סיכומים בהיסטוריה: משברים במהלך מלחמת העולם הראשונה

סיכומים בהיסטוריה: משברים במהלך מלחמת העולם הראשונה

שאלת המשברים במלחמת העולם הראשונה היא שאלה מאוד מעניינת, ולמעשה אם קוראים את קורות מלחמת העולם הראשונה, רואים שהטעויות שנעשו הן נוראיות. כל שטות שעשו עלתה בחייהם של המוני אנשים ובמשאבים אדירים. העולם הלך ושקע. העסק הלך והתדרדר: וכל פעם שהפסידו, החליטו להשקיע עוד יותר, עד שהגיעו לתחתית הבור.

הדבר הנורא מכל, הוא שמלחמת העולם הראשונה הסתיימה לבסוף כאשר המיתוס הוא שיש מנצחים ומנוצחים – אך למעשה כולם מנוצחים, והניצחון לכאורה נעשה על חוט השערה. הוא אף לא נעשה על ידי המנצחים – אלא כי בריטניה וצרפת הצליחו להביא את ארה"ב לצידם (בהתחלה כלכלית, ואח"כ צבאית). לארה"ב היו הרזרבות הכלכליות שהכריעו את המערכה לטובת המחנה הזה. הניצחון לא בא בגלל ניהול טוב יותר או בגלל יתרונות טכנולוגיים.

סיפור נוסף שקיבל מימדים מיתיים הוא שהדמוקרטיות ניצחו את המשטרים האוטוריטאריים. אך זה לא נכון – הדמוקרטיות כמעט התמוטטו. הדמוקרטיות לא היו יציבות. בצרפת למשל, היו שביתות גדולות, והן כמעט הפסיקו להילחם – צרפת היתה קרובה למרד צבאי שהביא להתמוטטות, כמו אצל רוסיה. כלומר המשתנה המבדיל אינו דמוקרטיה או לא, אלא משהו אחר. לדוגמא, התמיכה של ארה"ב.

בנוסף, נלמד ששוק חופשי אינו יכול לנהל מלחמות. חייבים לנהל את כוח העבודה וההספקה בהתאם לצרכים הצבאיים. גם כדי שהצבא יעבוד כמו שצריך, וגם כדי שהחזיתות הפנימיות לא יתמוטטו. לדוגמא, רוסיה שהייתה בין היצרניות המזון הגדולות בעולם, לא הורידה את הייצור. אך המלחמה גרמה לכך שהמזון היה קיים אך לא הגיע לקווי האספקה. המדינה כיוונה את המזון לחזיתות, ואז נוצר רעב ותסיסה שהביאו במידה מסוימת למהפכה.

הגרמנים לעומת זאת הצליחו להתגבר על כך. הפעילו מודל של תכנון מרכזי, שהופעל על כל המשק. החלו לכוון את ייצור התוצר הצבאי קודם כל לתחמושת, ואח"כ הרחיבו זאת לכלל הכלכלה. מי שקידם את המודל היה רטנאו, שדווקא היה קשור מאוד לקפיטליזם הגרמני (ראש AEG). המציא מושג שנקרא "סוציאליזם של מלחמה." הבין שכדי להתמודד עם המלחמה יש לשלוט מהמרכז ביד ברזל. הדבר איפשר לגרמניה לעבוד בצורה הרבה יותר יעילה, הרבה יותר מכמות המשאבים שלמעשה היתה לה.

בבריטניה עשו אותו הדבר, למרות שעד 1916 נשלטה על ידי ממשלה ליברלית (שב-18 הוחלפה לממשלה של חזית לאומית). כלכלה נשלטת מהמרכז. שהמצב הדרדר החילו את המודל גם בצרפת לדוגמא, כי האפשרות לספק מזון לצרפתים הלכה ונהייתה מוגבלת. גייסו אנשי מפתח בסקטורים שונים, בהמות עבודה. הכניסו נשים לשוק העבודה, שינוי דרסטי.

כלומר, קרו הרבה דברים בעלי משמעות כלכלית ופוליטית בתוך המדינות, שהם תוצר של המלחמה.

דיברנו על תוכנית שליפן לפיה הצרפתים היו אמורים להיכנע במהרה לגרמנים. הגרמנים פלשו לבלגיה והתקדמו דרכה לכיוון צרפת. הצרפתים גייסו את כל שייכלו, ובינתיים הגיעו הבריטים, ובקושי רב מאוד הצליחו לעכב את ההתקדמות – הקרב על המארן. קרב זה היה הטרגדיה הגדולה במלחמה – הגרמנים עצרו את ההתקדמות והתחפרו. יצרו שיטת הגנה המבוססת על חפירות וגרמנים. זה עצר כל התקדמות של הצרפתים, אף שלא היה לגרמנים דרך להמשיך במתקפה על צרפת. במשך שלוש שנים התנהלה מלחמת חפירות בהתקפות מסיביות, כמויות גדולות של חיילים שהצליחו להתקדם מעט מאוד תוך אבדות עצומות. למעשה, טבח המוני ללא תוצאות ממשיות.

פריץ הבר המציא את גז הכלורין, שניתן להפיקו מכלור. החליטו להשתמש בו כדי לשבור את מצב התיקו. הייתה לכך הצלחה חלקית, ומיד הצד השני התחיל להשתמש גם הוא בגז, הומצאו מסכות האב"כ. גם ההמצאה הזאת לא הביאה להתקדמות, אלא רק גרמה למלחמת העולם הראשונה להיות קשה יותר.

ניסו למצוא שיטה לשבירת חוסר ההתקדמות. צ'רצ'יל החליט "לעשות עסק טוב מחומר לא טוב." באיזור מיצרי הדרדנלים (ים מרמרה), שמוביל לאיסטנבול – צ'רצ'יל החליט שבעזרת פלישה לשם יצליחו להוציא את האימפריה העות'מנית מהמשחק, להתחבר לרוסיה ואז לשבור את האיזון. הכותרת הכללית של כך – גליפולי, ניסיון שנכשל לבסוף. הבריטים החליטו להשתמש בצי הישן שלהם כדי לשבור את המצור בדרדנלים. אך העות'מנים שעבדו יחד עם הגרמנים מיקשו את המעבר לים, והאוניות הישנות שלבריטים לא היה בעיה לשלוח טובעו אחת אחרי השניה.

הפריצה הימית לא הצליחה, והבריטים החליטו לתקוף עם כוחות קרקעיים, והנחיתו כוח גדול בצד האירופאי של המעבר, שנקרא איזור גליפולי. הנחיתו שם בעיקר צבא בריטי יחד עם כוח מאוד גדול של הצבא האוסטרלי והניו זילנדי, והיו בטוחים שהצבא העות'מני יתמוטט. אך מולם היו דיבזיות טובות ומאומנות למלחמה מודרנית. סא"ל עות'מני בשם מוסטפא כמאל הצליח להבין באופן מדויק איפה ינחתו, ופשוט הצליח לעצור את השליטה. המשמעות הפוליטית של כך, הוא שהקרב היה כישלון אדיר מבחינת ממשלת בריטניה. הזיזו את הבכירים בממשל (צ'רצ'יל).

מבחינת הניו זילנדים והאוסטרלים, הדבר יצר את האתוס הלאומי שלהם. עד אז לא היה שם ממש עם, אלא היה מדובר בעם של מהגרים די מסכנים ונרדפים. לא היה גיבוש לאומי, וגליפולי יצר את הגיבוש הלאומי. זהו היום הלאומי החשוב ביותר אצלם עד היום הזה.

התוצאה פוליטית השנייה היא שמוסטפא כאמל נעשה לגיבור לאומי, בעיקר בשם כוחות המודרניזציה של הלאומיות הטורקית החדשה שם. הראה שצעירים שמחליטים לעשות משהו למען מולדתם מסוגלים להפעיל שיטות ארגון מודרניות וכו'. האיש שינה את שמו לכמאל אטא-טורק ונחשב למייסדה של טורקיה המודרנית. אך מעשה היסוד, התגבשות טורקיה המודרנית – היא בגליפולי – שם שוברים את הדפוס של התנהגות עות'מנית, לטובת דפוס שמסוגל להתמודד עם כל העולם. האיש התחיל את דרכו הפוליטית שם, והשתמש בסמל של גליפולי לכל אורך חייו, וזהו סמל עד היום.