סיכומים בהיסטוריה: מלחמת האזרחים בספרד

סיכומים בהיסטוריה: מלחמת האזרחים בספרד

·         הקומוניזם הסוייבטי: טעות ההערכה הייתה בהבנת האוייבים של הקומוניזם. התיאוריה היא שיש שני אוייבים מסוכנים:

-          הקפיטליזם המערבי

-          הסיעות שלא מסכימות עם סטלין: טרוצקי, הסוציאל-דמוקרטים (עליית הסוציאליזם דרך בחירות).

·         1935-6: הנאצים בגרמניה והפשיסטים באיטליה נראים כאוייבים מסוכנים. אז סטלין עושה שינוי של 180 מעלות כדי לעצור את הפשיסטים והנאצים. הכל תחת חסות ה:"חזית הלאומית". כל המפלגות בעולם מקבלים הוראה להקים חזית לאומית עם כל המתנגדים נגד הפאשיסטים.

-          בצרפת עלתה החזית העממית בראשות לאון בלום.

-          בספרד החזית העממית הוקמה גם.

·         מה היה בספרד: חוסר בסיס, חוסר יכולת, פלגים אדירים בעם.

·         חזיתות עממיות אנטי-פאשיסטיות: בעקבות הבנת סטלין ב-35 את גודל צרת איטליה וגרמניה. בכל העולם מתחילות לקום חזיתות אלו וגם בספרד.

·         שמאל מפולג:

-          אנרכיסטים SNT משמשים כמפלגת השמאל הגדולה (ולא הקומוניסטים) ספרד מבוססת על איכרים (שבד"כ מאוגדים במפלגה האנרכיסטית).

-          מפלגה סוציאליסטית (אותה אחת שהיום יושבת בספרד): היא יותר עירונית.

-          מפלגה קומוניסטית: מעט, מאוד קיצוניים, מאוד נאמנים לבריה"מ.

·         ניטראליות במלחמת העולם הראשונה: בפועל, הרוויחו מזה הרבה.

·         (1) מלחמות על רקע קולניאלי שאוכלות לספרד את המשאבים - מרד עבד-אלכרים במרוקו עלה כסף רב והקריס את הפרלמנטריזם: הצבא הספרדי הצליח להוקיע את המרד אבל זה עלה הרבה מאוד דם והרבה מאוד כסף. שרידי האימפריה באפריקה: לספרד היה חלק ממרוקו.

·         היגל פרימו דה-ריביירה: דיקטטור ספרדי הצליח לייצב את ספרד וקידם את ספרד באופן יחסי. עדיין היה פיגור מאחורי אירופה. המשבר העולמי הוריד אותו מהשלטון.

·         אבל, החזקת הדיקטטורה של ספרד, התנהלה כהחזקה של דיקטטור. ביום שהוא ירד, התחיל בלגן.

·         (2) הקמת את הרפובליקה השנייה מתוך ואקום פוליטי= אין לגיטימציה: המלך אלפונסו לא רצה ומאוחר יותר ברח. היה בחירות: הרפובליקאים זכו, והחליטו להקים את הרפובליקה השנייה.

·         1931 היו בחירות והשמאל ניצח. שתי בעיות:

-          השמאל היה מפולג מאוד.

-          אמצע המשבר הכלכלי.

·         אי אפשר להגר: עד כה ההתמודדות עם משברים כלכליים הייתה הגירה, אך אחרי 1931 ארה"ב ומדינות נוספות חסמו את שאריהם בפני הגירה.

·         המניעים לדרמה של ספרד בשנות ה-30: (3) המשבר הכלכלי, חוסר היכולת להיפתר ממנו, (4) ההתפלגות בימין וההפלגות בשמאל.

·         השמאל (31-33): רצו משטר פרלמנטרי-מלוכני כמו באנגליה. החליטו שהדרך היא אחת: חינוך! השקיעו בטירוף בלימוד קרוא וכתוב והכשרות מורים. דבר טוב, אבל עולה המון ולא עוזר מיידית להוציא מהמשבר.

·         1933: הסוציאליסטים והשמאל מעבירים את השלטון לימין. הימין התחיל לגבש בשנות ה-30 צבא משמעותי, מהפחד מהשמאל והיה עדיין מפולג מאוד.

·         פרנקו שהוא שר ההגנה בשנות ה-30 רואה את המצב כך: שביתות ומרידות (יש מיני מפירי ריבונות) מפוררים חברתית-כלכלית את המדינה, יש צורך להביא את הצבא כדי להתמודד עם שביתות של השמאל, מרד אנרכיסטי בדרום.

·         המודיעין הצבאי רואה שלרבע מהמתגייסים יש שייכות מפלגתית לשמאל (מפחדים שהצבא יאבד שליטה על עצמו).

·         המשפט האופייני לספרד בשנות ה-30: "העניים ישתגעו מרעב, והעשירים ישתגעו מפחד שלא ישלטו בעניים".  

·         אפשר לחלק את ההיסטוריה של ספרד לשניים: לפני מלחמת האזרחים ואחרי (כך גם גרמניה: עד עליית היטלר, איטליה, עד מוסוליני וכו').

·         הגורמים למלחמת האזרחים בספרד: (1) מלחמות על רקע קולוניאלי שהיו פקטור להאטה,

·         (4) המאפיין העיקרי של ספרד הוא קיטוב פוליטי => החלשת המרכז הפוליטי. (כך גם באיטליה וגרמניה במשברים).

-          אלימות פוליטית: הקצוות גדלים ומתעצמים ויכולים להגיב באלימות. הפאשיסטים הגיבו באלימות, השמאל הגיב וכו'. במקום דיון פוליטי האלימות הולכת ותופסת יותר ויותר את הזירה הפוליטית. שביתות אלימות, רציחות, מתקפה על מוסדות מפלגתיים (עיתונים, בתי מפלגות).

-         33 ממשלה של השמאל נופלת ועולה ממשלה של הימין.

·         התפוצצות באה בצורה של מרד כללי: מפקדי הצבא (שהיה פטריוטי ולאומני) מתחילים להתחלף גם באנשי שמאל.

·         היה פחד אדיר בימין: ממהפכה עולמית כרעיונות טרוצקי, או מהפכה סוציאליסטית מקומית.

·         היו מתונים בשמאל ובימין: אבל גם הם נגררו למצב חדש ע"י הקצוות האלימים שהכתיבו סדר יום חדש.

·         בפועל: גלי אלימות הולכים ועולים.

·         חודש לפני מלחמת האזרחים: מנהיג הימין קם ועומד בפרלמנט ומצהיר: היו 269 רציחות פוליטיות, 1267 מעשי אלימות פוליטית, הרסו 69 בתי מפלגות, היו 116 שביתות אלימות, שרפו 18 מערכות עיתונים וכו'. המצב חייב להיפסק.

פריצת המרד:

·         הטריגר: נרצח אחד הפוליטיקאים המרכזיים של הימין שהיה שר האוצר בממשלה הקודמת של דה-ריביירה.

·         הצבא פתח במרד.

·         הצבא לא היה מונוליטי:

-          ללאומנים יש בעיה גדולה, יש הרבה יחידות שמורדות והלכו עם הרפובליקאים.

-          לרפובליקה היה נאמנות של חיל אוויר, הקצונה.

·         הצי (שרובם ימנים) היה קריטי ללאומנים, כי היה צריך להביא את רב הצבא מאפריקה (הצבא האפריקאי הכיל גם רפובליקאים וגם לאומנים).

·         כל אדם היה חייב לבחור, אתה איתנו או שאתה נגד האויב?

·         כל צד התחיל לגייס כמה שאפשר כדי להביס את הצד השני.

·         בפועל, המרידה: היא של הלאומנים נגד הרפובליקה.

·         המלחמה נשמשכה 3 שנים:

-          מה17/07/1936: יום התחלת המרד של הצבא.

-          01/04/1939: הממשלה הרפובליקאית נכנעת ויוצאת לצרפת לגלות פוליטית.

מלחמת האזרחים עצמה:

·         הרפובליקאים: בצפון חלק קטן וברב הדרום. בפועל, ברב ספרד.

·         הלאומנים: באפריקה ובמערב. חלק פיצי בדרום מערב. לא מאוחדים.

·         מיעוטים אתניים: הבסקים הקתולים נגד הלאומנים, (למרות  שהם בשם הצלב) כי הלאומיות רוצה למחוק אותם.

·         טולדו: היה מובלעת לאומנים בשטח רפובליקני. היה שם ביה"ס לקצינים. הלאומנים שינו את המפה והצליחה להגיע עד טולדו (מתחת למדריד) – זה היה סימן לגבורה.

הצד השמאלי - הרפובליקנים

·         החזית העממית: חזיתות אנטי-פאשיסטיות שבהם כל מי שהיה נגד הימין שם: אנרכיסטים, סוציאליסטים, POUM (מפלגת טרוצקי, מפלגה של מהפכה מתמדת).

·         אנדרס נין: ראש מפלדת POUM: מפלגה קיצונית נגד הימין. המנהיג שימש דמות לגולדשטיין (שהופיע ב1984 של ארוול). ארוול היה מתנדב במלחמת האזרחים הספרדית בברצלונה כחלק מהמחנה האדום.

·         המרחק האידיאולוגי בתוך החזית העממית אדיר: POUM הם האוייבים הגדולים ביותר של הסטליניסטים-קומוניסטים. יש פערים גדולים מאוד בתוך השמאל.

·         סוציאליסטים, קומוניסטים.

·         הפילוג הקוטבי מחלחל ליחידות- אין סמכות אחת: בפועל, יחידות רבות, במקום להישמע לסמכות המרכזית (הנשיא של הרפובליקה וראשי הצבא) קיבלו הוראות מראשי המפלגות.

·         הייתה בפועל עוד מלחמת אזרחים בתוך המערכת הרפובליקנית (POUM היו הסטליניסטים.

הצד הימני - הלאומנים

·         ככלל רב המפלגות היו במחנה הלאומי: היו שני גנרלים שנהרגו בתאונות אוויר. פרנסיסקו פרנקו היה צעיר ועלה מעלה. הקרדינל של ספרד לא התיישר עם הלאומנים, הוא ניסה להישאר ניטראלי.

·         ללאומנים הצטרפו אנשים מנווארה על אף שהיו באסקים, שבדרך כלל היו רפובליקנים.

·         עיקר צמרת הצבא הייתה עם הלאומנים.

·         גישת פרנקו: צריך למרוד מהר בגלל שיש חדירה סוציאליסטית לצבא.

·         ליגיון הזרים הספרדי: ליגיון מרוקאי. טרור ושחיתה שזרעה טרור.

·         הכנסייה: עקרונית תומכת בלאומנים בגלל שהשמאל תקף כל הזמן את הכנסייה. הקרדינל רצה לא להתערב. השמאל היה מאוד נבזי כלפי הכנסייה: אנסו נזירות, הרסו בתים וכו'.

·         פיל רוברס: ראש מפלגה הימנית החשובה. מי שדיבר בפרלמנט. יצא לגלות פוליטית בתחילת המלחמה.

·         באיזור נברה: "רקטס" סיעה ימנית קיצונית שמתחברת ללאומנים.

·         המפלגה הפאשיסטית הספרדית: נוסדה לפני המלחמה ע"י הבן של מיגל חוסה אנטוניו דה-ריווירה המנהיג הקודם. הושפעה מהפאשיזם האיטלקי. "פלגנחה אספניולה" תאומץ יותר מאוחר ע"י פרנקו למרות שלא היה פשיסט (ואף סלד מהפאשיזם) אלא שמרן קתולי. הפלנגחה היו פאשיסטים קתוליים. חוסה אנטוניו נרצח בתחילת המפלגה.

·         צבא הלאומנים היה מאוד חד וקיבל פקודות באופן ישיר.

כללי – התפתחות המלחמה

·         התמונה בחלוקה בכל זאת הייתה מטושטשת: ליברלים – התחלקו בין הרפובליקאים לבין הלאומנים. "היו קווים פוליטים ברורים, אבל היו בכל זאת מעורבבים". הבאסקים לדוג' חברו יותר לרפובליקה (למרות שלכאורה היה מתאים שיהיו עם הלאומנים)

·         הלאומנים הביאו את הצבא מאפריקה והתקרב מאוד למדריד. הממשלה מחליטה לצאת ממדריד אבל הם מחליטים לא לוותר: "נו פס סאראן" => הפאשיזם לא יעבור. קו ההגנה של הצבא הרפובליקאני.

·         בגלל שהמלחמה הייתה מאוד אינטנסיבית, היה צריך הרבה מאוד תחמושת, חלקי חילוף ונשק. התעשייה הצבאית הספרדית הייתה קטנה מאוד. התחילו לפנות למקורות זרים:

-          אנגליה וצרפת החליטו על קו ניטרלי ולעשות אמברגו: ברור שלא רצו ללאומנים, אבל לא מכרו גם לרפובליקנים. בפועל הדבר הקשה מאוד על הרפובליקאים.

-          הלאומנים קיבלו המון נשק מאיטליה הפאשיסטית וגרמניה הנאצית:

א.      איטליה: שלחו לא רק נשק, גם כסף ו"מתנדבים", בפועל צבא ממש 50,000 איש. האיטלקים הפציצו את ברצלונה (הפצצה מסיבית על עיר אירופאית פעם ראשונה בהיסטוריה).

ב.      גרמניה: הביאו מפציצים חדשים כדי "לנסות" אותם. הפצצת הגרניקה (של פיקאסו). מקום לא חשוב כלכלית, אבל זו עיר הקדושה לבאסקים. הזוועות שנעשו שם היו ענקיות.

·         התערבות בריה"מ לטובת הרפובליקאים: רוסיה שלחה חיל אוויר מודרני, טנקים, תחמושת, מומחים שיאמנו את הצבא הרפובליקני. יחד עם זה שלחו הרבה מאוד "אנ-קה-וודה". אנשים שהתחילו לנהל בפועל את המפלגה הרפובליקאית. הדיחו את ראש הממשלה והנהיגו במקומו את "חואן נגרינג" שנשבע ליועצים הקומוניסטים שלו. היו קרובים מאוד לחיסול הPOUM => פתיחה במלחמת אזרחים בתוך הרפובליקה, בעיקר בברצלונה. הסרט אדמה חרוכה. האנ-דה-וודה לקחו זהב מספרד לרוסיה.

·         הניהול הכלכלי של המלחמה בצד הרפובליקאי היה מאוד כושל. התחילה אינפלציה גדולה מאוד: הוריד את התמיכה בצד הרפובליקני. פרנקו והלאומנים החזיקו את המטבע בצורה ישירה מאוד. הדבר הביא לפרנקו תמיכה רחבה מאוד בעם כי כל איזור שנכבש הכלכלה בו הייתה יציבה וערך הכסף היה שווה.

·         אנקדוטה: התמונה "גרניקה" הפכה להיות הסמל של הרפובליקה, כסמל למלחמה נגד הפאשיזם. הייתה בצרפת ולא הוחזרה לספרד. הועברה לארה"ב ומאוחר יותר (75) חזרה לספרד. ובכל זאת: תחת זכוכית משוריינת, כבר ניסו לחתוך את התמונה.

·         המלחמה נתפסה בעולם כמאבק בין הקומוניזם ללאומנות: עשרות 35-40 אלף אנשים קמו והלכו להלחם בספרד ע"י הבריגדות הבין-לאומיות שגוייסו ע"י המפלגות הרפובליקאיות:

-          אידיאליסטים – יש לזה כח.

-          הרבה מאוד אנשים עם הכשרה צבאית.

-          באלפים מאיפה הגיעו: 10 מצרפת (אנדרי מרלו – היה אנטי פאשיסט), 5 אלף גרמנים ואוסטרים (שנרדפו בגרמניה), 5 אלף פולנים (סוציאליסטים נרדפים ע"י ממשלת הקולונלים), 5 איטלקים (שמה גריוואלדי, רובם מהגרים שעזבו את איטליה), 2,500 ארה"ב, 2,500 מיגוסלביה, 1 קנדיים, 1.5, המדינות הסלאביות, 300 מפלסטינה (יהודים רובם פקה-פה, הוציאו אותם מהתנועה הציונית בגלל שהם החליטו לעזוב את המאבק הציוני). בינהם ארנסט המינגווי, ארוול, פרנץ קאפה.

·         גם לצד הלאומני היו מתנדבים (אבל פחות)

·         פורטוגל: סייעה ללאומנים במשך כל המלחמה. (לא יהיה פורטוגל במלחמה).

·         בסוף 1936 בהתקפה הגדולה על מדריד. כשאמרו לפרנקו אין לך מספיק כח לכבוש את מדריד: "אין לנו 4, יש לנו 5 גייסות" (מכאן הביטוי הגייס ה5). ההתקפה על מדריד נעצרה ע"י הרוסים וע"י הבריגדות הבין-לאומיות.

·         בסוף הלאומנים ניצחו.

·         מה שנשאר השם המרכזי הוא פרנסיסקו פרנקו. בפועל, מפקד המרד היה חונססקו קנלי. כשהגיע ממרוקו, לספרד, לקח יותר מדי בגדים ונפל לו המטוס. אמיליו קצין מודיעין מוערך נהרג גם הוא בתאונת מטוס. פרנקו עלה (האם קונספירציה?)

·         למה הפאשיסטים בעד פאשיסטים במדינות אחרות? כי הם נגד הקומוניסטים.

משמעויות:

·         המחישה לאירופה שוב את מלחמת העולם הראשונה

·         רואים את הדברים שהולכים לקרות במלחמת העולם ה-2. משחק ברגשות האנטי-מלחמתיים.

·         כל צד חיסל את מנהיגי הצד השני (בצד השמאלני הרגו את פרנסיסקו לורקה – היה הומוסקסואל שתמך בשמאל) הרפובליקנים הוציאו להורג 55,000 אזרחים שתמכו בלאומיות. אותו דבר היו גם לצד בצד השני. אנדרטה יש רק לנופלים מהצד הלאומי (בגלל השלטון של פרנקו)

·         הטיהור - מסע הענישה: גיסו, שר הפנים, קיבל הוראה מפרנקו להוציא להורג כל מה שחשוד כיכולת אופוזיציה. הכניסו לכלא מאות אלפי אנשים. מאות אלפי ספרדים יוצאים לגלות פוליטית (רובם לצרפת – נסגרו במחנות פליטים, חלק נפלו בידי הנאצים והוצאו להורג שם). הרבה מאוד אנשים עברו מצרפת למדינות אמריקה הלטינית (מקסיקו קיבלה המון מהגרים, שמאוד פיתחו את מקסיקו ותרמו למודרניזציה, ארגנטינה, ארגאוואי, שם נשארו נאמנים לרפובליקה)

·         לשלטון פרנקו לא הייתה אופוזיציה פעילה בתוך ספרד, אך הייתה אופוזיציה רחבה מחוץ לספרד לאורך כל השלטון (עד שנות ה-70). מודל הקורא נגד מדינת הלאום. עשו הרבה מאוד בעיות בזירה הבינ"ל.

·         המחנה: פרנקו לא היה פאשיסט, לא נאצי. שמרן-קתולי-לאומני-ספרדי. רצה לעושת מספרד מדינה מודרנית חזקה, עם ערכים שמרניים קתוליים. בפועל היה חלק מהמחנה הנאצי-פאשיסטי:

-          פגישה עם היטלר בהנדיה: אוקטובר 1940 אחרי שהגרמנים כבשו את צרפת. היטלר ביקש מפרנקו להיכנס למלחמה בצד שלו ומתאר את הניצחון שלו. היטלר מספר לו על ברברוסה (תקיפת בריה"מ וחיסול הקומוניזם) ואת הרצון לכבוש את העולם (לא מספר את התכניות האופרטיביות). פרנקו אומר: ספרד נהרסה, מיליון פצועים. מאה אלף הרוגים. התפקיד שלי הוא לשקם את ספרד. פרנקו אומר: אנחנו נעזור במה שנוכל (ובאמת שלח דיוויזיה לבריה"מ, שנהרגה). היטלר מאוד כועס. פרנקו אומר: "הרב"ט משוגע", אנחנו ראינו את הסובייטים את הבריטים וכו'. היטלר: "אני מעדיף שיעקרו לי את השיניים רק לא לכבוש את פרנקו.

·         1947 – סוף המלחמה: היה לו ברית אחרונה עם פורטוגל. בסוף המלחמה, הוא נתפס כשריד האחרון של הפאשיזם. בעיני האומות המאוחדות והמערב הוא איש מנודה.

-          סוף מלחמת העולם ה-2 זה השנים הקשות של פרנקו.

-          כשספרד הייתה ניטראלית היא התפתחה מאוד.

-          בסוף המלחמה כולם התנקלו לפרנקו.

-          ארגנטינה: הייתה מאוד עשירה בגלל המלחמה. ארגנטינה היא מעצמה חקלאית. פרון שלח אוניות עם תבואה, בשר וכסף.

-          1936-1947 ספרד חיה במשטר חירום. פרנקו מנהל אותה כדיקטטור צבאי.

-          1947 הוא מחזיר את ספרד למלוכה. הוא שולט במקום המלך, אך אחריו תוחזר המלוכה. חואן קרלוס הנכד של המלך, עובר חינוך אצל פרנקו.  

·         פרנקו העביר את ספרד תהליך מודרניזציה:

-          פתיחה לתיירות: החלו להגיע יותר תיירים אירופאים לספרד. זה עשה בעיות למידות הקתוליות הטובות שמשחיתות את ספרד (ע"פ פרנקו).

·         ברלין 1948, מלחמת קוריאה: ספרד נכנסה למחנה המערבי ומהצב הכלכלי הוקל.

·         ממשיכים להיתפתח:

-          זכות בחירה לנשים.

-          ראשי ממשלה. חלוקת סמכויות גדלה.

·         לאט לאט האופוזיציה מתעוררת:

-          הקומוניזם (תמיד קל לו לצמוח):

-          הסוציאליסטים מתחילים להתארגן.

-          שנות ה-70 לאומיות מקומית גואה בספרד: המחתרת הבאסקית הרגה את ראש הממשלה של פרנקו.

·         ספרד של שנות ה-70: ספרד פתוחה, קריאת תיגר על מדינת הלאום (בעיקר באסקים, קתלונים, גליציה). חלק מההתנהגות מהכנסייה שרוצה להעביר את החברה הספרדית נירמול.

·         75: כשפרנקו מת, והימין שהחליף את ספרד, החליט להקים בספרד דמוקרטיה:

-          מקימים דמוקרטיה בדגם מערבי

-          מגיעים להסכמים עם כולם=> עם הקומוניסטים, עם הכל. ומגיעים לפשרה על חוקה.

·         1982 מהפך: השמאל מחליף את הימין. אותה מפלגה סוציאליסטית ששלטה ברפובליקה ב1936.

·         שני לקחים היסטוריים:

-          הדמוקרטיה הספרדית הוכיחה את עצמה ככח מקדם יותר מאשר הדיקטטורה.

-          המניע בכל התהליך הזה, זה הרצון של ספרד להיות חלק מהאיחוד האירופי.

·         היום, ספרד נמצאת בתהליך שגשוג ופיתוח משמעותי.

·         1996: נבחר שוב מנהיג הימין.

·         2004 הפצצות ברכבות: יותר מאוחר נבחר השמאל (עד היום). מעבר בין שלטונות שהיה יחסית מסודר.