סיכומים בהיסטוריה: מהפכות באמריקה הלטינית

סיכומים בהיסטוריה: מהפכות באמריקה הלטינית

על המהפכות – מהפכות שקורות, אבל אין שינוי בכלל למודל החברתי ובדרך כלל גם אין שינוי במבנה הזהות:

·         המהפכות באמריקה הלטינית לא עבדו: מצד שני, לצבא היה תפקיד מייסד, ולכן היה קשה להתנגד למשטר.?

·         מעגליות המהפכות: הצבא לא יכול לשלוט באמת בעם, גלי דמוקרטיזציה, אין השתלטות וחוזר חלילה.

·         טיעוני המהפכנים: מהפכה משחררת: מספקת את הזהות, והאימפריאליזם מנצל אותנו.

·         המהפכה המקסיקנית (1910-1921) מהפכה ששימרה את מבנה ההיררכיה: דוגמת החברה המקסיקנית עד 1911: תמיד שמנסים לעשות מהפכה, מורידים את השלטון אבל האליטה עולה שוב פעם והאליטות ממשיכות לשלוט במדינה.

·         קשה להקים דמוקרטיה יציבה, בגלל שבכל פעם שיש ערעור על המשטר, הצבא משתלט על העניינים => הדבר גורם לבעיה עצומה: למרות המהפכות, הלחץ הולך לצובר תאוצה => ההמון עדיין לא מצליח.

·         בוליביה 1942: תנועה סוציאליסטית, לאומנית מנסה לעשות מהפכה. אבל שוב לא מצליחים לעשות מהפכה. במאה ה-21 בוחרים בבוליביה נשיא אינדיאני שרוצה לדבר בשם האינדיאנים ואומר שהמדינה שייכת להם ולא ללבנים שהם האליטות.

·         קובה (1960) – פידל קסטרו: כח אליטה קטן מצליח לסלק את הדיקטטורה הצבאית. אנשי הגרילה בהנהגת פידל קסטרו, ואנשי גרילה משתלטים על המדינה בלשון מהפכנית. מדברים על שני נושאים:

-         שינוי מעמדי.

-          קהילות זהות (קובה הייתה עצמאית מתחילת המאה). הקובנים הרגישו שיש עצמאות מדומה. שדוגרי האמריקאים שולטים בקובה.

היחס בין המערב לאמריקה הלטינית

·         תיאוריית התלות: התלות הכלכלית של אמריקה הלטינית (באספקת חומרי גלם) מביאה תלות תרבותית-רוחנית במערב אירופה וארה"ב.

-         חדירת רעיונות הליברליזם, המהפכה הצרפתית והאמריקאית.

-          חדירת המרקסיזם והאנרכיזם.

-          התלות יוצרת יחסים מורכבים.

-          ברית בין האליטות הכלכליות באמריקה הלטינית לבין הפוליטיקאים. העניים נשארים עניים.

המהפכה בקובה:

·         האינטרסים של האליטות, המסגרת של המלחמה הקרה והחשש שיהיו מעברים לצד השני => נבואה שמגשימה את עצמה.

·         הקובנים פוגעים באינטרסים האמריקאים (האליטה ששלטה בורחת לארה"ב ופועלת משם).

·         ארה"ב מנסה לארגן הפיכה: מפרץ החזירים. הניסיון נכשל.

·         קסטרו וכו' (שלא היו כ"כ קומוניסטים) פנו למי שיכל לתת עזרה => לבריה"מ ומתפתח משבר הטילים.

·         קובה, מוחרמת ע"י ארה"ב (ונפגעת כלכלית בצורה אנושה).

·         קובה עוברת לצד הקומוניסטי.

·         קובה עוררה פחד במערב שמדינות נוספות "יעברו צד".

·         תגובה של הצד השני של הקיטוב: בעלי הברית של ארה"ב, האנטי קומוניסטים המקומיים, כולם ראו בכל תסיסה איום כאילו הולכת לפרוץ מהפכה קומוניסטית. היה פחד אדיר.

·         התפתחה ה"דוקטרינה לבטחון לאומי" של הצבא, וחוגים שמרניים לאומיים: נגד כניסת הקומוניזם לכל מדינה.

·         מקסיקו לדוג': יצרו סוג אחר של מיסוד (השלטת המרות האזרחית על הצבא) וכך לא היו הרבה מרידות יחסית למדינות אחרות.

הפופוליזם:

·         הנוסחה המנצחת אחרי המשבר הכלכלי הגדול (1930) => עקרון ביניים: שלטון פופוליסטי. מצליחים ליצור קואליציות רחבות מאוד.

·         יוצרים אשלייה שהחברה כולה תעבוד בכוון מסוים, מבלי לחדד את הקיטוב האדיר שקיים בעם.

·         שילוב לאומיות וסוציאליזם (לא מרקסיסטי).

·         הפעלת הפופוליזם לא דורשת תקציב.

-          דוג' ג'טוליו ורגס בברזיל: איש צבא שהיה באליטות הלבנות של ברזיל. איחד את העם.

-          דוג' פרון בארגנטינה: התרשם ממוסליני והיטלר. איש צבא שעשה הפיכה לנבחר בבחירות חוקיות ב56. ניסה לשנות את הזהות ולגבש אותה יחד. התייחס לבעיות הסוצי-כלכליות בכך שלא נכנסו למלחמת העולם ה-1 ונהנו מהייצוא המשמעותי של הדברים.

פופוליזם שמטרתו היא קצרת טווח: נותנים "מתנות" ודברים שעוזרים לגיוס העם (חינוך, בריאות, וכד'.

·         דוגמאות של הפופוליזם:

-          דוג' קרדינס (מקסיקו), נשיא המדינה, שהגיע לכפרים נידחים במקסיקו שהיו מנותקים לחלוטין => נתפס כאירוע היסטורי. היה שואל מה הבעיה בכפר? היה מביא איזה פר קטן ופעם ראשונה בהיסטוריה עשו מה שביקשו ממנו => מניפולציה אדירה על אנשים חסרים קול ותודעה פוליטית שעבדה מעולה!,

-          אשתו של פרון הייתה נותנת מתנות לילדים, שעד היום זוכרים את זה.

-          קורה היום אצל הוגו צ'ווז בונצואלה.

·         במרכז: המון סמלים, והמון רעש, בלי פתרון אמיתי לבעיות.

·         הפופוליזם עבד מעולה על פשוטי העם (פחות על העשירים מן הסתם) => דרך מעולה לרכוש את לב ההמון בחברות משוסעות.

אין פתרון לבעיות היסוד: דוגמת צ'ילה:

·         לא פתר את הבעיות היסודיות בכלל: דוג'מת צילה. ב-1970 נבחר נשיא מרקסיסטי בבחירות דמוקרטיות (בלי נשק, בלי מהפכה): הייתה מדינה שומרת חוק. ניסה לעשות חוקית מהפכות => הלאים את הנחושת, חינוך שווה לכולם (ילדים עניים לבתי הספר של העשירים).

·         התוצאה => הפיכה צבאית (שלא הייתה רק בגלל ההתערבות האמריקאית).

·         עליית פינושה: שלטון דיקטטורי.

ההפיכות הצבאיות של שנות ה-70 – תקופה אכזרית

·         ההפיכות הצבאיות הקודמות לא באמת שינו הרבה. פרון: חזר והיה נשיא שוב בפעם השלישי. ושוב, הפיכה צבאית.

·         המהפכות האלו היו משמעותיות יותר:

-          היו פגיעות משמעותיות בניסיונות למהפכה: חיסלו המון אנשים (סטודנטים, ראשי התאגדיות וכד').

·         לאט לאט היו ניסיונות להתחיל בדמוקרטיה.

·         קרבות בין הצבאות והגנרלים לבין קבוצות גרילה.

·         דמוקרטיה בברזיל: מאוד מצליחה.

·         הדמוקרטיה בארגנטינה:

·         ניקרגואה: סיפור דומה עם התערבות אמריקאית ישירה שהביא למלחמת הקונטרסט.

·         קולומביה: נשמרה המסגרת הדמוקרטית (למרות סוחרי סמים, מחתרות לבנים אלימות שרוצים לחסל את השמאל, וגרילה השולטים בחלק מהשטח.)

·         פרו: "השביל הזוהר" - כח גרילה מאואיסטי שאיים על קיום המדינה. המדינה כמעט קרסה כלכלית בגללם. טענו שכל התרבות הקפיטליסטית שהולבש על פרו הוא לא מתאים.