היסטוריה של הצילום: צילום עיתונות

צילום עיתונות:

# ruins of paris, 1871- איור שהתפרסם בעיתון בלונדון. באיור רואים צלם שעומד באמצע המאורע עם מצלמה יחסית גדולה (מצלמת סטודיו) ומצלם את המאורע. אין באפשרות הצלם לצלם את האקשן כי החשיפה ממושכת. ניתן לראות את הרצון של האדם להיות עד למאורע מסוים (לראות "ניוז"). לעומת צילום, זהו איור שמישהו צייר על סמך הזיכרון ולא בטוח שזאת עדות למציאות. זה איור שמראה מצלמה השואפת לצלם ביום מן הימים ולהראות את הפרטים בדיוק באותה צורה שהאיור מנסה להיות אותנטי. זהו פרדוקס. כשהבינו שמצלמה יכולה להביא עדות טובה יותר מאיורים התחילו להשתמש בצילום.

החל השימוש בתצלומים לאיורים. הצלמים צילמו את התמונה, הביאו אותה למאיירים. הם ציירו והעתיקו את התמונה והפכו אותה לאיור.

# constantinguys- בספרו של המשורר צ'ארלס "האמן של החיים המודרניים", בודליר מתאר את המאייר קונסטנטין גיא כמאייר מודרני (מאייר שנוסע בעולם ומאייר איך אנשים חיים). הוא מבין שכשהוא בוחר בקונסטנטין  להיות צייר החיים המודרניים, יכולתו לרשום מהר מאורעות, זה האופן שבעתיד אנשים ירצו לראות את העולם- את הפרטים בחיים. המאיירים יכלו לאייר את הפרטים כמו שאנחנו רוצים לראות אותם. מצוין שבעתיד המצלמה תתפוס את הרגע המהיר.

Roger penton, רוג'ר פנטון: צלם הנשלח לצלם בהסכמת הממשל הבריטי את "מלחמת הקרים" (1854-1856) מלחמה שהתרחשה בין האימפריה הרוסית לבין בריטניה, צרפת והאימפריה עותומאנית. המלחמה היוותה דוגמא לקהל המודרני הראשון: שימוש ברכבות, טלגרף, מסילות ברזל ונשק יעיל. ב-20 לפברואר 1855 הפליג רוג'ר פנטון לאזור המלחמה עם שני עוזריו וקרון.  כאשר הגיע למקום הקרב נכח למחלות, הרוגים, פצועים וצבא עייף.  על כן הוא החליט להראות את הסצנות רגע לפני הקרב או שצילם את הרגעים שהיו אחרי הקרב. בגלל האתיקה לא היה ניתן לצלם את מהלך הקרב, לכן הוא אייר  איורים לא מדויקים, לא כולם ידעו מה באמת קרה שם.

רוג'ר הוא הצלם הכי מוכר שמצלם מלחמה. כוון שלא היה עומק לעדשה והיא אינה מצליחה לתפוס את כל השטח, החלק האחורי של המצולמים נתפס כמו פרוטרט אישי. כל החלק האחורי אינו בפוקוס. התמונה היחידה שנותנת קצת אקשן היא התמונה של הגנרל עם החיילים.לרוג'ר הייתה אפשרות לצלם את המתים ואת הזוועות אך הוא מחליט לא לעשות זאת (החלטה אסטטית). השילוב שרוג'ר פנטון עושה, בין רצונו האסטטי לבין חוסר היכולת הטכנית של המצלמה לצלם במהלך המלחמה מניבה תוצאה של תמונות נקיות ויפות של קרב, אין גופות ואין הרג. הוא יצר צילום של פנורמה, אך הפנורמה לא הייתה אחידה ובכל חלק, השמיים נראים שונים. אך מה שהיה חשוב היה האינפורמציה. רוג'ר צילם תמונות מאזורים שונים ובשעות שונות המדגישות את קו השמיים. כך הוא מחבר את כל התמונות עם קו האופק. שמיים צבועים בצבעים שונים ועזים וברקע אוהלים, חיילים – ישנה טופוגרפיה של קרב.

נשלח לצלם בהסכמת הצבא הבריטי את מלחמת הקרים ( 1845-6)- מלחמה בין האמפריה הרוסית לבין בריטניה, צרפת והאימפריה העותומאנית. צלם אנגלי שתיעד את הצבא האנגלי. הוא היה מראשוני צלמי המלחמות. פנטון נולד ב- 1819 ומת ב- 1869. הוא סיים את התואר הראשון בלימודי אומנות והחל לעבוד כצייר. התחתן ולמד משפטים, הוא נהיה עו"ד ב-1947. וב-1951 לאחר שביקר בתערוכה בלונדון, התחיל להתעניין בצילום, ולמד בפריז את טכניקת הצילום הקלוטייפ. כבר ב- 1952 הוא החל להציג צילומים שלו. הוא צילם נופים וארכיטקטורה. ב-1955 הוא נשלח למלחמת הקרים כצלם מלחמה הרשמי הראשון בהיסטוריה. למרות התנאים הקשים והמחלות בהם לקה, הוא הספיק לצלם 350 תמונות. הממשלה שלחה אותו למלחמה בכדי לעורר תמיכה במלחמה. הם הורו לו להימנע מלצלם חיילים פצועים/ הרוגים. פנטון השתמש בסטודיו נייד לצילום עם עוד 2 אסיסטנטים. היות וזמן החשיפה היה הארוך והמצלמות היו מסורבלות וכבדות לא הייתה אפשרות לצלם בשדה הקרב, רוב התמונות היו מבוימות. הוא צילם בעיקר לפני ואחרי הקרב, לרוב צילומים של חיילים עם מדים וציוד מלחמה. בשל תנאי האור הוא צילם רק עד השעה 10 בבוקר, ולכן באותה תקופה יש עדיין מקום גדול לאיור, שיכל לתת תיאור של קרב. פנטון לא הראה מה קורה באמת במלחמה. צילומו החשוב הוא "ישיבת הגנרלים" זהו היה דבר מהפכני בשביל הקוראים באותה תקופה.

# the valley of shadow of death, 1855-  רוג'ר צילם את התמונה עם הגיעו לאזור המלחמה. הצילום נקרא שער המוות. על השביל, על הקרקע, ישנם כדורי מתכת של תותחים, הנוף הוא ללא קרב אך האזור נראה כשדה קרב. כאשר הסתכלו על הנגטיב, ראו כי כל כדורי הברזל היו בצד, בתמונה השנייה הוא פיזר אותם כדי לתת שוני בתמונה- יש כאן פרדוקס, התצלום הפך להיות מבוים, שכן אמור להראות מציאות.

Alexander gardner: אלכסנדר גרדנר, הכיר את צילומיו של רוג'ר פנטון שהוצגו באנגליה (1855-1856). גרדנר היה צלם שעבד בעיקר עם פורטרטים. הוא ניהל סטודיו של צלם בשם מתיו בריידי שהיה צלם פורטרטים אמריקאי ידוע. לאחר מספר שנים, אלכסנדר עזב את הסטודיו של בריידי  ופתח סטודיו משלו (1862) והתחיל לצלם במלחמת האזרחים, הצטרף אליו תימוטי אוסוייר.

 צילם במלחמת האזרחים בארה"ב בין צפון ולדרום ב- 1861-5. הוא הבין את כוחו של הצילום הדקומנטרי. התגובות לצילומים שלו היו קשות, הם גרמו לאנשים להיות בהלם ממה שהם ראו. הוא צילם גופות ותמונות משדה הקרב. התצלומים החדירו לקהל שמלחמה זה מוות. גארנדר תיאר במילים את התמונות, כתב תיאור ממשי על המוות. הוא ביים חלק מהתמונות שלו ונתן את הפירוש שלו על התמונות למרות שהוא לא נכון ( לדוגמא- תמונות של הרוגים בשדה הקרב, הוא קבע מי מהם חייל של הצפון ומי דרום, ובעצם כולם היו של הצפון. דוגמא לתמונה שהוא ביים- זוהי התמונה על החייל והרובה בעמדה.)

# home of rebel sharpshooter- בתצלום מתואר חייל פצוע שלעולם לא יחזור לביתו, גרנדר צופה כי גופתו תשאר שם חודש ימים, הוא מתייחס אל החייל בהתחלה כאנושיובסוף למה שקרה לו כשיצא למלחמה. גרנדר הזיז את הגופה בכדי שיוכל לצלם יותר טוב, למעשה הוא ביים את התמונה. הקומפוזיציה לא הייתה אמיתית. בביום התצלום ובצורה שהוא הזיז את הגופה, גרנדר מעביר בקורת על המלחמה. הוא לוקח גופה של חייל מהארטילריה, שם אותה לבד על האבנים וקורא לתמונה- " הבית של מורד הצלף", זה אינו נכון. זה היה חייל מהארטילריה. הוא לוקח אדם, עם דימוי מסוים, אדם מהאויב ונותן לו דימוי הפוך.הוא מטעה את הצופה לגמרי.

# a harvest of death, 1863- מראה את ההפסד של הקרב. האנשים על הקרקע, הגופות שהפסידו בקרב, וממרחק ניצב המנצח על הסוס. תמונה זו עומדת מנגד לתמונה נוספת-

# field where general Reynolds feel, 1863- גרנדר מתאר בסיפרו את החיילים, את פניהם הלבנות, את המבט החסר חיים, שערות פרועות. בכך הוא נותן תחושה שעוד רגע הן יקומו לתחייהוישובו לקרב.

# ישנה אירוניה בין שני התצלומים, בראשון הוא מציין את המחיר של הלחימה, את ההפסד, הקבורה והגופות, ובשני הוא מציין את אותם גופות כאנשים שיקומו לתחייה.

# major general, 1865- בתצלום הוא מתאר את אופי היציאה לקרב, תחילה הם מצולמים עם חליפות (קבוצת גנרלים) לעומת המראה שיראו בו אח"כ, אם יישארו בחיים.

28/6/1914 #- הצילום הראשון שפורסם בעיתון "מעצרו של מתנקש, אשר רצח את היורש לכתר במשטר האוסטרו הונגרי" . כאשר פורסם התצלום, הקוראים לא היו מודעים לעובדה שהאירוע יוביל למלחמת העולם ה-1 . הוא מאפיין את הרגע הדרמטי של תצלומי עיתונות ורציחות פוליטיות.

# העיתון המאייר הראשון שהיה מבוסס על תצלומים יצא ב-13/9/1854.

בין השנים 1882-1895 התאפשר להדפיס תצלומים בעיתון אך בטון נמוך (צבע עדין). התדפיס נקרא half tone. התצלום היה מיוחד בצילו החלו להיראות כתבות. זה אפשר הדפסת תצלום על איורו.

במלה"ע ה-1 רב התצלומים צולמו ע"י לוחמים. לא ניתן חופש פעולה לצלם מה שעולה על רוחם. הייתה אפשרות להשתמש במצלמות על מטוסים בכדי לביים את פעולת האויב, הסוואה היא תוצאה של המלחמה. ב-1916 הייתה הפעם הראשונה בהיסטוריה שהתאפשר לראות צילומים מלמעלה, שניתקו אותם רגשית מהצילומים של ההרוגים שראו קודם. התחילו לייצר תמונות ענקיות שייצרו תחושה של קרב.

Erich salomon, אריק סלומון: אריק סלומון השתמש במצלמה קטנה, וזה אפשר מהפכה בצילום. ניתן היה לצלם אנשים ללא ידיעתם (מעין הצצה), באופן מהיר, ללא פלש (אור נמוך יחסית). פתאום צולמו תמונות שלא היו עד כה מפורסמות בעיתון. זו הייתה תקופת פריחה גדולה עבור צלמי עיתונות. הייתה פריחה של צילומים בעיתונים ומיעוט בכיתוב. המצלמות קטנות יותר שהראו את האקט עצמו ללא גוויות או גופות אלא חלקים אחרים בחיים.

צלם מוכשר. היה פרקליט יהודי, דיסקרטי נחבא אל הכלים. בתחילת שנות ה-30 היו המון כנסים בינלאומיים בדלתיים סגורות ולסלומון הייתה שליטה בהמון ספות, ובעזרת לבוש מתאים הוא הצליח להיכנס לישיבות אלו. לסלומון הייתה מצלמת לוח קטנה " ארמנוקס" מצלמה בעלת עמית עם מפתח רחב להדהים. המצלמה הייתה קטנה, שקטה ומהירה, הוא צילם בתוך הכנסים האלו והביא תמונות בלעדיות של משתתפי הכנס מבלי שאלו שמו לב. זה נתן לצופים תחושה שהוא הכנס, שהם שותפים להחלטות שמתקבלות שם. צלמים רבים הלכו בדרכו של סלומון והצטיידו במצלמות קטנות שאפשרו לצלם תמונות רבות בזו אחר זו ובמהירות. הם הקנו לתצלום עומק רב. סלומון נרצח ב-1944 ע"י הנאצים במחנה ההשמדה אשוויץ.

Robert capa, רוברט קאפה: # 1936, מלחמת אזרחים בספרד, בתצלום רואים חייל נופל ומת בקרב. התצלום פורסם בעיתון ב-1936. ישנו חשד כי התמונה מבוימת..

צילם ב מלחמת האזרחים בספרד  ב- 1936-9. הוא צלם ידוע בעיקר בשל צילומיו במהלך המלחמות. תמונתו המפורסמת היא " מותו של חייל רפובליקני". קאפה נולד עם השם ארנסט אנדרי פרידמן בבודפשט שבהונגריה. קאפה הוא ככל הנראה צלם המלחמה המפורסם ביותר של המאה ה-10. קאפה חווה 5 מלחמות שונות. וכן הוא צילם את הפלישה לנורמדי. ב-1938 קאפה הוכר כ " צלם המלחמות הטוב ביותר בעולם" בתקופתו הטכנולוגיה התפתחה וקהל הקוראים שראו תמונות שפורסמו במגאזינים גדל. ולכן המלחמה נכנסה לחיי האזרחים.

שכלול שהיה במלחמה זו ושירת את קאפה זה המלחמה הראשונה שנכנסו אליה מצלמות קטנות, ניידות ומהירות ( לדוגמא לייקה) זה איפשר לתעד את שדה הקרב, איפשר לחיילים להיות עם החיילים, דבר אשר הראה אומץ ותשוקה לצלם. הצלמים היו מסכנים את חייהם בשביל התקרב לחיילים ולהזדהות איתם. תפוצת המגאזינים שהתברכו בשלל תמונות מהמלחמה היה גדול וזה אפשר לאנשים לצפות באופן עקיף במלחמה. דבר אשר לא היה לפני זה. יחסית לאותה תקופה הדימוי הפוטוגרפי היה מרתק, זה איפשר הזדהות ואמפתיה על הסכנה והמוות. בתקופה הזו הצילום יותר טוב מאיור. כי דימוי שמגיע ממצלמה הוא מציאותי אמיתי הוא לא פרי דמיון של מאייר. התמונות נתנו לך לחוש שאתה נמצא באירוע. איכות התמונות הייתה טובה.

 אפשר לראות בין המלחמה הראשונה, פנטון לבין המלחמה הזו, קאפה, את התפתחות הצילום ואת התפתחות הכתבה המצולמת.

כתבה מצולמת – השינוי בעיתון היה שינוי גדול. בעקבות הטכנולוגיה שהשתפרה והתפתחה החלו להיות תצלומים חדשותיים מעניינים וייחודים. יש ריבוי של תמונות אז העיתון מפחית במילים ומרבה בתמונות , יש כותרות גדולות עם תמונות ומעט מלל. היה עוד סוג שבו הראו סדרה של צילומים , ערכו את התצלומים לפי סדר וסיפרו את הסיפור- עריכה צילומית. במלחמת העולם הראשונה המצלמה עושנה לגובה ( מטוס/מסוק) וזה נותן מרחק שהמציאות נראית בה הרבה יותר מופשטת.

לרוב המלחמות לא היו שולחים צלמים רשמים כי לא רצו שיתעדו את המלחמה כי לא רצו להראות לאנשים מה באמת קורה במלחמות, היה צנזורה על המלחמות. אבל יש תמונות ממלחמות, כי חיילים לקחו איתם מצלמות וצילמו.

בהתחלה העיתון היה מסתפק באיורים של האירועים שקראו, עם המצאת הצילום, החלו לבסס את האיורים על התמונה, כי עדין לא הייתה אופציה להדפיס את התצלום על הנייר. וכשהטכנולוגיה מתפתחת גם המצלמה משתכללת וגם העיתון אז הצילומים עצמם מגיעים לעיתון ומראים את המציאות עצמה.

צילום עיתונות