הרדיו- עוסק בהעברת מידע ממקום למקום (כמו טלפון וטלגרף). מעביר צלילים. מדובר במכשיר בעל אופי שונה מפעם לפעם- בידורי, אינפורמטיבי ויכול לדווח ישירות (לא כמו העיתון שהידיעה לא הועברה בו זמנית).
הרדיו תחילה הוא מאוד פרימיטיבי.
יש פער בין העיתון והרדיו. הרדיו מעביר יותר מהר ידיעות . הוא מכשיר עם מטרה אחרת- פונה לאדם הפרטי, לאדם הפשוט (שלא חייב לדעת לקרוא), לבית שלו.
יש כאן מימד של דמוקרטיזציה- כל אחד רשאי ויכול לשמוע, לא חייב להיות משכיל, לא פונה רק לשכבה המשכילה. הבעיה- אם הוא לא משכיל- מכאן שכנראה אין לו כסף לרכוש רדיו ואז מה? האם זה באמת כלי דמוקרטי?
הרדיו הוא אחד המכשירים בדרך לתרבות ההמונים. פשוט, ניתן לעבוד איתו בכל מקום. למה ממציאים מכשיר שנותן אינפורמציה לכולם? שכולם הופכים משכילים יותר?
- יש כאן מימד השכלתי אבולוציוני- הצלחה בפיתוח מכשיר וטכנולוגיה מתקדמת
- מימד הזמן- הופך להיות חשוב. מדברים אל ועל עולם רחב יותרומכאן שיש לחבר את העולם למידע. זה גם מימד הזמן וגם מימד המרחק.
עיתון מול רדיו- העיתון הוא ויזואלי. ניתן לאחוז בו. לאחוז במידע. אפשר לקרוא מתי שרוצים וכל היום. אם לא מבינים ניתן לקרוא שוב. = יש לו פוטנציאל יותר מעמיק. ניתן לדעת מה יותר חשוב לפי הכותרות ולפי סדר הדברים (קיים גם ברדיו). ניתן לדלג על דברים וידיעות לא מעניינים אותי אישית, לבחור מאיפה קוראים ומה לא. אחראית על המידע שעובר אליי בצורה כלשהיא. אם אין מספיק מידע אז יש מידע גראפי שפותר את העניין. יש תמונות גדולות ופרסומות.
רדיו- ישדרו יותר מוסיקה, אבל הידיעות מגיעות ישר ולא אחרי 24 שעות כמו בעיתון. יש אינטונציה שמדגישה מה יותר חשוב ומה פחות, מבחינת הידיעות.
במהלך שלבי צמיחת הרדיו נראה כאילו היה הולך להיות מכשיר פלאי שלא תחול עליו צנזורה. (בהמשך צונזר כהוגן).
בשלבים הראשונים היה אפשר לשדר מעט מאוד. בהתחלה שמעו באוזניות , אח"כ הפך להיות מחוויה פרטית וחוויה ציבורית.
בהתחלה לא כולם קלטו כי כאמור היה מכשיר שלא כולם יכלו לרכוש אותו. המשדרים- היו ללא קלטות והכול היה בהתחלה ב"חי". אם קרה משהוא תוך כדי שידור היו מפסיקים את השידור, מתקנים או עורכים קטע ורק אז חוזרים לשדר...
הרדיו בא אל העולם בתקופה של פריחה אדירה- המצאות, חידושים, מדעים מדויקים.
התפתחות-
הגילויים הראשונים באו מצידו של ג'יימס מקסוול- 1864- גילה קיומם של גלי אתר שנמצאים באוויר. אחרי 20 שנה 1887- גילה היינריך הרץ כי גלי הרדיו מתפשטים במהירות. אנו מתחילים את ספירת הרדיו מאז שג'וליילמו מרקוני, היה מרקיז שבא ממשפחה מבוססת, המציא את הרדיו בכך שהצליח להעביר אותות מנקודה לנקודה- 1895. לאחר שנתיים\ שלוש הקים חברה לשידורי אלחוט ושידר לעצמו לבדוק אם ניתן לשלוח אותות מעבר לים- הצליח בסוף המאה ה-19. בשנת 1909- קיבל פרס נובל על המצאתו והמשיך והמציא את ה"רדאר".
מרקוני המציא את הרדיו אולם הרדיו עצמו החל מאוחר יותר.
1900- ניסיון לשדר מוסיקה במלל= שידור הרדיו הראשון.
1912- מבינים כי הפטנט הזה הוא בעל חשיבות עצומה. בעקבות טביעת הטיטאניק הבינו כי הרדיו הוא מכשיר אינפורמטיבי, אילו היו מקשיבים לאותות הסכנה אולי היו מליחים לעזור. מתברר כי הוא לא רק מכשיר בידורי כי אם יכול להעביר אינפורמציה בזמן אמת.
1914- 1919 מלחמת העולם הראשונה- משתמשים ברדיו להעביר ידיעות צבאיות. ברגע שמבינים את חשיבותו של הרדיו מתחילה מלחמה ולא משתפים את הציבור עד לסופה.
אחרי המלחמה מפתחים אותו לצרכים ביתיים. – הוא יקר, שומעים באוזניות. הופך לחלק מהריהוט הביתי ופותרים את בעיית היוקר ע"י קנייה בחלקים.
בארה"ב הרדיו הופץ לראשונה. הופך להיות מפרטי לביתי ואפילו שכונתי. (בלי אוזניות).
באירופה יש יותר קושי להכניס את הרדיו- אירופה שלאחר המלחמה נמצאת בחיפוש- האם לחזור לתקופה שלפני המלחמה או להמשיך להתפתח? הרדיו עשויי להיות מכשיר שבאמצעותו יהיה קשר עם מושבות רחוקות- אמריקה נותנת את הטון בקליטת רדיו.
1920- משודרות תוצאות של בחירות ברדיו לראשונה.- הרדיו אז מקבל ממעות ציבורית ופוליטית אדירה.באותה שנה תחנת שידור קנדית חילקה את היממה לרצועות שידור.
# יש כאן גילויי כי הרדיו יכול להיות שותף לקצב היום. קוצב ותוחם את היום ויוצר הרגלי האזנה. ארה"ב- השינויים המרעישים ביותר- 1922- החלו למכור שטחי פרסום ברדיו, ההתפתחות הגדילה את הרדיו בארה"ב. תחילת הפרסומות- משקיעים המון וזה מממן יפה את הרדיו.
המצב באירופה לא טוב. אין רכישה משמעותית של מכשירי רדיו ולכן אין עיצוב מתקדם יותר.
1927- רעיון חדש ברדיו – התסכית המשודר. ממוצא מעין משחק חי באולפן , בפרסומות פרסמו אבקת כביסה ומאז זה נקרא "אופרות סבון".
--------
שטחי הפרסום הם הסממן הראשון לבעיית העלויות ברדיו. החל מ- 1920 השידורים התחלקו ל:
- תחנות שפועלות באמצעות תשלום אגרה (בעלות ייעודים ציבוריים). – כמו רשת ב' שמשדרת לכל העם על שכבותיו ועדותיו.
- תחנות הממומנות על ידי פרסומות.
לצד השידורים הציבוריים ובידוריים קמים גם שידורים ייעודיים- שידורים סקטוריאליים. הרדיו פונה למגזרים לפני שהעיתונות עושה זאת.
1930 בערך- לצד אופרות הסבון מתפתח ז'אנר חדש- "טוק שואו". מוצר זול, ממלא זמן שידור, יכול להיות מבדר, כמו אופרות הסבון והחידונים – זה משתף את הקהל בבית כי קהל כמוהו יושב באולפן.
חידוני הטריוויה באים גם הם בתקופת השפל הכלכלי ולכן משכו הרבה קהל.
1931- גילו בגרמניה כי השידור מגיע לנקודות מרובות מחוץ לאירופה. הצליחו לשדר עד אפריקה.
הם שידרו גם קונצרט מהיכל הקונצרטים של ואגנר.
1933 יתרחש שינויי בו אלכסנדר גראם בל המציא את רשת הרדיו הארצית בארה"ב. הרשת שמשה לשידור "שיחות ליד האח" עם רוזוולט. רוזוולט השתמש ברשת של בל בכדי לפנות לציבור ולנסות להוציאו מהמשבר- הוא רצה להפעיל את כל אזרחי ארה"ב המובטלים ושירשתו את ארה"ב במסילות רכבת. כמו כן, הציע ללכת לעמק טנסי ולצרפו לארה"ב עי הכנסת חשמל. הוא צדק אבל השכנוע היה קשה. הוא פעל בשיטה של הפניית שאלות אל הנשיא והנשיא עונה בשידור. לכאורה- נהדר אבל זה לא צעד דמוקרטי- הפקיע זמן שידור למען צרכים שלו כפוליטיקאי.
הרדיו בעיקרו הוא מכשיר מאוד דמוקרטי אולם יכול לפעול באופן לא דמוקרטי כלל- הוא יכול לקבוע לנו את היום, לפלח אוכלוסייה. זה מכשיר שיש שעות שהוא נצרך בהן יותר בצורה דרמטית- הוא יכול לעצב השקפות עולם ותפיסות דרך תסכיתים. יש להפריד בין שדרן לתכנים- שלא נזהה אצל השדרן נטיות פוליטיות כלשהן.
No comments:
Post a Comment