סיכומים בהיסטוריה: פרשות במהלך מלחמת העולם הראשונה

סיכומים בהיסטוריה: פרשות במהלך מלחמת העולם הראשונה

כניסת האמריקאים למלחמת העולם הראשונה

הפרשה תלויה בהרבה משתנים.

המשתנה הבולט: מלחמת הצוללות שניהלה גרמניה. הגרמנים הפסיקו להיות ג'נטלמנים כי ראו שהבריטים מתחילים להתגונן. לבסוף החלו להטביע גם אוניות ניטרליות לגמרי. האמריקאים המשיכו ליסוע לאירופה, וב-1915 הוטבעו שתי אוניות שהיו עליהן הרבה אזרחים אמריקאים: הלואוזיטניה (ועוד אחת). הדבר גרם לשינוי בדעת הקהל האמריקאי, למרות שעדיין לא רוצים להיכנס למלחמה. שוב ווילסון נבחר על תקן של ניטרליות (1916). הניטרליות פועלת לטובת האמריקאים: הבריטים נחלשים כמעצמה הכלכלית הראשונה בעולם והאמריקאים יכולים להיכנס לאיזורי השפעה. בינתיים ארה"ב יכולה לסחור עם כולם.

לכן, ישנם משתנים נוספים המסבירים את הכניסה למלחמה.

ההדרדרות של צרפת לקראת 1917. רואים שישנה סכנה שגרמניה תנצח, אותה גרמניה שהרגה אזרחים אמריקאיים.

המהפכה הראשונה ברוסיה. פוליטית מתנהלת על פרשה אחת: האם שוב, רוסיה תתמוטט וגרמניה תנצח במלחמה.

מברק צימרמן. טריגר רציני לכניסה. שר החוץ הגרמני, שולח מברק לשגריר גרמניה במקסיקו, כששם יש מהפכה. ההוראות במברק שהבריטים מצליחים ליירט אותו – לבחוש במקסיקו כך שתיצור צרות לארה"ב והיא לא תיכנס למלחמה.

כלומר, לא תהליך חד-משמעי אלא build up של סיבות שונות. נראה שהדבר העיקרי הוא שאמריקאים מרגישים בשלב מסוים שהגרמנים הולכים לנצח, רואים כמה המאמץ של הבריטים גדול מנגד, והדבר לא כדין מבחינתם.

כשנכנסים למלחמת העולם הראשונה ב-1917 הגרמנים כבר החלו בהתקפה רבתי שהיתה אמורה לכבוש את פריז. חיל המשלוח האמריקאי למעשה עצר את הגרמנים מאוד קרוב לפריז.

רוסיה

גם זוהי שאלה משמעותית.

באיטליה קרה אסון נוראי באוקטובר 1917, בקרב קפורטו החזית המזרחית התמוטטה. רומל פיקד על פלוגת החוד ששברה את הצבא האיטלקי. שם האיטלקים נסוגו 100 ק"מ, והגרמנים הגיעו ליד ונציה. אם היו מצליחים לשבור היו נכנסים לעמק הפו ואיטליה היתה צריכה להיכנע.

האיטלקים איכשהו בעזרת סיוע מצליחים לעצור את הגרמנים ליד ונציה, ואיטליה לא נכנעת.

מגיעים לשנה האחרונה. השינוים הפוליטיים באוסטרו-הונגריה – פרנץ יוזף מת, לאחר שהיה קיסר תקופה ארוכה מאוד. הוא סימל את הלגיטימיות של השלטון ההבסבורגי. ברגע שמת, לא הייתה לו הנאמנות של ההונגרים, לא הייתה לו לגיטימציה. אוסטרו-הונגריה החלה לשקוע מהר מאוד, ובנוסף רצחו שם את רה"מ. למעשה אוסטרו-הונגריה סיימה את המלחמה בהתמוטטות כלפי פנים, דומה למה שקרה בצרפת וברוסיה, אך על בסיס שונה. חלקים מהצבא האוסטרו החלו לפרוש מהמלחמה ולעבור לצד השני. זאת מכיוון שהצבא היה רב-לאומי, וחלק מהדיביזיות הבינו שבצד השני, הבטחות של דמוקרטיה וכו' – יותר שווה להילחם שם.

רוסיה בסופו של דבר פלשה מהמלחמה על ידי חתימת ההסכם עם גרמניה במרץ 1918, דבר שצר בעיה קשה במערב, אך אז האמריקאים כבר היו שקועים במלחמת העולם הראשונה ושלחו אליה את כל הפוטנציאל הכלכלי והצבאי.

בסופו של דבר המלחמה הסתיימה במעין תיקו, אבל תיקו שבו נכנעו הגרמנים והאוסטרו-הונגרים. אך האוסטרו התמוטטו, ואילו גרמניה לא התמוטטה אלא המשיכה להילחם עד הסוף. התגובה הפוליטית בגרמניה, שם האחדות הפוליטית התמוטטה בעקבות העלויות הכלכליות הרבות (הסוציאליסטים משכו את תמיכתם במלחמה, והוקומינסטים ברשות רוזה לוקסמבורג לחלוטין היו נגד המלחמה, מנהיגים כמו מייסד רפובליקת וויימר גם), ואז החליטו על דיקטטורה ולמעשה רודנדולף והינד בורג הגנרלים ניהלו את השנה האחרונה של המלחמה, בצורה יעילה מאוד אך בהעדר כל לגיטימציה פוליטית. הדבר גרם למרידות בתוך הצבא, בתוך הצי: מסיבה צבאית-פוליטית-מקצועית מעורבת, וזאמת מכיוון שהצי הגרמני של הצוללות הטביע 12 מליון טונות של אוניות שניסו להגיע לבריטניה, ואיבדו צוותים רבים במלחמה איתם.

הם (הצוללות) היו הגיבורים הגודלים, אך צי השטח יצא יום אחד להילחם בקרב יוטלנד, הגרמנים ניצחו בקרב, אך הבריטים לא נסוגו ובלילה הפיקוד הגרמני תוך אי הבנת המצב נתן פקודה להתקפל, והבריטים שוב נשארו שליטים על השטח, מה שגרם לתסכול רב ביותר, מעבר לכל גבול אפשרי אצל הצי הגרמני, תסיסה רבה בצי, מכיוון האוניות (ולא הצוללות).

כלומר, נגרמת התפוררות פוליטית, הקייזר פשוט עוזב את גרמניה. [להשלים את ההתפוררות הפוליטית].

כל המשתנים הללו מביאים לכך שנחתמים חוזי שלום בועידת פריז – סדרה של ועידות. נשיאי ארה"ב, צרפת, בריטניה ואיטליה – מכתיבים תנאי שלום למנוצחים, כשהמנוצחים ובראשם גרמניה, אינם כל כך מנוצחים. ה"דיקטט" המפורסם. לא היה מו"מ. הברירה הייתה או לחתום, או להמשיך במלחמה.

התוצאה – מהלך פוליטי, שברגע שנעשה עורר התנגדות עצומה, לא רק אצל המנוצחים, אלא גם אצל המנצחים. למשל, אחד המבקרים הגדולים על ההסכמים, שעל פי הנוהג במאה ה-19 הטילו את כל האשמה על צד אחד והטילו עליו פיצויים אדירים, היא קיינס. אמר שרק רע יצא מהפיצויים, ושמדובר בטעות נוראית והרת אסון.

הרעיון השליט שהוכנס לחוזים הוא רעיון 14 הנקודות של וילסון, שדיברו על סדר אירופאי ועולמי חדשים, כשהעיקרון המנחה הוא הגדרה עצמית. לאומים, שגם ככה קשה להגדירם, יש להם זכות להגדרה עצמית – גופים אמורפיים ביותר. בעזרת מהפכות פנימיות, כי בכל מקום הייתה תסיסה, הוקמו יחידות פוליטיות. האימפריות פורקו לטובת יחידות לאומיות, ששיקפו למעשה את מפת הלאומים באירופה. אירופה יצאה במבנה שונה לחלוטין.