים: צירים מרכזיים בסוציולוגיה

מבוא לסוציולוגיה-סיכומים: סוציאליזציה והבניית זהות

מבוא לסוציולוגיה - סיכומים: הבניית זהות

מבוא לסוציולוגיה- סיכומים: דורקהיים על התאבדויות

מבוא לסוציולוגיה - סיכומים: היחיד והסדר החברתי

מבוא לסוציולוגיה -סיכומים: דירקהיים – מושגים מרכזיים

מבוא לסוציולוגיה - סיכומים: מרקס על הסדר החברתי

מבוא לסוציולוגיה - סיכומים: האינטראקציה הסימבולית

מבוא לסוציולוגיה -סיכומים: הבנייה חברתית של המציאות