סיכומים בהיסטוריה: יפן במאה ה-20

סיכומים בהיסטוריה: יפן במאה ה-20

·         יפן היא אוטוריטארית עד 46 ומאז דמוקרטית.

·         ההתפשטות היפנית: הדיונים סביב שאיפותיה האימפריאליסטיות היו נפוצים מרסטורציית מייסי עד למלחמת העולם השנייה.  

·         בעיית הפיזור: האם ליפן היה מספיק כ"א, טכנולוגיה, כסף וידע כדי לפרנס את הפיזור? ובעיקר מפני שארה"ב לא רצתה בכך.

·         רסטורציית מייג'י (1868-1912, אמצע-סוף המאה ה-19): במהלך תקופה זו התרחשו שינויים כבירים ביפן, תמורות מדיניות וחברתיות, אשר הביאו את הסתגרותה של יפן לידי סיום, פתחו את שעריה לעידן המודרני והקימו בה משטר פרלמנטארי על חורבות המערכת הפיאודלית.

-         פרלמנט: אוטוריטארי עם אלמנטים של ייצוג. בחירות, מפלגות, ב-25 כל הגברים מצביעים.

-         תוך 50 שנה מגיעים לעקרונות דמוקרטים מערביים: אך ללא תכנים ליברליים (צנזורה, שליטה אוטוריטארית וכו')

·         תיעוש אדיר: תוך עשור הכלכלה היפנית גדלה פי 2. הם גדלים עם שליטה אוטוריטארית מנוהלת היטב – כלכלית, חברתית, פוליטית.

·         בפועל: חברה עם גוף מסורתי (מימי השוגון) דיקטטורי עם בגדים מערביים מודרניים.

·         השינטו: העמדת המערכת הפוליטית סביב דמות הקיסר. הקיסר היפני: מעמד של אל. מערכת פוליטית שכולה מסתמכת על האל. מבחינה טכנית – יפן היא תיאוקרטיה

·         מי שמנהל את המדינה זה מי שיש לו את הכח ביד: האליטות של תהליך הרסטורציה (אלו שהתנגדו לשלטון המרכזי של השוגון ורצו יותר ביזור והחזירו את הקיסר לטוקיו)

הסוציאליזציה: בושידו + שינטו.

·         ביטול מעמד הסמוראי – מהלך לקידום הסוציאליזציה: היה רצון לגייס את כל העם לצבא. כדי ליצור צבא המוני חייבים היו לבטל את הסמוראים. התארגנות מודרנית חייבת אמצעי סוציאליזציה: לכן החליטו על חינוך המונים וגיוס המוני לצבא.

·         הכלכלה נשארת בידי הברונים: אין קפיטליזם.

·         שינטו: דת פוליטית לאומנית המשרתת את הקודו (מערכת יפנית אימפריאלית). תפיסת השובונט: לא רוצים את היפנים.

·         מאז מייג'י היפנים מתחילים להגר => 100,000 להוואי, המון לארה"ב (ארה"ב נתנה הגבלות הגירה משמעותיות, הקבוצה הראשונה שסבלה ממגבלות 1883)

·         המודרניזציה בתוך יפן: יפן הולכת ונראית יותר דומה למערב:

-         תעשייה אדירה.

-          חינוך המוני: קרוא וכתוב. לפני, לא היה צורך בגלל המבנה הפאודאלי. + לימוד לאומיות דרך השינטו (דוגמא מדהימה לשימוש בדת ובקיסר שבמעמד אל) השינטו מנוהל בפועל ע"י משרד הפנים היפני. המסר: האזרח קיים כדי לשרת את יפן ואת הקיסר. על דת לא ניתן לערער.

-         גיוס המוני לצרכי המדינה.

-         הצבא המודרני:

א.      הסמוראים נספגו בתוך הצבא המודרני ואימנו את ההמונים.

ב.      בושידו: פרוטוקול התנהגות: קוד הכבוד של הסמוראים (שלפי הסמוראים היה קיים שנים, לפי אחרים זה חדש, או חודש כעוד אמצעי שהמדינה עשתה כדי לגייס תמיכה בקיסר). => חשוב לכבד את ההורים ואת קיסר, כולל מוכנות להעניק את חייך למען המולדת. דה פקטו, כלי סוציאליזציה.

הסוציאליסטים

·         האם לא הייתה השפעה של הסוציאליזם ביפן?

·         תנועת הפועלים: יש מפלגה קומוניסטית ביפן אך היא מחוץ לחוק (הורגים אותם ולא מפרסמים אותם). איך? המשטרה עובדת עם היאקוזה, היאקוזה עוזרים.

·         מי שהיה סוציאליסט זה השלטון.

שלטון טיישו:

·         דמוקרטיה מאוד טוטאליטארית.

·         מייג'י מת 1912.

·         תקופת טיישו (התקופה היותר דמוקרטית של יפן):

-          האפיינה בעיקר במתן משאבים לצבא. הצבא הולך ומקבל כח.

-          האימפריאליזם היפני => בדרכי שלום, לא המערב ולא הסינים רוצים לתת להם עוד שטח.

-          גנרלים שבאים לממשלה כדי להגן על אינטרסיים של הצבא, הולכים ומפצירים להעביר עוד משאבים. ולממשלה – אין ברירה.

-          בשנות ה-20 ניסיונות של פוליטיקאים לעצור את הצבא => כל ראש ממשלה שרוצה להגביל את הצבא, רוצחים אותו.

-          עמותות סתר (לדוג' הדרקון השחור) של קצינים לאומנים שאומרים שהם רוצים שהממשלה לא תפריע.

-          אנשי הימין, מתנהלים במערכת חוקים אחרת: "תרגיל" שמספק להם יכולות => דרך חוקי הכבוד של היפנים. הכל למען הקיסר. גם לרצוח את רוה"מ.

-          דוגמאות:

א.      צ'רלי צ'פלין בא לביקור ביפן => קצינים צעירים (שחשבו שהוא התגלמות הקפיטליזם וסמל ארה"ב, למרות שהוא היה בריטי וסוציאליסט) באים להרוג את רוה"מ יחד עם צ'רלי צ'פלין. בסוף הוא לא בא והרגו את רוה"מ.

ב.      רוצחים ראש ממשלה ינוק יקיל 1932: שולחים פטיציה חתומה בדם לטוקיו עם מכתב.

·         קונפליקט עז בין המודרניות למסורת: בעיה אמיתית: חוק מסורתי "מומצא" מול מודרניות.  

·         1931: השתלטות על מנצ'וריה והקמת מנצ'וקו ע"י קציני הצבא ללא רשות מהממשלה.

·         1933 הפרלמנט נהיה לא משמעותי. ב- 1938: סגרו את הפרלמנט היפני.

האם יפן אימפריאליסטית?

·         ההסתכלות היא לא כלפי פנימה. ביפן המצב מעולה. יש ביפן 60 מיליון תושבים. שורדת את המשבר הכלכלי בצורה הרבה יותר טובה מאירופה.

·         מה הם רוצים לכבוש? פיליפינים, מלזיה, תיאלנד. הסתכלו על השטחים של בריה"מ: ריקים, מלאי משאבים. (ב1922 היה צבא יפני בסיביר שנסוג, הדמוקרטיה אז נצחה את הצבא). פתיחת עיניים לרוסיה.

-          מסתכלים על סין? שם יש הרבה תושבים אבל

-          קוריאה: הצלחה להיכבש ע"י יפן ואומרים שהיא התקדמה הרבה יותר משהסינים שלטו בה.

-          מסתכלים על אוסטרליה: הרבה יותר גדולה מיפן וממש מעט אנשים.

-          ראג' בהודו => הרבה אנשים אך הרבה חומרי גלם.

-          האימפריה ההולנדית

-          אוסטרליה.

·         מעגל הקדמה המשותף של אסיה: טענה יפנית שבהנהגת יפן כל האיזורים האלו יהפכו למפותחים ויפן תהפוך לאמפריה.

·         את מי תוקפים? הויכוח ביפן בשנות ה-30 בצבא ששלט ביד רמה (האליטה הפוליטית הייתה חסרת משמעות): היה ברור שצריך לצאת למלחמה, הדיונים היו סביב השאלה את מי נתקוף (סין, האוקיינוס לכוון אוסטרליה, הרוסים).

-          הרוסים: ב37-39 היו תקריות עם הסובייטים. (אנקדוטה: הבליץ קריג הופעל פעם ראשונה בהיסטוריה ע"י הרוסים נגד היפנים ולא כמו שחושבים).

-          בליץ קריג: תקריות גבול בין בריה"מ ליפן לאורך נהר האמור. (1938-9). ג'וקוב הצליח בגדול ע"י טקטיקות של בליץ קריג.

-          הסינים: אחרי תקרית גשר מרקו פולו, היה קצת פחד מהסינים ומכמות האוכלוסייה. ב-37 נכנסו לסין אך לא הצליחו לכבוש את כולה.

-          האופציה המרכזית הייתה האופציה הימית כדי להגיע למקורות הנפט באינדונזיה ומאוחר יותר באוסטרליה. (פרל הרבור ב1941)

-         בפועל בשלושת הזירות הצליחו לפלוש היפנים לא רע, אבל חלקית בלבד.

·         הגנרל טוג'ו יממוטו שגדל כקצין בארה"ב הזהיר את היפנים שלא לצאת למלחמה. גם אותו היה צריך להעביר מחוץ ליפן כדי שלא ירצחו אותו. התפיסה הייתה שאלה שגורסים שאין לצאת למלחמה בוגדים במולדת ובדת.  הוא שתכנן לבסוף את פרל הרבור. 

יפן במלחמת העולם השנייה

·         מתפקדת כקיסרות תיאוקרטית-דיקטטורית.

·         ראשי הצבא שולטים דה-פקטו ביפן. התעלמות טוטאלית מכל מי שממליץ לא לצאת למלחמה (נגד ארה"ב שהיה לה הרבה יותר יכולת).

·         הפוליטיקאים נגררו אחרי המומחים הצבאיים. למעשה, הם היו אלו שקבעו את המדיניות (כך קורה בהרבה מקומות בעולם, לדוג' ארה"ב).

·         פרל הרבור: התקפה ראשונה מדהימה, התקפה שנייה נכשלה והצי האמריקאי ניצח.

·         הצלחות אדירות בתחילת המלחמה: היפנים  משתלטים על מלזיה, סינגפור, חלק מסין, פיליפינים (מדינת חסות של ארה"ב) הודו-סין הצרפתית.

·         (אנקדוטה: וינסטון צ'רצ'יל היה זה שחיסל את הצבא האוסטרלי-ניוזילנדי בגליפולי, שלא איפשר לבצר את סינגפור – טעויות שלכאורה, נמחקו מההיסטוריה, ההיסטוריה של המנצחים).

·         התנועות הלאומיות (ככלל) נטו ליצור ברית עם האויב של האויב (שהוא החבר) כדי לפגוע באימפריות השולטות=> בגלל שהם רצו לנער מעליהם את המעצמה האימפריאלית השלטת. (לדוג' חאג' אמין אל חוסייני שעשה ברית עם מוסולוני והנאצים כדי לפגוע בבריטים, אפילו הלח"י היו במגעים עקיפים עם הגרמנים כדי לסלק את הבריטים).

·         במקרה זה: ההודים (הקימו את האינדיין נטוינל ארמי בתמיכת היפנים נגד הבריטים), האינדונזים וכו' עשו ברית עם היפנים.

·         עד 42 המצב נראה מבטיח.

·         אינדוקטרינציה עמוקה של אהדה לאומית עמוקה שהייתה נוכחת בצבא האימפריאלי היפני => נכונות של הצבא ללכת עד הסוף.

·         תום המלחמה באירופה: סטלין לא פולש ליפן כמתוכנן, בגלל המתיחות עם ארה"ב. ארה"ב מפציצה. המשתנה החשוב => סטלין הבטיח לרוזוולט ולצ'רצ'יל שבריה"מ תתקוף את יפן. באוגוסט הכריזו מלחמה על יפן, התחילו לנוע לסין (והם באמת התכוונו להתמודד עם יפן). באוגוסט 45 האמריקאים והבריטים החליטו שהם לא רוצים את הפלישה הסוייבייטית ליפן. האמריקאים רצחו המוני אזרחים יפנים במלחמה. ב-45 לאמריקאים היה נשק גרעיני. *

·         ניסיון להגיע לפשרה עם היפנים לא מצליח הם ניהלו מגעים כדי להכניע את יפן ללא השימוש בנשק הגרעיני, היפנים לא היו מוכנים להיכנע: רצו לעשות הכל כדי להגן על הקיסר!

·         6/08/45 מטילים את הפצצה הגרעינית הראשונה בהירושימה. 3 ימים מאוחר יותר מטילים בנגסקי. שניהם ערים תעשייתיות פעילות. למרות שהפגיעה הייתה יחסית קטנה מכל ההשמדות האמריקאיות טרם ההפצצה, היפנים מקבלים את המסר.

·         היפנים נכנעים בתנאי אחד: לקיסר לא יעונה רע. האמריקאים מקבלים, אך נוטלים ממנו את סמכויותיו הפוליטיות ומורידים את מעמדו כאל, אך הוא נשאר בתואר הקיסר.

·         מנגנון הלגיטימיות התרבותי-דתי משנה את צורתו.

·         כופים חוקה על יפן:

-          מלוכה קונסטיטוציונית דמוקרטית.

-          2 בתים (אחד ל-4 שנים, השני ל-6 שנים)

-          מנהיג הרב הוא ראש הממשלה וממונה רשמית ע"י הקיסר.

-          מתחילה דמוקרטיה מערבית לכל דבר ועניין למדינה ללא מסורת דמוקרטית מפותחת (מלבד שלטון אחד בימי...)

·         משפטי טוקיו: הורדת ראשי הצבא והאוטוריטה עם דה-לגיטימציה במשפט ציבורי. במקביל למשפטי נירנברג, לחיזוק הדמוקרטיה, העלו את האליטה הצבאית היפנית למשפט => 7 ראשי הצבא הוצאו להורג, אחרים נשלחו לתקופות מאסר ארוכות.

מאפייני הדמוקרטיה היפנית

·         תחלופת מפלגות: בהתחלה שולטים הסוציאל-דמוקרטים. ב-1955 השמרנים עולים לשלטון. לאחר מכן איחוד של 2 מפלגות שהופכים למפלגה הליברל דמוקרטית ששולטת עד היום.

·         1965 יפן מתקבלת לאו"מ.

·         (1) מדינה של מפלגה אחת בכל השנים האחרונות (ראשי ממשלה כן התחלפו): דמוקרטיה ליברלית בנוסח מערבי עם המון שחיתות. פוליטיקה פרסנולית ולא מפלגתית.

·         השנה ירדו הליברל-דמוקרטיים מהשלטון לראשונה ב54 שנים.

·         (2) סעיף 9 בחוקה היפנית: איסור ללכת למלחמה. נסמכים על ארה"ב.

·         (3) השימוש במבנים הקואופרטיבים ההיסטוריים (המשמעת הפנימית ההיררכית) למטרות כלכליות:

-          מ1945 ואילך כל אכוונת האנרגיה הלאומית התכוונה לכלכלה (מכיבושי שטחים לכיבושי שווקים).

-          צמיחה של 9-10% לשנה. טירוף!

-          היום הכלכלה ה-2 הגדולה בעולם אחרי ארה"ב (אם לא מחשיבים את האיחוד האירופי בפני עצמו).