סיכומים בהיסטוריה: אירלנד במאה ה-20

סיכומים בהיסטוריה: אירלנד במאה ה-20

אירלנד

יחסי אירלנד אנגליה:

·          

·         המרד האירי של 1968 – דיכוי של האירים ע"י הבריטים.

·         התנועות הלאומיות: בגדול, כל התנועות הלאומיות התפתחו באירופה במאה ה-19. הסכסוך האירי-אנגלי, הוא סכסוך בן 800 שנה.

·         אירלנד היא חלק מבריטניה: ככזו היא מתפתחת לאורך ההתפתחות האנגלית (כולל בחירות לאנגליה וכד')

·         בכלליות, הבריטים רואים באירלנד חלק מבריטניה.

רקע היסטורי:

·         הרעב הגדול (1845-1849): מיליון אנשים מתו, המונים היגרו לארה"ב (באותם שנים האירים היו חצי מכמות המהגרים). עד 1923 (עד הגבלת העלייה ע"י ארה"ב) העלייה האירית המשיכה.

·         הפיניאן מובמנט: בארה"ב (עליה היגרו המוני אירים) קמה תנועה אירית בעשורים האחרונים של המאה ה-19.

·         החלוקה באירלנד: רב קתולי, מיעוט אנגליקני (פרוטסטנטים, השיוך הוא למלכת אנגליה). הממלכה בבריטניה "קנתה" אירים (נאמנות פוליטית ודתית) ע"י כסף.

·         סוף המאה ה-19 – שלושה זרמים פוליטיים:

-          זרם אוניוניסטי: הזרם שרוצה שאירלנד תשאר חלק מהממלכה הבריטית המאוחדת. (האליטה קרובה לשלטון בלונדון).

א.      מנהיג: לורד קרסול.

ב.      מתארגנים פוליטית וצבאית במיליציות (לקראת המאה ה-20) בגלל ההבנה שאירלנד הולכת להתנגשות אלימה (כמו תמיד באירלנד).

-          זרם אוטונומיסטי: (שין פיין) זרם עם שאיפה לאוטונומיה מלאה מהשלטון הבריטי

-          הזרם האינדפננטיסטי: זרם השואף לעצמאות.

·         -1914-1886: חקיקת חוקים בבריטניה על אירלנד: 3 חוקים שנותנים זכויות לאירלנד כדי להרגיע את המצב. הבריטים נענים לבקשות של האירים, תוך ניסיון להגיע לפשרה בלי שיהיה מאבק אלים. החוק השלישי לא יוצא לפועל בגלל המלחמה.

·          תחילת המאה ה-20 - שין פיין (תרגום מילולי "אנחנו לבדנו"): שין פיין רוצה להשיג מקסימום אוטונומיה, עדיין במסגרת האימפריה הבריטית => הכרה בזכויות קולקטיביות. בריטניה מתחילה בסדרת דיונים על המצב באירלנד. ג'ון פיימונד

·         היוניוניסטים באירלנד (1913) מקימים מיליציה: תפקידה להתנגד לאלו השואים לאוטונומיה והעצמאות.

·         האוטונומיסטים באירלנד (1914) מקימים מיליציה: כנגד המיליציות האחרות.

·         בפועל: בריטניה מצטרפת למלחמת העולם הראשונה ושני הזרמים מצטרפים לכוחותיה. האינדפינדיסטים לא מצטרפים לשורות הבריטים.

·         בזמן המלחמה:

-          הגרמנים נתנו כח ליוניוניסטים כדי לעודד מלחמת אזרחים. מאוחר יותר נתנו כח למתנגדים ליוניוניסטים (?).

-          רבולוציוניים פוליטי: מעשים אקטיבים כדי לחולל מהפכות פנימיות בשטח האויב. היה בסטאלין. הגרמנים עושים את זה הרבה מאוד בהקשר האירי.

·         מרק 'הפסקה': אירים שרוצים לגרש את הבריטים באמצע המלחמה. לאומנים אירים שהשלתלטו על דבלין ועוד כמה ערים. לקח לבריטים זמן רב עד שדיכו את המרד. הבריטים הוציאו להורג את כולם כולל רוג'ר קייסמנט (1916).

·         פרשנויות למרד:

-          המורדים ידעו אין להם סיכוי, אבל הם היו מוכנים להקריב את עצמם ברוח הדתית הקתולית: דוגמא אישית שתשמש להשראה לבאים אחריהם => למען הלאום שצריך לצמוח לפי אמונתם.

-          יש הטוענים שחושבים שהיה להם סיכוי.

·         אנקדוטה על רוג'ר קייסמנט: דמות ססגונית וכריזמטית שהנהיגה את המרד, לפני - הוא עסק בפרסום העבדות הקשה באפריקה (קונגו) ודרום אמריקה (ברזיל) עם הבריטים. מאוחר יותר כשגילו הבריטים שהוא בקשר עם הגרמנים הם פרסומו את כתביו ההומו-סקסואלים. רק בשנות ה-70 הוא הוחזר ל'ספרי ההיסטוריה' כגיבור לאומי. היום הוא נחשב לגיבור כפעיל זכויות אדם.

·         חוק 1914 שזיכה את האירים בסוג של אוטונומיה לא ניתן היה ליישום אחרי המרד – מה היה אחרי המלחמה? היו 3 אפשרויות (אוטונומיה, עצמאות, חלק מבריטניה).

·         הגרילה הבריטית אחרי המלחמה (גם נגד הבריטים וגם נגד המתנגדים ללאומיות האירית): הבריטים נאלצו להכניס יותר ויותר צבא לאירלנד כדי לדכא את המרידות. –

-          דוג': "בלק אנד טנקס" כוחות בריטים שדיכו את המרידות. הבריטים גייסו ל"בלק אנד טנקס" אנשים מפוקפקים שהתעללו באירים.

-          השין פיין ומייקל קולינס (אחד מגיבורי המרד שלא הצליחו לתופס אותו): הכניס את התפיסה שצריכים להפוך את אירלנד "פרי סטייט" (אוטונומיה ללא עצמאות). נרצח מאוחר יותר על ידי הקיצוניים עוד יותר מצד ימין באירלנד.

-          אנקדוטה: "מיכאל" של יצחק שמיר מהלח"י לקח ממנו את הכינוי.

·         1920: אירלנד זוכה לאוטונומיה ללא עצמאות => הפרלמנט האירי חייב להישבע למלכת אנגליה.

·         מאבק חדש: בין הלאומנים הקתוליים המונהגים על ידי אדמונד דה-ולרה (שרוצים עצמאות) לבין השין פיין-האוטונומיסטים (שהוביל את המאבק לאוטונומיה וזכה)

·         פריצת מלחמת האזרחים האירית: 1923.

הפיצול בין הדרום לצפון:

·         הדרום: מקימים מדינה עצמאית לחלוטין ברשות אדמונד דה-ולרה. (רב קתולי ברור, עם מיעוט קטן אנגליקני)

·         הצפון: מאוטונומיה להיצמדות לבריטניה => אפילו בריטניה שינתה את שמה ככוללת את צפון אירלנד. (רב אנגליקני, עם מיעוט קתולי גדול יחסית ("האירים האמתיים")

·         מה קורה במלחמת העולם ה-2: דרום אירלנד לא משתתפת במלחמה, לעומת צפון אירלנד שחל שם גיוס חובה, מופצצת ע"י הגרמנים וכד'.

·         אנקדוטה: 50,000 מתנדבים של הרפובליקה האירית (הדרום) שעוזרים לבריטים להלחם בגרמניה. בכל זאת הדרום נהנה משקט יחסי והיותם מדינת מערב שלא משוייכת לאף צד.

·         המלחמה מביאה לדעיכה משמעותית בכוחה הפוליטי והכלכלי של אירלנד הצפונית.

·         האירים מתחילים להגר: האירים הצפוניים מהגרים לארה"ב ובריטניה => בריטניה מתמלאת באירים (בעיקר בצפון –ליברפול-, אבל לא רק).

·         ההגירה האירית מתחילה להעלות שאלות בתוך בריטניה: קולות האומרים שכדאי לנתק את האירים כולם מבריטניה.

·         1960: פריצת מהומות באירלנד בין   . הבריטים לא מצליחים להרגיע את המהומות, הפרלמנט הפנים אירי של הצפון לא מצליח להרגיע את המצב ומבקש מהבריטים להכניס את הצבא הבריטי.

·         הצבא הבריטי נכנס לאירלנד הצפונית: מתפתחת עוד מלחמת אזרחים (1970-2000).

-          3200 איש מתים

-          היוניוניסטים משתלטים במאבק על האירים (

·         אנקדוטה: הממשלה המקומית בצפון אירלנד שרדה עד 1972.

·         IRA – האייריש ריפבליק ארמי (חזית המאבק של התנועה הלאומית האירית): -

-          נוסדה ב1919 לפני שהיה הסכם וחלוקה. הוא מייצג את האינטרסים הקתולים. קושרים לשין.פיין אבל התפלגו מהם מאוחר יותר.

-          הממשלה האירית בצפון לא תומכת ישירות בצבא האירי.

-          האוכלוסייה של הדרום תומכת ועוזרת.

-          בעיקר ארה"ב מסייעת מאוד.

·         הפרונס (אגף קיצוני בIRA): פותח בטרור בתוך בריטניה => בשנות ה-70 וה-80 היו מתפוצצים פאבים של אנגליקנים בבריטניה עצמה. בהמשך גם לפאבים בתוך לונדון. בהמשך לרכבות התחתיות בלונדון.

·         בפועל: מאבק טרוריסטי שהצליח לדחוף את הבריטים לפינה וחייב אותם להתחיל במסר ומתן.

·         בשנות ה-90 וה-2000 הבריטים ניסו לדבר עם אנשים מתוך הIRA להפסקת אש ומאוחר יותר לתנאים פוליטיים.

·         במקביל, הבריטים הצליחו להגדיל שסע בתוך ה-IRA:

-          שיתוף פעולה בריטי עם ממשלת אירלנד.

-          ניסו לבודד את הקיצוניים בIRA (הפרונס) ולרצוח את מנהיגיהם.

-          מצד שני, נתנו תנאים טובים למתונים בIRA.

·         בסוף: בתחילת ה-2000, הIRA מוותר על השימוש בנשק. הסכם בין הבריטים ל-IRA. הוחזר השלטון לאירלנד. היוניוניסטים נכנסו להסכם עם הבריטים. המצב "בגדול" התייצב.

·         סעיף מעניין בהסכם: אנשי צפון אירלנד מחזיקים גם באזרחות בריטית וגם באזרחות אירית (היום יש לזה פחות משמעות בגלל הכניסה לאיחוד האירופי).

·         הרפובליקה האירית (אירלנד הדרומית):

-          נכנסה לאומ ב19

-         נכנסה לאיחוד ב1975.

-          בדרום הכלכלה פורחת ובצפון הכלכלה צונחת: לאט לאט, מהמדינה הלא מפותחת ביותר, עד לשנות ה-90 הם התחילו לעלות את מצבם הכלכלי להיות בין המובילים בעולם (גם קצת בירה, אבל בעיקר היי-טק ושירותים). (הכלכלה של צפון אירלנד לעומת זה הלכה ושקעה כי אין מקורות פרנסה עיקריים...בדומה לסקוטלנד, רק בלי הנפט)

-          היום, אחרי השלום, המצב משפיע לטובה מאוד על אירלנד הצפונית.

עוד מושגים:

·         המחוזות באירלנד: סה"כ 32. 6 אולסטר ועוד 26 בדרום אירלנד.

·         אולסטר: הם 6 המחוזות בצפון שהחליטו לדבוק בבריטניה ולהפרד מדרום אירלנד. הם קיבלו אוטונומיה. ב72 בוטלה האוטונומיה כי השלטון עבר לממשלה הבריטית המרכזית להשלטת סדר במהומות.

·         פטריק יירס: מרדו ב1916 במרד הפסחא ומונה כנשיא לרפובליקה שעתידה לקום (ובסוף לא קמה). הוא הוצא להורג אחרי שנתפס.