היסטוריה של הצילום: מונח ההזרה בתפיסת המציאות של תחילת המאה ה-20:

מונח ההזרה בתפיסת המציאות של תחילת המאה ה-20:

הזרה: הפיכת המוכר ללא מוכר

המציאות היום יומית נלקחה כדבר מובן מאליו. אמנים רומנטיים האמינו כי ניתן למצוא חוויה שתחזיר אותנו לילדות, לראייה שונה. האמנים רצו להחזיר לראייה הראשונית (הפעם הראשונה, הרגשה חדשה). הם האמינו כי בהגעה לנק' זו כל המוכר והידוע נעלם (ראייה טהורה). זה הדבר הייחודי.

הזרה היא מונח שטבע ויקטור שקלובסקי, ממכונני אסכולת הפורמליסטים הרוסים, במאמרו "אמנות כתחבולה" ("art as technique"). שקלובסקי יצא כנגד התפיסה, ששורשיה בפוטבניה (potebnya), הגורסת כי האמנות, והשירה בעיקר, היא חשיבה בתמונות. מטרת אופן חשיבה זה, על-פי פוטבניה, היא הפיכת הזר למוכר. השירה והאמנות מחברים בין תמונות שונות, והתמונה המוכרת מאירה ומבארת את התמונה הזרה. שקלובסקי התנגד, כאמור, לתפיסה זו. בעיניו מטרת השירה היא דווקא ההזרה, הפיכת המוכר לבלתי מוכר. על ידי לשון פיגורטיבית וטכניקות אחרות, מציגה השירה את העולם כזר. בכך היא משחררת את האופן המורגל בו אנו קולטים את הדברים, מרעננת אותו, ומחזירה לדברים את חיותם. כפי שאנשים הגרים על שפת הים מפסיקים לשמוע לאחר זמן את רחש הגלים, אומר שקלובסקי, כך המציאות הופכת לכה מוכרת עד כי אנו חדלים מלראותה. מטרת האמנות, אם כן, היא לגרום לרחש הגלים להשמע שוב, "להחזיר לאבן את אבניותה", בניסוחו של שקלובסקי.

אלכסנדר רוצ'נקו: אמן שחי ברוסיה בתקופת המהפכה, חלק מקבוצת אוונגרדים שהיה חלוץ באמנות. הוא הבין שאחת הדרכים לגשר בין הצילום, האומנות והדעות הפוליטיות של המהפכה היא להפוך את הצילום לחלק מהמהפכה. למצוא שפה חדשה על מנת להגביר את הרצון להביא לשוויוניות בחברה. ליצור טופוגרפיה חדשה שתחבר את האנשים ותיצור שינוי פוליטי חברתי.

ליצור פוטומונטאג'- קישור בין תצלומים, תמונות וציורים. זוהי צורת הזרה, ערעור המציאות באופן אגרסיבי כוון שאין דימוי אחיד המתאר את המציאות אלא מס' דימויים. מעצם עריכת הדימויים, גזירתם והדבקתם נוצרת משמעות חדשה- מעין דימוי שקרי (הפוטושופ היום הוא המשך של הפוטומונטאג' בעבר). הדימוי היה חתרני והמהפכני לא רק באלמנטים ובחיבוריהם אלא במרווחים בסימני החיבור שיצרו בכך את הדימוי הביקורתי ולאו דווקא אומנותי.

רוצ'נקו החל את עבודתו כמאייר וצלם. הוא האמין שעל מנת לאפיין את הפן המופשט ע"י זוויות מצלמה קיצוניות- הוא התנגד לצילום מגובה העיניים. הוא הנגד לכך כוון שטען שגובה העיניים מוכר לנו ולכן יש למצוא זוויות אחרות מלמעלה ומלמטה ולעבוד על הקו האלכסוני. האלכסון סימן משהוא דינמי ולכן בתור מהפכנים יש להדגיש את הקו האלכסוני. דרך אחת לביצוע קו אלכסון היא בהטיית המצלמה, דרך נוספת היא למצוא קווים אלכסוניים קיימים ולתאם את המצלמה. הקו האלכסוני בנוסף עוזר להבנת החלל. הצילום בזוויות שונות תרם לרעיון ההזרה.

לדוג' צילום בניין מלמטה נותן תחושה של העצמת הבניין.

# walking figure- 1928, אדם מצולם מלמעלה, צילו נראה גדול ממנו. הצל ייצר אלכסון.

# steps- 1930, אישה מצולמת מהצד בעלייה במדרגות, המדרגות יוצרות אלכסון.

# 1932- רכבת חשמלית מצולמת מלמעלה.

קונסטרוקטיביזם: קבוצת אמנים שיצאו נגד האמנות הריאליסטית ורצו לשלב את האמנות השונה (צילום, ציור וארכיטקטורה) עם חומרים נוספים על מנת ליצור משהו דינאמי.

המעבר משימוש באלכסון למטרות פוליטיות מהפכניות לצילום באלכסון נטול הפן הפוליטי למטרת צרכנות. בצילום הזה יש "השטחה"- משטיחים את התמונה ע"י צילום מגובה כלפי מטה. לדוג': צילום ראשים של אנשים היושבים בשורה מסביב לשולחן ליד כל צלחת, זה יוצר רצף אמנם משעמם אך הפן המעניין הוא השטוח. כל הדברים נראים אותו הדבר- אין אינדיווידואליזם, ולכן זה מצביע על ייחודיות.

מוהולי נג'י: אמן (אוונגרד) שעובד בציור, צילום וקולנוע. הוא התבקש ע"י מנהל ביה"ס להעביר קורס מבוא לאומנות. המפגש בין התיאוריה לעבודה שלו עם היד שמול המצלמה. אז היד הייתה מאוד חשובה למלאכה. היא משלבת בין התיאוריה לפעולה בפועל. מהולי הבין שיש לשלב בין הצילום, הטכנולוגיה והמציאות. הוא התעסק בפוטומונטאג' ופוטוגרמה (=שימוש באור).

מהולי מחפש בשיטה זו את האובייקטיביות  שבצילום (לא במובן המילולי). אובייקטיביות החומר הקיים בפני עצמו ולא על פי העין האנושית (חפצים על נייר וחשיפתם לאור). רצון לתת כבוד לעדשה ולמכונה. כך התחיל המודרניזם הצילומי (צילום מודתיסטי).

מהולי מגדיר אמנות חדשה שבה הוא מחדש את האובייקטיביות של הצילום. החומר שנתפס ע"י האור ונראה בשל הוא עצמו ולא ע"י העין הסלקטיבית. באותה תקופה רצו האמנים בתחומים השונים לייחד את עצמם במה שהם מיוחדים. ניתן לראות את הייחוד בצילום בעבודה עם המשחק באור, הצורות המופשטות. משהו נפרד מהמציאות שכביכול הצילום היה תלוי בה. הצילום ייחודי כוון שהוא נפרד מתפקידו כמתעד המציאות. הוא עושה זאת ע"י משחק באור ולא ע"י שימוש במצלמה. המובן האובייקטיבי הוא בכך שהאור יוצר את הצורה ללא התערבות אדם.

מהולי רצה לייחד את הצילום לשפה עצמאית, שפה צילומית. (אור וצל)

# הצילום מלמעלה של עמוד חשמל, כמעט מקצהו העליון, הוא הצילום הראשון המקשר בין הטכנולוגיה, האומנות והצילום. בצילום יש התעניינות של אור וצל.

# the racing reporter-1926, באותו ביה"ס לאומניות בו למדו ופיתחו דיאלוג בין התחומים השונים. חלק מהדברים שעשו היה לצלם אחד את השני. ניתן לראות בתמונות את זווית הצילום, התנועה והאלכסון. החל השימוש בשקיפות, צילום חללים דינאמיים, חלונות המכניסים אור ומודעות לצורות ונפח. הם עשו קולאג' ובו עיצבו אדם כמו מכונה, אוזן לרמקש, עין למצלמה, יד לעט- כתב רובוט טס.

# בביה"ס- המצלמה שירתה את חיי החברה. הם הדגישו את הפן האומנותי. בתקופה זו דובר על ה-new vision, שסימן את הקשר בין המצלמה לטכנולוגיה. שינוי שחל בשימוש במצלמה. חיבור המצלמה לתחומים שונים סימל עבורם קידמה. השינוי למאה ה-20 – פריחה כלכלית.

עבור מהולי המצלמה הייתה חלק מהאומן האומנותי והצילום בעל מציאות מיוחדת שיש בו משהו ייחודי. הייחוד בא לידי ביטוי בפוטוגרמות ובחיפוש אחר התחביר הצילומי. המשחק בין הייחוד לחיבור לתחומים שונים.