השסע הלאומי: גורמים ומורכבות
גורמים לשסע הלאומי:
• הסכסוך הישראלי-ערבי – מקורו של השסע בתחילת ההתיישבות היהודית הציונית
בארץ ישראל, בסוף המאה התשע עשרה, מאבק על השליטה בשטחי ארץ ישראל. מאבק
בין הרוב הערבי שישב בארץ ישראל לבין מיעוט יהודי שניסה לחזור וליישב את ארץ
ישראל. במשך השנים הסלים הסכסוך בין הערבים ליהודים בארץ ישראל ואף הלך ונעשה
אלים. סכסוך זה החריף עם הקמתה של מדינת ישראל.מדינות ערב לא הסכימו עם
הקמת מדינה יהודית בא"י ואף ניסו למנוע בכוח את הקמתה.
• הסכסוך הישראלי-פלשתינאי -
- בעיית הפליטים הפלסטינים במדינות ערב – ערבים שברחו וגורשו במהלך מלחמת
העצמאות ועברו להתגורר בארצות ערב ובשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה.
- שלטון ישראלי על ערבים פלסטינים - במלחמת ששת הימים (1967), שבמהלכה כבש
צה"ל את שטחי יהודה, שומרון וחבל עזה, החריפה הבעיה הפלסטינית. נוצרה מציאות
חדשה שבה מאות אלפי ערבים-פלסטינים מצאו עצמם תחת שליטה צבאית ישראלית
בניגוד לרצונם.
• מדינת ישראל: מדינת לאום יהודית – עצם הגדרתה של ישראל כמדינת לאום יהודית,
שסמליה (דוגמת ההמנון והדגל) וחלק מחוקיה (דוגמת חוק השבות) קשורים רק לעם
היהודי ולזהותו הדתית והלאומית (ציונית) והתרבותית. הערבים אינם חלק מקולקטיב
זה, משום שאינם שייכים לחברת הרוב היהודית. הם טוענים שהם אינם מקבלים יחס
שוויוני מהמדינה אשר הוגדרה כ"בית" ליהודים והם תובעים שוויון זכויות מלא.
מורכבות
• הזדהות הערבים אזרחי המדינה עם האומה הערבית והעם הפלסטיני מול מחויבותם
למדינה ולחוקיה – הערבים אזרחי מדינת ישראל מזוהים עם האומה הערבית מבחינה
לאומית, תרבותית והיסטורית; הם רואים עצמם כחלק מהעם הפלסטיני שיש לו זיקה
לפלסטין. הם קיבלו אזרחות ישראלית ונאלצו להתמודד עם מצב בו הפכו מרוב ערבי
בארץ ישראל למיעוט ערבי במדינת ישראל, מדינה שבינה ובין בני עמם החיים במדינות
ערב ובשטחי יהודה, שומרון וחבל עזה מתחולל עימות.
• מתח בין הערבים אזרחי ישראל ובין היהודים אזרחי ישראל - הקונפליקט הישראלי
ערבי הבא לידי ביטוי בהיעדר הסכמי שלום עם חלק ממדינות ערב, והקונפליקט
הישראלי-פלסטיני שעדיין לא בא אל קצו יוצרים מתח. אזרחי ישראל הערבים מטילים
על ישראל את האחריות להיווצרותה של הבעיה הפלסטינית וכן הם רואים בה כמי
שפוגעת בבני עמם הפלסטינים. בקרב קבוצות מסוימות באוכלוסייה היהודית קיימת
תחושה של חוסר אמון כלפיהם בשל הזדהותם עם המאבק הפלסטיני לכינון מדינה
פלסטינית לצד מדינת ישראל. אחד הביטויים לתחושה זו הוא הקריאה של חלק מציבור
היהודים לשלול את זכותם של הערבים אזרחי ישראל להשתתף בחלק מההכרעות
ציבוריות ופוליטיות, כגון עתיד שטחי יהודה ושומרון, וכן התנגדות לשיתוף ערבים
כשרים בממשלה ובתפקידים בכירים אחרים בממשל הישראלי.
• קולקטיב לאומי יהודי מול אזרחות ישראלית – מצד אחד החברה היהודית הישראלית
תובעת מהערבים לגלות נאמנות למדינה ולהזדהות עמה כישראלים, בלי לאפשר להם
להצטרף לקולקטיב השולט, מצד אחר, החברה היהודית הישראלית אינה מוכנה לקבל
פעולות של הערבים המכוונות לשינוי הגדרת הזהות הלאומית של המדינה באופן שתכלול
גם אותם, והיא אוסרת כל התארגנות שמטרתה לשנות את האופי היהודי של המדינה.
בשל כך חלק מהאזרחים הערבים חשים שהמדינה אינה מדינתם כפי שהיא מדינתם של
האזרחים היהודים, והם מרגישים שאין הם שווים לאזרחיה היהודים של המדינה.
לתפיסתם, ישראל אינה יכולה להיות דמוקרטית כאשר היא מגשימה חזון של בני קבוצה
דתית לאומית אחת על חשבון תושבים ואזרחים הנמנים עם קבוצה לאומית אחרת.
הערבים מעדיפים שהמדינה תהיה מדינת כלל אזרחיה ולא מדינת לאום יהודית בעוד
שרוב הציבור היהודי מאמין שהמדינה חייבת להיות מדינת לאום יהודית. בקרב חלק
מהציבור היהודי ביקורת של הערבים אזרחי המדינה נתפסת כעוינות וכחתרנות נגד
המדינה.
No comments:
Post a Comment