סיכום: אירופה בראשית העת החדשה - יוג'ין רייס

אירופה בראשית העת החדשה 1559-1460/ יוג'ין פ' רייס.

התרחבות כלכלית

בתחילת המאה ה-14 בא אל קיצו עידן של התרחבות כלכלית מימי הבניים. התקופה הייתה תקופה של מחסור ושל רעב, בנוסף מחלות כגון המגפה השחורה פקדו את אירופה, אוכלוסייתה של אירופה פחתה ב12%-60% (תלוי באיזור). בתגובה לצניחת האוכלוסייה ירדו המחירים, היקץ הסחורות, והתפוקה התעשייתית והכלכלית. שפל זה הסתיים בשנים 1460-1500. תושבי אירופה נהנו משגשוג ומפרץ חדש של צמיחה תעשייתית, מסחרית, פיננסית, ודמוגרפית.

מאה שנים של שיגשוג.

במחצית הראשונה של המאה ה-16 חל גידול מהיר באוכלוסייתה של אירופה, נוצרה פריחה דמוגרפית. במקביל לגידול הדמוגרפי ניכרה התרחבות גם בתפורה התעשייתית, כמויות של ברזל, נחושת, וכסף גדלו פי ארבע, מפעלים תעשייתיים גדלו וחדשים נוצרו. הקמת מפעלים חדשים גררה הקמת מפעלים נוספים (למשל, אם תפורת הסרים גודלת בעקבותיה גם תעשיית הנייר והמשקפיים).

בעקבות גידול האוכלוסייה העירונית חלה כם עלייה בבנאות, מאות מבנים פרטיים וציבוריים חדשים נבנו.

תעשיית האריגים גדלה ונכנסו אליה דפוסים חדשים (משי על חשבון צמר, אריגי צמר דקים ונוחים יותר וכו').

חילופי סחורות בוצעו בקנה מידה רחב בעקבות גידול האוכ', הם בוצעו גם אודות לפיתוח נתיבי סחר חדשים וגידול בסחר הבין לאומי. גם סחר פנים אירופאי של מזון, חומרי גלם, ומוצרים תעשייתיים פרח.

הבנקים הרחיבו את פעולתם במקומות שהיו קיימים, והם החלו לבסס את מעמדם במקומות שלא היו קיימים מערכות בנקאיות. שוק הכספים החל להתרחב ואיתו גם הבורסה, הבורסה הייתה מעיין מיקרוקוסמוס שאיחד תחת גג אחד את כל המצוי בעולם.

הסוחר

דמות המפתח בכלכלה של אירופה בין 1460-1560 היה הסוחר שהשתייך לאליטה עסקית אקסקלוסיבית. אם בימי הביניים נחשב הסוחר לרוכל נודד שנשא את סחורתו בעצמו ממקום למקום, בשנותיה הראשונות של המאה ה16- הסוחר כבר היה איש עסקים שישב קבע במקומו זה דורות רבים, והוא יכול לעשות זאת בזכות תנאי תובלה משופרים וסדרי אבטחה טובים יותר שאכפו המדינות. הסוחר עכשיו ישב במשרד ובאמצעותו ניהל קשר עם סוחרים אחרים וסוכנים שונים. הם החליפו מכתבים בניהם ויידעו אחד את השני בדבר מצב השוק והנסיבות למצב שיכלו להשפיע על אספקת הסחורות. הסוחר גם לווה כספים והעביר אותם ממקום למקום באמצעות שטרי חליפין. הסוחרים השקיעו במגוון של השקעות על מנת שיוכלו להגן על עצמם מהפסדים.

המושג סוחר אז בשונה מהיום היה רחב יותר. אני נוהגים להבדיל בין תחומי תעשייה, מסחר, וכספים ולראות בסוחר כאדם שעוסק רק במסחר. רק מעטים מסוחרי הרנסאנס היו כאלה !@. במרבית המקרים היה הסוחר גם חלפן ואף בנקאי בין לאומי. הוא היה מעורב בשיקולים כלכליים ובבעיות תובלה, הוא היה סוכן ביטוח, תעשיין והוא אף השקיע בנכסי נדל"ן בעיר ובכפר.

התפתחותו של קפיטליזם תעשייתי.

בכל היוזמות היצרניות שלו הפך הסוחר בהדרגה לקפיטליסט תעשייתי. הקפיטליזם מוגדר כשיטה המשתמשת בהון ומטרתה רווח, אך קביעה זו אינה מדויקת. כל שיטה כלכלית בכל תקופה ובכל מקום הייתה כרוכה בהון וברדיפה אחר רווחים, בנוסף המסחר עתיק הימים גם התבסס בהון וברדיפה אחר רווחים. אף אחת מההגדרות הנ"ל אינה משרתת אותנו ואינה מאפשרת לנו להבחין בין צורות שונות של הארגון הכלכלי האירופי או להבדיל בין סממנים מיוחדים לתרבות אירופה או לתרבויות לא אירופאיות.

לכן מוטב לצמצם את המונח קפיטליזם ולקשר אותו לקפיטליזם תעשייתי.

אופן הייצור הקפיטליסטי מפצל את מעמד האנשים לשתי קבוצות: יזמים/ קפיטליסטים מצד אחד ועובדים שכירים מצד שני. הקפיטליסט מחזיק בבעלות ובשליטה בהון המושקע במפעל, הוא גם בעליהם של אמצעי הייצור- המפעל והכלים. הפועל תלוי בו מבחינה כלכלית. העובד מוכר את עבודתו לקפיטליסט בתמורה לשכר.

בין 1560-1460 חלה תמורה בתעשייה שעברה מייצור באמצעות בעלי מלאכה לאופן ייצור קפיטליסטי.

לעיתים המעסיק היה המדינה- קפיטליזם ממשלתי (למשל מפעלים ממשלתיים לייצור כלי מלחמה). מצב זה מעיד כי רק לממשלות היה את ההון הדרוש לממן את היזמות העסקיות הגדולות היותר, ואת גיוס העובדים בתעשייה בקנה מידה גדול הקפיטליזם הממשלתי הקדים את הקפיטליזם הפרטי.

את הקצה השני מייצג האומן העצמאי המייצר באמצעות בתי מלאכה. אומנים אלה ייצרו תוצרת לשוק המקומי ולעיתים נגירות העסיקו יותר מעוזר אחד או שניים. אומנים אלה השתייכו לגילדות אשר קבעו אמות מידה לאיכות, פיקחו על הכשרת שוליות והגבילו תחרות.

בין שני דפוסים אלו השתרע מגוון רחב של דפוסי תעשייה, נזכיר שלושה מהם.

1-      המפעל התעשייתי הקטן בבעלותו של אומן עצמאי שנעשה בעצמו לקפיטליסט תעשייתי בקנה מידה קטן.

2-      המפעל התעשייתי הגדול שפעל בשיטת קבלנות ונשלט ע"י סוחר.

{שני דפוסים אלו שילבו יסודות של ייצור באמצעות בעלי מלאכה ושל ייצור קפיטליסטי}

3-      שילוב בין ייצור באמצעות בעלי מלאכה לייצור קפיטליסטי, ותרומת המאה ה-16 יצרו דפוס שלישי של מערכת קבלנות ששכנה מחוץ לערים ומעבר להישג ידן של הרשויות המקומיות. בסוג זה הייתה ידם של היסודות הקפיטליסטיים על העליונה.

אנו רואים בתהליכים אלה מעבר מייצור באמצעות בתי מלאכה לייצור קפיטליסטי. [ממש גנון].

במאה ה-16 המחירים החלו לעלות ולהעמיק את הפער. השכר פיגר אחרי עליות המחירים, בשביל שכירים המשמעות הייתה נסיגה כלכלית וירידה ברמת החיים. ליצרנים לעומתם הייתה המשמעות של עליית המחירים לרווח, ומהפכת המחירים [הביאה לאינפלציה ברווחים. כך החזיקו העשירים נתח גדול מעושרה של הקהילה.

חברה חדשה ומוסר מסורתי.

המניע המרכזי בחייו של הסוחר היה החיפוש הרציונלי אחר רווח, יחד עם זאת פעל הסוחר בחברה שעדיין האידיאליים השולטים בה היו דתיים ואריסטוקרטים.  צידוק לאורך חייו היה יכול למצוא רק בהתנגדות ובבוז למסורתיות. חילון הדרגתי של האתיקה הכלכלית של הכנסיות ויצירת מסורת בורגנית הם שסייעו למעמד הסוחרים.

המסחר מבחינת האריסטוקרטים והדת נחשב כרע, כמעורר תאווה לכסף, תאווה שאינה יודעת גבולות. לכן בנו תיאורוטיקנים דתיים תורת מוסר כלכלית מקפת ובין איסוריה הבולטים נאסרה עשיית רווחים מהלוואות בטענה שמעשה כזה הוא חמדני ונוגד את ערכי הנצרות.

סוחרים רבים חיו בעולם שלא תאם את האתיקה המסורתית, ורבים חששו מפני הקונפליקט ולכן ניסו כביכול לחפר על הרע שעשו בחייהם תוך כדי מתן תרומות לערים ולעניים וכו'. אבל היו גם אחרים שהתעקשו על הצורך בהישרדות המשפחה וטענו "קודם האכילה אחר כך המוסר". אבות הסוחרים אף הזהירו את בניהם להימנע מהתלות באחרים, להסתיר את עושרם, ולשקר בדבר הצלחותיהם ולהתרחק מתביעות משפטיות.  

אתיקה ומטרות.

יותר משהתקשו הבורגנים לפזר את חשדות הכנסייה, התקשו לגבור על התנשאותם של האצילים. הסוחרים אומנם תפסו מקום מכובד בחברה, אך בינוני- מעל לפועלים ומתחת לבעלי האחוזות והנכסים.

אציל נחשב למי "שחי באצילות", הכוונה כאן היא להילחם ולא לעבוד ומעל לכל אציל נחשב שאיבד מאצילותו אם עסק במסחר.

המוסר הבורגני לעומת זאת ייחס לעבודה היצרנית ערך חיובי, הבטלה היא חטא נורא מכל, כך טענו הבורגנים.

הבורגני לעומת האציל היה נוהג בחסכנות מרצון והיה משוכנע שעליו להוציא פחות משהשתכר. הוא היה מוכן לחיות בצמצום כדי שעסקיו ישגשגו.

בתקופה זו גם  נוצרו ספרי עצות של המעמד הבורגני שקבעו כללים לגבי ניהול משק הבית, הקמת משפחה בדרך נכונה, חוקים וכללים מה מותר ומה אסור לנשים, כללים לגבי זונות בחברה ועוד... הבורגנים ניסו בכל מעודם לחקות את האצולה בגינוניה ובהשקעותיה.

אדונים ואריסים.

האיכרים בתקופת הרנסאנס היוו יותר משלושה רבעים של האוכ'. להתקדמותו של הקפיטליזם התעשייתי, להתפשטות המסחר ולהתרחבותו של שוק הכספים נודעה השפעה עמוקה על האיכרים. החברה החקלאית המדיבלית [ סתכלו במילון מה זה.......סתאאאם, הכוונה לשיטה שחייבה את הצמיתים לעבד את נחלת האדון בתמורה להגנה וכל הבולשיט הזה] החלה להתרופף. החוזים הללו פינו את מקומם לחוזי שכירות- האינדיבידואליזם הכלכלי החל לחדור לחיי הכפר. בעקבות מגפות ומלחמות שונות (יש פירוט במאמר עצמו, עמ' 41 במקראה) נוצר מחסור בידיים עובדות שהאיץ את תהליך נטישת עיבוד נחלת האדונים, ואת הפיכת חוזי האריסות בחוזי חכירה. שחרור הצמיתים נעשה נפוץ יותר והצמיתות נעלמה בחלקים רבים באירופה.

השגשוג הכלכלי בתקופה זו לא פסח על החקלאות, תבואה הועברה בין חלקים שונים של אירופה, וביקוש לתבואה הוביל להגברה בייצור. במקומות בהם השוק היה מקומי בלבד החקלאות נותרה כבלתי מתמחה ובעלי האחוזות העדיפו להחכיר את אדמותיהם לאריסים משום שזו הדרך הקלה ביותר להבטיח לעצמם הכנסה וכסף. ובמקומות בהם יכלו לגדל צמר ותבואה לייצוא העדיפו בעלי האחוזות להצהיר על בעלותם ולעסוק בחקלאות קפיטליסטית.

סיכום נוסף:

אירופה בראשית העת החדשה