אזרחות
אזרחות מציינת את הקשר בין אדם למדינתו ומשמעו מערכת היחסים שבין היחיד והחברה
למדינה ובין הפרטים בינם לבין עצמם – מערכת יחסים המתנהלת על פי כללים מוסכמים.
במושג אזרחות יש ביטוי לרעיון האמנה החברתית שלפיו החברה והמדינה הם פרי הסכמה בין בני
האדם בינם לבין עצמם ובינם לבין המדינה. להיות אזרח משמעו גם לתרום לחברה במסגרת
פעולות התנדבותיות כדי ליצור חברה אזרחית שביסודה ערכים כגון כבוד הדדי, חירות, שוויון
ורווחה. אזרחות משמעה גם לתרום בהשתתפות ובמעורבות פוליטית במסגרות שונות מתוך
מטרה להשפיע על הפוליטיקה במדינה.
המדינה חייבת להגן על תושבי המדינה ולשמור שזכויותיהם לא ייפגעו, לספק לכלל האזרחים
במדינה את צרכיהם הבסיסיים ללא קשר להשתייכות לקבוצה מסוימת, ולפתח את המדינה
חטובת כלל אזרחיה ולרווחתם. המדינה מקימה גופים ומוסדות שתפקידם לספק את השירותים
לאזרחים. כדי שלמדינה יהיה תקציב לממן את השירותים הללו ולפתח אותם, היא מחייבת את
האזרחים, על-פי חוק, להשתתף בנטל של מימון השירותים כל אחד בהתאם ליכולתו.
בכל מדינה יש חוק אזרחות המגדיר את התנאים שאדם צריך לעמוד בהם על מנת להיחשב אזרח
במדינה וליהנות מזכויות האזרח .
שתי שיטות מקובלות לרכישת אזרחות :
1.שיטת דין הקרקע- אזרחות הנרכשת על ידי לידה בטריטוריה של המדינה, בלי קשר לאזרחות
ההורים.
2.שיטת דין הדם - האזרחות עוברת בירושה מהורים לבנים, בלי קשר למקום הלידה .
מדינות הקולטות מהגרים נותנות בדרך כלל עדיפות לדין הקרקע כדי ליצור זיקה משותפת בין כל
האזרחים.
לעומת זאת, מדינות אשר תושביהן מהגרים מהן והן רוצות לשמור על זיקת המהגרים למולדתם,
נותנות עדיפות לדין הדם.
מדינות לאום אתניות מעדיפות את שיטת דין הדם. כי שיטה זו מסייעת לשמור על הרוב האתני,
מכיוון שהיא מאפשרת לבני הלאום, גם אם אינם חיים במדינה, לחזור אליה ולהיות אזרחיה.
מדינת ישראל- כמדינת לאום יהודית , אשר רוצה לשמור על רוב יהודי ולעודד עליית יהודים
אליה, מעדיפה את דין הדם, ומכירה בדין הקרקע בצורה מצומצמת .
38
חוק האזרחות קובע 6 דרכים לרכישת אזרחות ישראלית :
א. מכוח חוק השבות – כל מי שחל עליו חוק השבות מקבל אוטומטית אזרחות ישראלית מכוח
חוק השבות.
ב. מכוח ישיבה בארץ – זכאים לאזרחות תושבים קבועים (לא יהודים) ערבים, דרוזים ואחרים
החיים דרך קבע בישראל. בדרך זו קיבלו אזרחות כל תושבי הרבע הלא-יהודים שחיו במדינת
ישראל והיו רשומים במרשם האוכלוסין בשנת 1952. (תיקון ב-1980 איפשר קבלת אזרחות
גם לתושבים לא יהודים שהם או הוריהם לא היו רשומים בשנת 1952 אך היו רשומים
במרשם התושבים בשנת 1980).
ג. מכוח לידה – בחוק קיימת הבחנה בין אלו שנולדו בישראל לבין אלו שנולדו מחוץ לה.
* מי שנולד בישראל לאב או לאם שהם אזרחים ישראלים יהיה אזרח ישראלי.
* מי שנולד מחוץ לישראל זכאי לאזרחות ישראלית אם אביו או אמו חיו קודם לכן בישראל
והיו אזרחים ישראלים. שיטת דין הדם מצומצמת לגבי מי שנולד בחוץ לארץ לדור אחד
בלבד – דור הבנים.
ד. מכוח לידה וישיבה בארץ – לא יהודים, שנולדו בארץ לאחר קום המדינה ולא הייתה להם
אזרחות אחרת, והם תושבי ישראל במשך חמש שנים רצופות לפני יום הגשת הבקשה, רשאים
להגיש בקשה לקבלת אזרחות ישראלית, ובתנאי שהגישו בקשה זו בתקופה שבין יום ההולדת
ה-18 לבין יום ההולדת ה-21.
ה. מכוח התאזרחות – אדם הרוצה לקבל אזרחות ישראלית נדרש לעמוד בתנאים הבאים:
* לשהות בישראל שלוש שנים מתוך תקופה של חמש שנים שקדמה ליום הבקשה לאזרחות.
* יש בדעתו להשתקע בארץ.
* יודע ידיעת מה את השפה העברית.
* לוותר על אזרחותו הקודמת או להוכיח שיחדל להיות אזרח חוץ לכשיהיה אזרח ישראלי.
* זכאי לשבת בישראל ישיבת קבע (עפ"י הסכמת שר הפנים) בהתאם לשיקול דעתו.
* לפני קבלת האזרחות יצהיר המבקש: "אני מצהיר שאהיה אזרח נאמן למדינת ישראל".
גם אם המבקש להתאזרח עמד בכל התנאים, יש לשר הפנים שיקול דעת אם להעניק לו זכות
זו.
ו. מכוח הענקה – החוק נותן סמכות לשר הפנים להעניק אזרחות ישראלית כאשר המדינה
מעוניינת מסיבות שונות להעניק אזרחות לאדם (לדוגמה, למי שמזדהה עם מדינת ישראל
ויעדיה, לאנשים שתרמו למדינת ישראל או שעזרו לעם היהודי). מכוח הענקה רשאי שר
הפנים להעניק אזרחות ישראלית גם לנכדים של אזרחים ישראלים שנולדו בישראל והיגרו
ממנה. 39
מקרים שבהם ניתן לבטל את אזרחותו של אדם תושב ישראל:
א. אזרח ישראלי שיצא מישראל שלא כדין והסתנן לאחת מהמדינות שמפורטות בחוק המוגדרות
כמדינות אויב או רכש את אזרחותה, ייראה כמי שוויתר על אזרחותו הישראלית. אם נולד לו
ילד מחוץ לישראל תישלל הזכות לאזרחות ישראלית גם מילדו.
ב. שר הפנים יכול לבטל אזרחות של אדם שעשה מעשה שיש בו משום הפרת אמונים למדינה.
ג. שר הפנים רשאי לבטל אזרחות של אדם אם הוכח שהאזרחות נרכשה על יסוד פרטים כוזבים.
ד. ויתור מרצון – אזרח ישראלי יכול להצהיר בכתב שהוא מוותר על אזרחותו. ויתור על אזרחות
כרוך בהסכמת שר הפנים. שר הפנים רשאי לדחות בקשה לוויתור על אזרחות אם יש לדעתו
סיבה מיוחדת המצדיקה זאת. לדוגמה, כאשר הבקשה לוויתור על האזרחות נובעת מתוך
רצון שלא לשרת שירות צבאי.
ואלה הזכויות שלגביהן מבחין החוק בישראל בין אזרח לבן מי שאינו אזרח:
א. הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת (לרשויות המקומיות זכאים לבחור גם תושבים שאינם
אזרחים).
ב. הזכות לקבל דרכון.
ג. הזכות לעבוד בשירות המדינה.
ד. הזכות להיכנס למדינה ולצאת ממנה ללא הגבלה. על פי חוק, מי שאינו אזרח המדינה זקוק
לאשרה על מנת שיוכל להיכנס אליה.
ה. הזכות לקבל הגנה מהמדינה.
חובות האזרחים (והתושבים הקבועים שאינם אזרחים) באים לידי ביטוי בחוקים
כגון אלה:
א. חובת תשלום מסים
חוק בריאות ממלכתי – כל האזרחים במדינה והתושבים הקבועים יקבלו שירותי בריאות
ויובטחו באחת מקופות החולים. כל האזרחים במדינה חייבים לשלם מס בריאות, אחוז קבוע
ממשכורתם.
חוקי הביטוח הלאומי – מבטיחים לאזרחי ישראל רמת חיים מינימלית על ידי תשלום
קצבאות שונות כגון קצבאות ילדים, קצבת זקנה, קצבת נכות, דמי אבטלה.כל האזרחים
במדינה חייבים לשלם מס לביטוח הלאומי.
חוק מס הכנסה – מבטיח שהמדינה תוכל להעניק לאזרחי המדינה את השירותים, המעוגנים
בחקיקה (חינוך, סעד, ביטחון הפרט וביטחון המדינה), שהיא חייבת להעניק הם. כל
האזרחים והתושבים הקבועים חייבים לשלם מס הכנסה, אחוז מסוים מהכנסותיהם.
ב. חובת שירות ביטחון
חוק שירות הביטחון – על מנת שהמדינה תוכל להבטיח את ביטחון תושביה מפני אויבים
מבחוץ, כל האזרחים והתושבים הקבועים של המדינה חייבים על פי חוק שירות צבאי
בצה"ל. שירות זה כולל שירות סדיר ושירות מילואים.
לשר הביטחון יש הסמכות לפטור מחובת השירות:
• מסיבות רפואיות – מי שמצבו הרפואי אינו מאפשר שירות צבאי.
• מסיבות דתיות – נשים המצהירות שאינן יכולות לשרת בצבא מסיבות של אורח חיים
דתי. זכותה של האישה הדתית להתנדב לשירות לאומי כמו סיעוד חולים, חינוך
ומשטרה.
• מסיבות מצפוניות – נשים המצהירות שאינן יכולות לשרת בצה"ל מטעמי מצפון.
• מסיבות של נישואין או לידה – נשים נשואות, נשים הרות או אמהות.
ג. חובת הנאמנות למדינה
חובת הנאמנות למדינה מוגדרת בחוק. על פי החוק, ניתן להעמיד לדין כל אזרח על עבירות
הפוגעות בריבונות המדינה או בביטחון המדינה, למשל גילוי סודות לאויב, ריגול
No comments:
Post a Comment