סיכומים בהיסטוריה: ברה"מ אחרי סטלין ועד לפירוק

סיכומים בהיסטוריה: ברה"מ אחרי סטלין ועד לפירוק

·         סטלין היה חולה מאוד וכשהוא מת הוא לא קבע יורש תחתיו.

·         סטלין היה דמות אדירה ומשמעותית והיה משבר אדיר כשהוא מת.

·         במקום להתחיל במאבק פוליטי מי יירש אותו, ניסו לעשות הנהגה כללית תוך איחוד של 3 אנשים במפלגה: חרושצ'וב, מולוטוב (שר החוץ), ברזנייב.

·         לאורנטי ברייה, היה ראש השירותים החשאיים. ראשי המפלגה חיסלו אותו מהר מאוד. לא חיסלו אותו בדרך הקלאסית אלא עשו לו משפט פיקטיבי, בו היו האשמות על אונס וכו'.

·         ניקיטה חרושצ'וב הרכיב קואליציות והצליח להתמנות למזכ"ל המפלגה.

·         כדי להשיג לגיטימציה הוא התחיל בהרפייה.

·         הקומוניזם ב-1984 קיבל תפקיד משמעותי אחד: להחיות את בריה"מ.

·         הקומוניזם נתפס היום כמאוד תוקפני, אבל הנרטיב הסובייטי, הוא החיים בפחד שהמערב יכבש שוב ע"י אוייב זר. (הפולנים, האמריקאים, הצ'כים, וכו' פלשו במלחמת העולם הראשונה לבריה"מ. במלחמת העולם השנייה שוב פלשו עליהם) היה פחד גדול ששוב יבואו ויפלשו לבריה"מ ושוב ישמידו שם הכל.

·         בריה"מ הוציאה כל שנה אחוז כפול מהתל"ג על הוצאות בטחון מארה"ב (בעוד שבפועל לא הייתה מלחמה).

·         קשה מאוד לשקם את המדינה מבחינה כלכלית כשמוציאים כל הזמן הוצאות אדירות על בטחון (זה גם בין הגורמים לנפילתה).

·         בגלל שאנשים לא "חיו" את המלחמה, כמו ראשי המפלגה והצבא האדום, השאיפה של העם הייתה לצרכים בסיסיים: אוכל, טלוויזיה וכו'.

·         אמנם הייתה מדינת רווחה מושלמת: חינוך, תעסוקה לכולם, דיור לכולם, דברים שלא היו במערב. אבל הדברים הפשוטים שהיו במערב לא היו בבריה"מ.

·         חרושצ'וב הבין את זה אבל הוא הרגיש צורך לחזק את הצבא.

המאבק בחלל:

·         סיפור הספוטניק: באוקטובר 1957 שלחו הרוסים את הלווין הראשון לחלל. כבוד אדיר והרגשה אדירה שחיזקה מאוד את המפלגה.

·         חרושצ'וב ראה ששמה של בריה"מ עלה. הוא החליט לעלות לשלב הבא: לשלוח חיה לחלל ב-7 בנובמבר (יום המהפכה). שלחו את הכלבה לייקה לחלל. הכלבה מתה אחרי כמה שעות, אבל פרסמו שהכלבה חיה. ושוב כולם התלהבו. 

·         כעבור שנתיים העלו את יורי גגיירין לחלל והוא חזר.

·         כל סיפור המאבק בחלל היה יתרון על המערב.

·         מ1949 היה גם לרוסים נשק אטומי.

משבר הטילים - המאבק בקובה:

·         האמריקאים באו לפלוש למפרץ החזירים.

·         קסטרו לא היה קומוניסט. אבל הוא חיפש תמיכה. פנה לבריה"מ.

·         חרושצ'וב קנה את המציאה והעמיד טילים בקובה שיאיימו על ארה"ב.

·         ג'ורג' קנדי קיבל המלצה להפציץ את רוסיה. הוא סרב.

·         הוא ניהל בדרכים דיפלומטיות את המשבר ולא נתן לספינות הרוסיות לעבור.

·         הדבר השפיל מאוד את חרושצ'וב.

המשך ההתפתחות

·         חרושצ'וב נכשל גם בניהול ענייני הפנים:

·         לא הצליח להעלות את רמת החיים.

·         ב-1964 הדיחו את חורשוב.

ברית המועצות פוסט-סטלין – השלמות

·         ועידת ה-20:

-          הועידות היו חסויות בגדול, בעיתונים (פרבטה ואיסטסיה) פירסמו מה שהמפלגה רצתה שיפרסמו.

-          ניקיטה חרושצ'וב תקף את סטלין (3 שנים אחרי שהוא מת): גילה את פשעי סטלין, חשף את החסרונות בתפיסתו, והציג תפיסה אחרת של קומוניסם יותר רך שהתחשב יותר בצרכי העם. (למרות שעדיין כל מרידה דוכאה באכזריות רבה מאוד)

·         המרד בהונגריה:

-          דוכא באכזריות רבה מאוד.

-          הפחד לא היה מבריטניה (שהתעסקה עם סואץ)

-          הפחד היה מארה"ב שתתערב במרד ותסייע ללאומיות ההונגרית.

·         אי אפשר להעניש את כל הרעים: תמיד יש חלק מהרעים שממשיכים לשלטון הבא (כך גם היו נאצים שהמשיכו לפעול בגרמניה וכו')

·         בתקופת חרושצ'וב הקטינו מאוד את היקף מחנות הריכוז וההגליה. אבל לא סיימו אותה.

·         התנגדויות רבות על בסיס לאומי:

-          הציוניים (נתן שרנסקי)

-          גרוזינית ועוד לאומים רבים.

·         הטבע הטוטליטארי של הריה"מ עם חורשוב עבר שלב, אבל לא היה קרוב למערב.

·         נפילת חרושצ'וב הייתה בשני צירים:

-          הציר הבינ"ל: משבר קובה השפיל את חורשוב (למרות שהיה הישג ביניים קטן לבריה"מ) (קנדי הצליח, למרות שבמקומות אחרים הוא עשה הרבה טעויות) זה מסביר למה ברשנייב שיגיע אחרי ברושוב ינסה להשיג דרך חיים משותפת עם האמריקאים (נהיה אוייבים אבל רגועים).

-           

עידן ברז'נייב:

·         שיחק משחק עם ארה"ב: התחילו לחתום על הסכמים וכו'.

·         הכל כדי להוריד את הלחץ הכלכלי שלא עבד בכלל.

·         ברשנייב האמין שהמפתח הוא להגיע ליציבות עם המערב כדי לזכות לתמיכה, פחות חרם וכו' כדי לעזור כלכלה => הדבר היה מנוגד למפקדי הצבא האדום שלא רצו שיורידו את התמיכה בהם.

·         ה-CIA ידעו באמת את הסטטיסטיקות על בריה"מ => הם ידעו כל הזמן שבריה"מ הרבה יותר חלשה ממה שהיא נראית בגלל הבעיה הכלכלית האדירה.

·         הלסינקי: הנאום הסודי של חורשוב דלף ממוסקבה, דרך פולין והגיע לבן גוריון שנתן אותו לאמריקאים. הם פרסמו ומצב זכויות האדם בבריה"מ התגלה לעולם כולו. הסובייטים בהלסינקי השיגו הכרה בינ"ל למצב שנוצר אחרי מלחמת העולם השנייה: הגבולות במערב הוכרו על ידי העולם הבינ"ל.

·         אחד הבעייות של ברשנייב היה חוסר אופק. האמריקאים ב-67 הנחיתו אדם על הירח ו"ניצחו" את בריה"מ.

·         סטגנציה (בריה"מ נעצרה): רמת החיים עלתה הרבה מאז מלחמת העולם השנייה, אבל לא עלתה מספיק. האוכלוסייה רצתה לחיות בצורה יותר נוחה והמערכת לא הייתה מסוגלת לספק את הצרכים של האוכלוסייה.

·         הכלכלה של בריה"מ הייתה השנייה הגדולה בעולם (עד שנות ה-90 במשבר). עקב האכילס של הכלכלה הוא שהם מייצרים הרבה מאוד חומרי גלם: מתכות, גז, יהלום וכו'. אבל המדינה עדיין נמצאת בסטגנציה. 

לאחר שברשנייב מת, עלה אנדרופוב

·         איש שירותיים חשאיים.

·         היה חולה מאוד.

·         החזיק מעמד שנתיים.

·         מת ועלה אחריו...

צ'רמנקוב: עלה גם לתקופה קצרה מאוד.

·         התחילה תסיסה לאומית בלאומים השונים של בריה"מ.

·         אחרי צ'רמנקוב עולה

·         הפתיחה (מבחינה פוליטית, חופש ביטוי, וכו', תוך שמירת השלטון הקומוניסטי) ורסטוקטרציה (מבחינה מוסדית וכלכלית.).

·         ברגע שפתחו את השסתום ונתנו לקבוצות (קודם בתוך המפלגה, ואחר כך מחוץ למפלגה) היה מאוד קשה לשמור על המערכת => הביקורות התחילו לייצר לחץ מטורף.

·         1979 בריה"מ (כנגד המדיניות המוצהרת) פלשה לאפגניסטן (עד עתה לא כבשו מדינה אחרת): בגלל צרכים פוליטיים בתוך אפגניסטן ובצד הסובייטי (היה פחד שהאסלאם יפלוש לסובייטים).

-          משתנה נוסף שיצר לחץ פנימי.

-          נכנסים לתוך אפגניסטן למלחמה שנמשכת 10 שנים. כעבור 10 שנים בריה"מ והצבא האדום, מובסת. (הרבה דברים עזרו, טילי סטינגר להפלת ההליקופטרים הסובייטים, ה-CIA אימן המון אנשים שאחרי זה חזרו לאירופה וכו', התנאים היו קשים, בן לאדן הוא גבר וכו').

מיכאל גורבצ'וב וההנהגה הצעירה

·         דור ראשון שלא היה פעיל במלחמת העולם השנייה. גדלו כילדים אצל סטלין (בני כ-40-50).

·         גורבצ'וב הבין שיש הרבה מאוד בעיות:

-          השלטון לא נהנה הלגיטימציה שהייתה לו: אין הישגים בחלל, אין הנאה מתוצאות מלחמת העולם השנייה וכו'..

-          בעיה כלכלית גדולה.

-          משתנה חיצוני חשוב: בבריטניה וארה"ב יש אנטי-קומוניסטים רציניים=> רייגן בארה"ב ות'אצר בבריטניה. SDI ("מלחמת הכוכבים" סטרטג'יק גיפנס אינשאייטיב): להעלות את התחרות לרמה כזו שהסובייטים כבר לא יוכלו להתחרות עם ארה"ב. לסובייטים לא היה את הכסף, ולא היה טכנולוגיה להתמודד עם ארה"ב. בפועל, גם לארה"ב לא היה את הטכנולוגיה וגם לא את הכסף (לארה"ב היו חובות מאוד גדולים).

·         גורבטשוב הלך לכוון של רפורמות עמוקות ופתיחת המערכת לחלוטין:

·         יש בעיה סטרוקטורלית של בריה"מ: בריה"מ הייתה פדרציה (בפועל, קונפדרציה שכפופה למלגה הקומוניסטית של בריה"מ).

-          סעיף 72: אם משאל עם בתוך כל מדינה בבריה"מ חליט ב2/3 מהקולות לפרוש מהברית, זה מותר. בתקופות הקודמות לא חלמו אפילו לנסות את זה.

·         ברגע שההייתה פתיחות וחופש פוליטי, והלאומיות צמחה, יחד עם הבעיות הכלכליות, תוצאות המלחמה באפגניסטן, עם הSDI, עם חוסר היכולת של השלטון לשלוט בהתפתחות וכו' => התפרקות הגוש הסובייטי.

·         89 נופלת החומה בברלין.

·         בהונגריה הוכנסו רפורמות כלכליות שהתקרבו למערב (אחרי המרד).

·         האלבנים הלכו בשנות ה-60 עם הסינים (לא כ"כ משפיעים)

·         יגוסלביה הלכה מזמן.

·         רומניה, צ'אוצ'סקו ומשטרו הגדילו את הלחץ עד לפיצוץ.

·         אחרי התפרקות הגוש הסוייבטי, התחילה להתפרק בריה"מ:

-          גורבטשוב ניסה לעשות הסכמים שיותירו את המדינה עם סייגים, אבל זה לא עבד.

משמעותיות הפירוק:

·         הביט בינ"ל: מ-2 הגמוניות להגמון אחד או לעולם רב-גושי.

·         90-91: המערכת נכנסת למערבולת שקשה לשלוט בה: אין התפרעויות גדולות, אבל מבחינה פוליטית האימפריה הסובייטית הולכת וקורסת. מפרקים את בריה"מ.

·         8 מדינות ורוסיה איךשהוא הסכימו.

·         המדינות הבלטיות וגרוזיה לא הסכימו עם ההנהגה של רוסיה.

·         היו מערכות אינטרסיים כלל סובייטיות: הצבא האדום, שירותי הביטחון,=> קורפורציות שרוצים לשמר את הסובייטיות.

·         באמצע הפירוק היה הפיכה כדי לנסות להשתלט מחדש על בריה"מ. גיבור ההפיכה של 1991: בוריס יילצין: ראש הפרלמנט החדש של הפרלמנט. ההפיכה לא מצליחה אבל גורבטשוב מתפטר. 3 ימים לפני חג המולד הסוף מגיע ובריה"מ מכריזה על פירוק.

·         יילצין יהפך למנהיג רוסיה החדשה.

·         הניסיון האחרון: הקמת הCIS: חבר העמים המרכזי (רוסיה, אוקראינה, בלארוס ועוד) מנסות להוביל איחוד רגוע יותר אבל זה לא מצליח.

·         התל"ג של בריה"מ יורד בטירוף: מ91-95 הכלכלה קטנה בחצי. ליפן, גרמניה, ועוד הכלכלות האחרות עלו. אחוז העוני במדינות רבות עולה ל50% מהאוכלוסייה. יש התפרקות רבה.

·         ילצין מנהל בצורה אוטוריטארית בכסות דמוקרטית רפורמות דרקוניות נאו-ליברליות בהשראת קרן המטבע הבנ"ל וארה"ב: המדינה לא מתפרקת רק כמדינה, אלא גם כחברה.

·         מה קורה?

-          93 עוד ניסיון הפיכה. לא מעט אלימות פוליטית.

-          קרן המטבע והבנק העולמי.

-          מעשית יש מאוד מעט דמוקרטיות מברית המועצות לשעבר. יש יותר במדינות הבלטיות.

·         הדמוקרטיה קיימת פורמאלית. יש חופש ביטוי מסוייג.

·         מי שהשתלט על משאבי הטבע זה מי שהיה מקורב לשלטון קודם לכן.

·         רוסיה עצמה: רוסיה מעצמה וצריכה לכאורה להדמות למדינות מודרניות. המחיר הפוליטי של שנות השינוי (ההדרדרות הכלכלית, המרידות וכו') עשו הרבה בעיות.

משבר צ'צ'ניה

·         המרד הצ'צני: בקפקז יש קבוצות לאומיות שיריבות אחת של השנייה. מתפתחות 2 מלחמות. בסוף הרוסים מצליחים להשתלט על המרד בצ'צ'ניה, והיום צ'צ'ניה היא חלק מרוסיה (למרות שעדיין יש בעיות).

·         הדיכוי של המרד הצ'צ'ני מעידים שהדמוקרטיה לא בדיוק דמוקרטית: היה טווח אדיר.

·         הטרור הצ'צני עבר עד למוסקבה.

היום

·         ילצין חוסל פוליטית.

·         פוטין הופך לראש הממשלה ואז לנשיא. נבחר פעמיים. הפך לרוה"מ. מלבדב הוא הנשיא.

·         שיקום כלכלי של רוסיה והפיכה שלה למלחמה.

·         יכולות גרעיניות: מעצמה גרעינית, עם מספיק פצצות להרוס את העולם כמה פעמים. הגרעין היה מפוזר גם למדינות בריה"מ.

·         צ'רנוביל (1986): אסון בו התפוצץ כור גרעיני. הייתה מדינה ענקית וחזקה עם טכנולוגיות אדירות, אבל עם תחזוקה אדירה. צ'רנוביל איים על כל אירופה בגלל הרוח. עד היום לא כדאי לבקר שם. השלטונות הכחישו לכמה חודשים. פגע בעיקר באוקראינה.

·         קסחסטן: חשיבותה היא בגלל מאגרי הגז והנפט.

·         אוקראינה ובלארוס: שתי דוגמאות שונות.

·         בלארוס: כמעט ולא היו שינויים. משטר אוטוריטארי. רמות דיכוי גבוהות. מעט ניסיונות לרפורמה פוליטית וכלכלית.

·         אוקראינה: המהפכה הכתומה: לא הייתה מהפכה בסוף, אבל בגלל הלחץ הפנימי והחיצוני הם עשו מהלכים לפתיחה.