נושא ראשון- מסורת ההשפעות החזקות המאוחרות
העיסוק הינו בשאלה כמה כל התקשורת משפיע על הנמען? מהו בעצם האיזון בין הנמען למוען? הרעיון של מסורת זו הוא לא שההשפעה היא בלתי מוגבלת אך מן הצד השני היא גם אינה מינורית. הטיעון המרכזי:ההשפעה של כלי התקשורת היא ארוכה. התקשורת אוחזת בהשפעות חזקות, על התרבות ועל הפרטים. התקשורת מבנה אותנו ואת מחשבתנו- לא במיידיות אלא בהליכים ארוכים.
- חברות- סוציאליזציה
חברות הוא תהליך של התנסות חברתית ותרבותית מתמדת, המקנה ליחיד את דפוסי החברה בה הוא חי. תהליך זה בסיסי וחיוני לעיצוב האישיות, ההתנהלות הרגשית ודפוסי המחשבה של היחיד בחברה. תהליך זה מתקיים כל הזמן, איננו מסתיים. תהליך זה מתחיל כבר בגיל הרך, בלמידה הבסיסית. לתהליך זה יש גם משמעות רגשית. עד המוות אנו נמצאים בתהליך של חברות.
מי מלמד אותנו כיצד ראוי להתנהג?
- ההורים -הטלוויזיה -מורים -חברת השווים
לכל אלו אנו קוראים סוכני חברות- פרטים, קבוצות וגופים בהם נתקל הפרט במהלך חייו ובאמצעותם הליך זה של חברות מתרחש.
תקשורת ההמונים מהווה סוכן חברות מרכזי בחברה המודרנית, ועל כן יש לה שפעה חזקה. ההשפעה, מן הצד השני, היא לא בלתי מוגבלת, וזאת בגלל שיש עוד סוכני חברות. בין סוכני החברות עשויים להיות מאבקים קשים לגבי הנורמות הראויות. מן הרעיון הזה צצה השאלה, בשנות ה-50 וה-60, מה חלקם של תקשורת ההמונים בתהליך החברות. יש הישענות על התיאוריה התפקודית מבנית (לא. התקשורת יש תפקידים). לפי גישה זו נראה כי אחד מהתפקידים של תקשורת ההמונים היא ליצור סוציאליזציה, המשכיות
שלבים מרכזיים בתהליכי הסוציאליזציה:
השלב הראשון- של הילדות המוקדם(חברות ילדים) (פוסטמן- אובדן הילדות). פוסטמן קובע כי התקשורת היא סוכן תקשורת מרכזי של הילדים, ומכאן שתפקידו בסוציאליזציה שלהם חשובה. הוא גורס, שצפייה מרובה בתכנים טלויזיונים שלא נועדו לילדים גורמת להם לאבד את הילדות- להיחשף לעולם המבוגרים, ובכך להתבגר בטרם עת. חלק מהלימוד התרבותי חברתי של הילדים והפיכתם למה שהם- עובר מתקשורת ההמונים.
השלב השני- שלב הבגרות(חברות נוער) (ליבס- הסינדרלות החדשות). לפיה, התחרות בין סוכני החברות תקשורת ההמונים לבין המשפחה והחינוך הולכת וגדלה. א. התקשורת עשויים לחזק תת תרבות חתרנית. ליבס במאמרה עורכת ראיונות עם נערות מתבגרות ובודקת מה רצונן לעתיד, לאור מה שהן רואות במדיה.ליבס מזהה 3 תפקידים שבנות רוצות לעצמן:
# האישה המזינה (אם ורעיה) # שבירת חלוקת התפקידים המסורתית # האובייקט המיני
שלב הבגרות(חברות מבוגרים)- אחד המקומות בהם אנו הכי צריכים הליכי סוציאליזציה כבוגרים בם בתהליכי של הגירה. בקרב מהגרים. בקרב מהגרים קוריאנים לארה"ב בתחום רכישת ידע אודות הפוליטיקה העיתון הינו המנבא הטוב ביותר.
חיברות פוליטית אצל מהגרים- המהגרים זקוקים לחברות מחדש, דבר המצריך שינוי.
חברות פוליטית- כאשר אדם מבוגר מהגר הוא צריך להכיר מערכת פוליטית חדשה, דבר המצריך למידה מחדש. לתקשורת ההמונים תפקיד חשוב ביותר בלמידה זו- מדובר בעיקר על עיתונים טלויזיה רדיו וכו'.. המאמר the bridging rde of t.v in immigrant political socialization עוסק בתפקיד הטלויזיה כמגשר בתרבות החברות הפוליטית של המהגרים. המאמר דן בהגירה של קוריאנים לארה"ב ב-88. שאלת המחקר עוסקת התפקיד העיתונים והטלוויזיה כסוכני חברות בקרב המהגרים המבוגרים, הם בודקים האם הסוכן המרכזי הוא כמו המבוגרים האמריקאים- עיתונים או כשל הצעירים- טלויזיה. ההשערה היא שהטלוויזיה היא המדיום המרכזי לחברות מחדש. הרציונאל אומר כי עיתון מאופיין בהעמקה, כמו גם מחסום שפה. הוא מורכב יותר. הממצאים:
- מהגרים חדשים יחסית בעלי רמת אנגלית נמוכה: חדשות בטלוויזיה
- מהגרים ותיקים יותר בעלי רמת אנגלית גבוהה: עיתונים
מה חיובי במוערבות בתקשורת בהליך חברות? תפקיד חשוב באכיפת נורמות והקניית ערכים רצויים.
מה שלילי במעורבות התקשורת בהליך חברות? עלולה לחזק עמדות והתנהגויות שליליות בקרב פרטים בחברה.
מאמרים:
- אובדן הילדות/ ניל פוסטמן
במאה שבין 1850-1950 החל הליך הוצאת הילדים מבתי החרושת והכנסתם לבית הספר, להתאים להם בגדים, ריהוט, משחקים וספרים משלהם. החלו מחוקקים גם חוקים המבדלים את הילדים מן המבוגרים. בתחילת המאה ה-20 הילדות כבר נתפסה כזכות מלידה. הטלגרף החל לפרוץ את מחסום הידע. הוא החל את התהליך שבהפיכת הידע לבלתי ניתן לשליטה. הייתה לכך משמעות גדולה בכל הנוגע לילדות- שכן, הילדות היא תקופה בה המידע מסונן על ידי המבוגרים, וגם נשלט על ידם. המידע החל מוצא מידיהם של בתי הספר והמשפחה המידע שהחל מגיע לילדים שינה את סוגו כמותו ואיכותו. במקביל לכך, החלה התפתחות גראפית, של תמונות סרטים מצויירים פוסטרים וכו. המהפכות האלו, הגראפית והאלקטרונית בד בבד יצרו עולם סמלי חדש. הטלוויזיה הפכה בשנת 1950 לאביזר קבוע בבתי אמריקה- ושילבה את שתי המהפכות. לדברי פוסטמן, הטלוויזיה הביאה לאובדן של הילדות:
הילדים מתחילים, על פי מחקרים, לצפות בטלוויזיה מגיל 3. בטלוויזיה הכל הוא לכולם- היא מציגה ע"פ תמונה, דבר הנהיר לכולם, ואין הפרדה בין ילד למבוגר.
לסיכום, הטלוויזיה מבטלת את הקו בין ילדים למבוגרים ב-3 אופנים:
- לא צריך ללמוד כדי להבינה
- היא לא מעמידה תביעות מורכבות לחשיבה או התנהגות
- היא לא מפרידה את קהלה לסוגים
- הסינדרלות החדשות/ תמר ליבס
המאמר מניח שאנשים משני המגדרים יגיעו למימוש עצמי אם יפתחו את כישורים וימלאו תפקיד פעיל בחברה. נשים ששואפות לעשות כן, נתקלות בעולם מלא סטריאוטיפים גבריים. המאמר עוסק בתהליך בו בנות מתבגרות מטפלות בזהות המגדרית שלהן. גיל ההתבגרות הוא תקופה חשובה בחיפוש ה"אני". ההנחה היא שבנות מתבגרות בונות את זהותן בשילוב דו שיח עם עצמן לבין הגורמים שהן פוגשות בטלוויזיה. כיום, הסביבה בה הנערות חיות מעבירה מסרים שונים ואף סותרים. הפמיניזם החל משתלב עם "תרבות הסלבריטאים"- תרבות שגומת לבנות להתעסק עם מראן וגופן- תוך נטישת הרצון להביא לתמורות חברתיות. הדימוי הפמיניסטי נראה כמסע תקשורתי! המאמר עובר לניסוי שערכו- לקחו קבוצת מיקוד ובדקו את רצונותיהן של הנערות, נתקבלו 3 קבוצות:
- האישה המזינה- בבית ומבחינה מקצועית. מתאפיינת בשירותיות ואיכפתיות. הן עובדות במשרות חיוניות מבחינה חברתית
- שבירת תקרת העיסוקים הנשיים המובהקים- כדי לפרוץ לעיסוקים עם סיכויי קידום
- פן הזוהר- נתיב בו הבנות מושפעות מהתקשורת. הוא לא מסתמך על הישגים אלא על תכונות גופניות ו/או מזל.
נושא שני: הבניית המציאות
הבניית המציאות הינה תיאוריה בתוך השפעות חזקות מאוחרות. היא טוענת כי אחד השחקנים החשובים ביותר בתיאור המציאות ולמידה עליה- הינה התקשורת. השפעתה לא מוגבלת מכיוון שהיא אחד השחקנים וההשפעה הינה ארוכת טווח ומתמשכת, על התרבות ועל החברה. הרעיון המרכזי: אנו חיים בתוך מציאות מובנת, שנוצרת על ידי התרבות. אנו חיים בתוך המציאות כפי שהיא מתוארת לנו ומאמינים כי היא כל המציאות. דבר זה משפיע עלינו. מה חיים במציאות מדומיינת, אותה אנו לומדים מהתקשורת. מתוך התפיסה הזו בדקו את העיתונות, שאנו מצפים ממנה שתספר לנו את המציאות ומאמינים לה. לפי גישה זו, לעיתונות השפעה גבוהה. למעשה, העיתונות עושה לנו סלקציה של המציאות. לסלקציה הזו 2 חלקים:
- אסכולת קביעת סדר היום.
- אסכולת המסגור.
אסכולת המסגור
שואלת את השאלה: כיצד התקשורת מסקרת את שהיא בוחרת לנכון?
טענות היסוד של האסכולה- התקשורת בוחרת כיצד להציג אירוע או דבר מסויים ובכך משפיעה על קריאתנו ומעצבת את דעתנו. התקשורת אומרת לנו מה לחשוב, אנו נוטים להסתכל על תמונה, לדוגמה, כייצוג אמיתי מבלי להתחשב בצורת הצילום.
הגדרת המסגור: המסגור הינו נקודת תצפית מסוימת ממנה מספרים את הסיפור/האירוע/ הנושא. לכל אירוע ניתן להתייחס מכמה זוויות מבט, להדגיש נושאים שונים ולהציג פרשנות שונה- בחירה בצורה מסוימת היא מסגור!
הגר ערכה מחקר (בהמשך המאמר) שעוסק באונס רמת השרון. היא בדקה את הסיקור בשלושת העיתונים הגדולים ומצאה כ-11 מסגורים שונים. באותיות הקטנות היו מגוון של דעות ובחירות נושא, אולם, בכותרות הגדולות, נראה כי כל עיתון בחר לעצמו סוג מסגור מסויים. בהארץ- מסגור משפטי, בידיעות- הזדהות עם הקורבן ופרטי האונס ובמעריב מסגור של תחקיר, של השלכה חברתית. לכל העיתונים היה אותו מידע, אך כל אחד בחר בסוג מסגור שונה, בזוית אחרת אותה הוא מדגיש. האם כל התקשורת עושים כל זאת באופן מודע? כלי התקשורת והעיתונאים עושים בחירה, ולרוב היא לא מודעת. יש השפעה של האני של הכותב, של סוג העיתון, של נורמות וערכים ולעיתים גם אילוצים מקצועיים. לפי גישת הבניית המציאות, אין מניפולציה- להפך. גישה זו אומרת כי העיתונאי מנסה לעשות עבודתו נאמנה ותוך כך יוצר מסגור. גישה זאת לא רואה את הנמענים כפאסיביים- היא "לוקחת בחשבון" כי לא מן הנמנע שתשווה מקורות, או תקרא קריאה אופוזיציונית- אך ברוב המקרים זה לא קורה.גישה זו אומרת כי חוזקה של התקשורת היא כי היא נמשכת- אנו יכולים להתנגד למסגור זמן מסוים, אך לא תמיד.
הבניית מציאות בטקסטים תקשורתיים לא עיתונאים- החוקרים פנו גם לסדרות טלויזיה, וגילו כי הן גורמות לנו לראות את העולם בצורה מסוימת. יש לנו סכמות בראש, וכאשר מגיע מידע חדש אנו יכולים להטמיע אותו לסכמה או לשנות את הסכמה. בכל פעם שיש לנו מידע חדש אנו מנסים להכניסו לסכמה, לעיתים המידע כל כך חזק שאנו נאלצים לשנות את הסכמה.
# השערת הטיפוח- בעזרת סדרות אנו מטפחים סכמות על המציאות (ER מלמד אותנו מה עושים רופאים)
# השערת ה"עולם האכזר"- חושבים כי העולם הוא רע (צופי פרקליטים למיניהם)
#תפקידי מגדר- אנו לומדים על גברים ממסודרים
#תפיסת הגוף
#אמריקה
את כל הסכמות הנ"ל קיבלנו מהטלויזיה.
טווח ההשפעה של טיפוח המוסכמות- כלי התקשורת מטפחים בנו סכמות מסוימות.הטיפוח יוצר מצב בו כולנו מחזיקים את אותן הסכמות- רעיונות, סטריאוטיפים. כולנו ממורכזים על החשיבה המיינסטרימית. הדהוד- הניסיון האישי שלנו מנסה להתנגד לסכמות. הניסיון האישי משמש כמקור מידע חלופי על המציאות.ייצוג- התקשורת מטפחת בנו את התפיסות לגבי אנשים וקבוצות חברתיות. זהו מסגור של בני אדם. יש סכמות על קבוצות של בני אדם.
הכחדה סימבולית- איכותנית- איך אנו מסתכלים ומתייחסים ומציגים קבוצות מיעות
כמותית- כמה פעמים רואים דבר מה על המסך? לדוגמה נשים לא זוכות לזמן טלוויזיה מרשים לכן זו הכחדה כמותית
מאמרים:
לפי המאמר, העיתונאים משמשים כצינור דרכו הקוראים מתוודעים לאזורים רחוקים. מידע זה מהווה גורם מרכזי שמשפיע על התייחסותם אל האזורים הללו והאוכלוסייה שבתוכם. מחקרים מראים שאנשים משתמשים בתבניות קבועות מראש- כאשר התקשורת בוחרת נושאים מסוימים לדיווח ומציגה תבנית קבועה- היא יוצרת התייחסות מוגדרת. כאשר הדבר חוזר על עצמו, התבנית זוכה לחיזור- תוצאה אפשרית היא שהתקשורת מבטלת דרכי חשיבה אלטרנטיביים! כשעיתונאים מוסרים מידע, הם מניחים מראש כי לקוראים יש תבניות מן המוכן בכל הנוגע לעיירות פיתוח. במאמר בוחנים סוגי התייחסות לסוגי ידיעות בעיתונים על עיירות פיתוח. ניכרות סוגים חוזרים ונשנים של כתבות, כולם בנושאים שליליים- אלימות, מצוקה כלכלית, חוסר שליטה על הגורל ועוד..
קיימות משמעויות רבות בטקסט, ובנוסף להן, קורא המנהל משא ומתן עימו. הטקסט מביא עמו את זהותו, שעוצבה על ידי המערכת התרבותית- חברתית בה הוא נוצר. הטקסט משעתק את ההנחות החזקות של התרבות והחברה, ביניהן- החזקים מובילים את החלשים. המאמר דן בין היתר השאלה כיצד החזקים נשארים חזרים. קיימות 2 גישות תיאורטיות:
- מהותנות-שמסבירה שההבדלים השנוים בחברה הם כתוצאה של מהות כלשהי של האדם (הנשים נועדו ללדת וכך מבנה גופן והפסיכולוגיה שלהן, ואלו גורמים להן להיות חלשות.
- הבניה חברתית- המציאות החברתית היא תוצאה של חוזים חברתיים בעלי שורשים היסטוריים.ההבחנות בין החזק לחלש הן סכמות שרירותיות שהפכו למובנות מאליהן.
הגמוניה אידיאולוגית כאשר אנטוניו גרמשי יושב בכלא, עקב פעילותו החתרנית הוא ניסה לבחון מדוע תנועות המחאה של המעמדות הנמוכים נכשלו במערב אירופה אחרי מלחה"ע ה-1. הוא ניסה לשאול מדוע העדיפו הפועלים לשתף פעולה עם המנגנונים הלאומיים ולהילחם זה בזה במקום להתקומם. ההגמוניה היא שליטת הבורגנים במחשבתם בדעותיהם ובאורח חייהם של הנשלטים, שרואים זאת כמובן מאליו. חוזקה של ההגמוניה הינה בשקיפותה.
במאמר מדובר גם על הול שמפתח את תיאורית הסטייה- הטלוויזיה האמריקאית רוצה נורמה אחידה. הוא גילה שיש אפליה אינטרסנטית של מגזרים חזקים. הקונצנזוס הוא תוצר של הבנייה חברתית. אמצעי התקשורת הם שמשרישים את הסכמות. המאמר עובר לעסוק בהדרה מהמרחב הציבורי של קבוצות מסויימות. הוא מדבר על הכחדה סמלית- תוך התייחסות לדימויי הנשים בתקשורת- יש הנחה כי הנשים אינן נחשבות ושמתעלמים מהן. בהקשר הישראלי יש התעלמות כמעט מוחלטת מהערבים. אי ייצוג גורם להבנה שהקבוצות שלא מיוצגות חלשות ונחותות. בהמשך מדובר על סטריאוטיפים בתוך לאום. שבני לאום מדגישים את התכונות החיוביות שלהם ואת השליליות של האחרת. יש קביעה כי המציאות שאנו מכירים נכפתה עלינו על ידי החזקים בדרך של הגמוניה.
|
שייכת להשפעות חזקות מאוחרות. באסכולה זו התקשורת אומרת לנו מה לחשוב. היא טוענת כי התקשרות אומרת לנו מה חשוב. התקשורת עושה סלקציה- הטענה היא שהציבור יראה את הדברים שהתקשורת הביאה ונתנה להם אסמכתא של "חשובים". המאמר של מקונז עוסק בנושא. לפיו יש מספר צורות של השפעה. האסכולה, כמו גם המאמר, מתמקדת על בחירות ומחקרים עליהם. מקונז מדבר על שלושה אפקטים עיקריים:
No comments:
Post a Comment